מלאני-
לפני כשעתיים מתי שאני וזאק חזרנו,התכוונתי ישר ללכת לחדר שלי ולדלג על המבט הכועס של סטיב,אבל לצערי הוא תפס אותי וגרם לי לשבת בסלון.ועד עכשיו אנחנו כאן והוא עדיין מרצה לי על למה אסור להרוס רכוש של תיכון,ושהעתיד שלי תלוי בשנה הזאת.
"את מבינה שלהיות מושעת לשבוע לא מוסיף לתיק האישי שלך כן?" סטיב התהלך מצד לצד וחיכה לתשובה שלי.
"את האמת שזה מוסיף אבל זה שלילי" התחכמתי וסטיב נעצר והביט בי,"אז את מודעת לזה שזה שלילי ואת עדיין ממשיכה?" אם הוא רק היה יודע מה באמת קרה שם…
אז איך הגענו עד לכאן? אוסטין בעט בי ונפלתי,תקפתי אותו בגלל שהוא זרק עליי את המגש אוכל שלו,ואז נשלחתי לחדר המנהלת והושעיתי לשבוע.
ועכשיו גם אחים שלי כועסים עליי,טוב לא אחים,רק סטיב,בראד נראה משועשע.
"אני לא התכוונתי,הדלת לא זזה וניסיתי לפתוח אותה,בטעות היא פגעה בשולחנות והפכה אותם" זה התירוץ הכי טוב שמצאתי כשבאתי לכאן.
"אז את אומרת שאת *בטעות* הפכת את כל השולחנות של הכיתה שלך?" סטיב נראה כאילו הוא הולך לחנוק אותי,וזה די מצחיק.
בדיוק באותו הרגע בראד וזאק נכנסו לסלון ובראד פרץ בצחוק,"אתה עדיין חופר לה? לא רק שאני הרסתי רכוש של התיכון אני גם הרסתי איברים של תלמידים" בראד צחק חזק יותר וראיתי את סטיב מתעצבן יותר.
החלטתי לשנות נושא לפני שסטיב יהרוג אותנו,"קרול באה אליי מחר,היא תעזור לי להשלים את מה שאפספס כשאני מושעת" אמרתי ובראד ישר השתתק,גם סטיב וזאק שמו לב והביטו בו.
"רעיון טוב מל" אמר סטיב וחזר להביט בי,הוא נראה מרוצה סוף סוף.
"למה היא צריכה לבוא לכאן היא לא יכולה לשלוח לך את החומר?" שאל בראד ונראה עצבני,מה הבעיה שלו עם קרול?.
"אי אפשר אני אצטרך אותה כדי שתסביר לי פנים מול פנים רק ככה אני אבין" קמתי מהסלון והייתי בדרך לחדר שלי,אבל אצטרך לעבור דרך בראד וזאק.
כשעברתי לידם הגעתי עד החזה של זאק וחשבתי לעצמי משהו אחד.
אם מכה בביצים יוכל להפיל אותו.
אז זה מה שעשיתי,בעטתי בו ישר במפשעה,הוא התקפל לרגע אבל במהרה הוא חזר לעצמו והביט בי בכעס.
"מה לעזאזל מל?!" הוא צעק והקול שלו העביר בי צמרמורת,יכול להיות שזה לא היה רעיון טוב,הרי יש פתגם לא? *הסקרנות הרגה את החתול*.
החלטתי להשתעשע קצת,"אני מצטערת זה היה בטעות,הכל טוב?" חייכתי למראה הפנים הכועסות שלו.
"בשביל מה זה היה טוב מל? את יודעת שהוא צריך להביא ילדים מתישהו כן?" צחק בראד וסטיב הניד את הראש והלך.
"מל מה זה מאחורייך?" שאל זאק והצביע על משהו מאחוריי,הסתובבתי כדי לבדוק ואז נדחפתי קדימה,ישר לספה.
"בדיוק זאת את" צחק זאק,ואני לא.
הסתובבתי ישר וקמתי מהספה,זאק מטר 93,מחוטב ושרירי זרוע ענקיים,ואני? מטר 65 שבקושי מצליחה להרים שקית עם 4 קרטוני חלב!
אבל אני מבטיחה ש4 קרטוני חלב זה כבד.
השתמשתי בקצה של הספה כדי להשתמש בזה כדחיפה,התכוונתי לתת לזאק אגרוף בלסת,אבל רותקתי,ולא על ידי זאק,על ידי בראד.
הוא תפס את 2 הידיים שלי מאחור וצחק "תירגעי נינג'ה,שלא תפגעי במישהו" בראד אמר בציניות והמשיך לצחוק,ראיתי את זאק מגחך.
"את התכוונת לפגוע בי קטנטונת?" אמר זאק ורכן אליי,כך שהראש שלו היה בגובה שלי בזמן שבראד תופס לי את הידיים.
לא היה לי מה לעשות והוא התגרה בי.
אז עשיתי כל מה שבן אדם היה עושה במצבי, כשיש מישהו חתיך