נקודת מבט פרסי
התעוררתי ליד אנבת, שכבר הייתה ערה וקראה ספר,בביתן פוסידון במחנה
נזכר באירועי אתמול
___________
אחרי שיעור שיקויים אני ואנבת יצאנו לכיוון האגם כשהפרצוף המודאג של גייסון נגלה אלינו מתוך שיחת איריס-נט.
"מה קרה? " שאלתי בדאגה לאור הפרצוף שלו, שלא בישר טובות.
"יש התקפה במחנה" אמר ג'ייסון
"נו, אז מה הבעיה? " שאלתי, הרי כשיש התקפה לא לוקח הרבה זמן וכבר כל המפלצות שתקפו מתות
"בדרך כלל שיש התקפה אנחנו מצליחים לטפל בזה אבל הפעם זו התקפה שונה, זה לא מפלצות, אנחנו מצליחים להרוג אותם אבל הם הרבה ואנחנו לא יודעים איך להילחם נגדם, הם יורים עלינו מתוך מקלות.
אני חושב שהם קוסמים ואתם תוכלו לעזור כי אני מניח שלמדתם משהו" הסביר ג'ייסון
"אוקיי אנחנו באים, אני אקרא לגברת אולירי" אמרתי והעברתי את ידי על הקשת בענן, מנתק את האיריס-נט.
הלכנו לעבר היער, מוודאים שאף אחד לא רואה אותנו ורק אז שרקתי לגברת אולירי והיא מיד הגיעה מהצללים וקפצה עלי בהתרגשות, מפילה אותי על הגב ומלקקת אותי.
"הי פיצית" אמרתי לה למרות גודלה הענק "זה לא הזמן עכשיו, אני צריך שתקחי אותנו למחנה החצויים.
יש התקפה"
הורדתי אותה ממני, חוזר לעמוד וגם היא
אנבת ואני עלינו על גברת אולירי והיא קפצה אל הצללים ומיד הגענו למחנה.
כל המחנה היה מהומה גדולה, הקוסמים לא הצליחו עדיין להיכנס לתוך המחנה אבל ניסו, הם שלחו כמה פיצוצים מהשרביטים שלהם
הוצאתי את אנקולוסמוס מהכיס בצורת העט ובאתי לפתוח אותה אבל אנבת עצרה אותי.
"עכשיו יהיה הרבה יותר מועיל אם נשתמש בשרביטים" אמרה והוציאה את השרביט שלה.
הנהנתי לעברה והוצאתי את השרביט שלי.
שנינו התקדמנו לכיוון הקרב מתחילים לירות לעברם עם השרביטים שלנו. זה עזר אבל עדיין לא הספיק.
אני ואנבת לא היינו מיומנים כמותם בשרביט ולא הכרנו את כל הלחשים.
"יופי שהגעתם" צעק לי ג'ייסון מאיזה שהוא מקום.
קראתי לכל המים שהיו מסביבי וסיחררתי אותם מסביבי בצורת טורנדו, שולח מידי פעם פרצי מים לקוסמים.
הקרב נגמר תוך שעה כשאנחנו המנצחים ואני ואנבת החלטנו להישאר במחנה לעזור לסדר אחרי הקרב.
__________
"יופי שהתעוררת, אנחנו צריכים ללכת להוגוורטס, צריך לספר לפרופסור דמבלדור על מה שקרה אתמול" אמרה לי אנבת
אחרי שהתארגנתי קראתי שוב פעם לגברת אולירי ואיתה עשינו מסע צללים חזרה להוגוורטס.
כשהגענו להוגוורטס הלכנו ישר לפרופסור דמבלדור.
"תיכנסו" נשמע קולו של דמבלדור מעבר לדלת
נכנסנו והתיישבנו על שני הכיסאות שהיו מולו.
"מה רציתם? " שאל דמבלדור
"חזרנו עכשיו ממחנה החצויים, הייתה התקפה של קוסמים על המחנה" אמרתי "איך הם יודעים עלינו?"
פרופסור דמבלדור נראה מהורהר "מממ, אני אלך לחקור את זה. אבל בנתיים אני חושב שנצטרך יותר שיעורי לחימה מפעם בשבוע.
מעכשיו זה יהיה פעמיים בשבוע וגם תעבירו שיעורים פרטיים להארי, רון והרמיוני"
"אוקי, אבל אפשר לשאול למה בדיוק?" שאלה אנבת "המטרה של השיעורים האלה זה להכניס לקוסמים קצת ידע וכושר ולא שילמדו להילחם ממש. הרי הקוסמים לא משתמשים בחרב אלא בשרביט וגם אצלכם אין כל כך הרבה מלחמות כמו אצלנו.
האויב היחיד שלכם הוא וולדמורט, זה לא שאני מזלזלת בכם אבל אנחנו הבסנו גרועים ממנו"
"אני מסכים איתך אבל אני חושש שבעתיד הקרוב מאוד הם יצטרכו את זה" אמר דמבלדור "עכשיו לכו לשיעור. מחר אני יביא לכולם את מערכת השעות המעודכנת"
אנבת ואני יצאנו מהמשרד של דמבלדור לכיתה בה אנחנו לומדים לחשים.
זה השיעור הכי כיף פה, כמובן חוץ מלחימה שאותו אני ואנבת מעבירים שזה מה שהופך אותו להכי כיף,
רוב הלחשים פה הם בלטינית שאת השפה הזאת אני דווקא יודע מהזמן שלי במחנה יופיטר, אומנם אני לא מדבר אותה שוטף אבל אני כן יודע מספיק בשביל שהשיעור לחשים יהיה לי קל.
אני חושב שזה הפעם הראשונה ששיעור קל לי.
הגענו לכיתה ונכנסנו, נותנים למורה פתק שמאשר את האיחור שלנו שנתן לנו פרופסור דמבלדור.
"איפה הייתם אתמול בלילה? " שאל אותי הארי כשהתיישבנו
"היינו צריכים לסדר כמה דברים בבית ספר הקודם שלנו" נתתי להארי תשובה שלדעתי הייתה מספקת אבל לא נראה שאת הארי זה כל כך מספק. "אגב, אני ואנבת מעבירים שיעורים פרטיים בלחימה לך, לרון ולהרמיוני. תפגשו אותנו בסוף הלימודים בכיתה שבה אנחנו מלמדים לחימה"
השיעור המשיך כרגיל, אני ואנבת הצטיינו בשיעור הזה.
זאת הפעם הראשונה שלי!
גם שאר הלימודים הלכו רגיל ולא היו יותר מידי בעיות. לשיעורי תעופה וגילוי עתידות אנחנו לא הלכנו.
בסוף היום אני ואנבת הלכנו לכיתת לחימה ומצאנו כבר את הארי, רון והרמיוני מחכים לנו שם.
"טוב, זאת תיהיה הפעם הראשונה שאתם תעשו קרב אמיתי, אז בואו תבחרו חרב שאיתה תרגישו הכי נוח" אמרתי והתחלתי להוביל אותם לכיוון ארון הנשקים לפני שאנבת עצרה אותי,
"פרסי, לא, הם עדיין לא מוכנים בשביל חרבות אמיתיות. ניתן להם חרבות מעץ רק לפעמים הראשונות"
"למה? אנחנו השתמשנו ישר בחרבות אמיתיות" לא הבנתי
"בסדר אבל הם לא כמונו" אמרה לי אנבת
"למה אתם לא כמונו? " התערבה הרמיוני
"זה... לא משנה" אמרתי לה
אנבת ניגשה לארון חרבות, הוציאה משם 5 חרבות מעץ והגישה אותם לי להארי, לרון , להרמיוני ואחת השאירה לעצמה. "אנחנו גם נשתמש בחרבות מעץ"
במהלך השיעור לימדנו אותם כמה מהלכים וגם נתנו להם להילחם ביניהם.
החלטנו ששיעור הבא ניתן להם להשתמש בחרב אמיתית.
הבעיה העיקרית בלתת להם חרב אמיתית היא שלהם אנחנו לא יכולים לתת אמברוסיה או נקטר בשביל לרפא אותם אם הם נפצעים.
בסוף השיעור נתנו לכל אחד להילחם איתי או עם אנבת.
אני נלחמתי עם הארי ורון ואנבת עם הרמיוני.
כמובן שהיה מאוד קל לנצח אותם והקרב נגמר תוך כמה שניות.
אחרי שניצחתי את הארי נתתי לו יד לעזור לו לקום ואז שמתי לב לכיתוב שהיה חרות לו בעור.
היה רשום שם 'לא אספר עוד שקרים'
"מה זה? " שאלתי אותו
"מה? זה? זה סתם משהו" אמר הארי וניסה למשוך ממני את ידו אבל אני לא נתתי לו.
הסתכלתי עליו במבט שהכריח אותו לספר לי
"זה מהעונש של פרופסור אמבריג" אמר לי הארי ושוב פעם ניסה למשוך ממני את ידו, הפעם נתתי לי
לבשתי פרצוף מעוצבן ששמעתי את זה "היא לא יכולה לעשות את זה! אל תדאג אני אטפל בה" אמרתי
הפעם הארי תפס בידי לפני שהספקתי ללכת לעשות משהו מטופש "אני לא רוצה לתת לה את הסיפוק הזה"
נאנחתי " בסדר אבל תבטיח לי שלפחות תלך לפרופסור דמבלדור"
"בסדר" הארי הנהן אבל ידעתי שהוא לא באמת הולך לעשות את זה
"התקדמתם טוב מאוד, בשיעור הבא תוכלו להילחם כבר עם חרבות אמיתיות" אמרה אנבת לאחר שכולם סיימו
הארי, רון והרמיוני הלכו ואני ואנבת נשארנו לבד.
"זה לא טוב שהקוסמים יודעים עלינו, אני חושב שאולי כדאי שמבקש מפרופסור דמבלדור שרביטים לכל החצויים" הצעתי
"זה לא יעבוד, החצויים לא נועדו להשתמש בקסמים ושרביטים, אנחנו נלחמים בחרבות! לא בקסמים" אמרה לי אנבת
"נחשוב כבר על רעיון. אבל בנתיים גם לנו לא יזיק כמה אימוני לחימה" אמרתי והוצאתי את החרב האמיתית
אנבת גילגלה עיניים ואמרה לי "אתה הדוגמה למה שנקרא ' אין מוח אין דאגות' "
גם היא הוציאה את חרבה.
התחלנו קרב. מתאמנים למה שצפוי לבוא
❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥
עכשיו הסיפור באמת מתחיל...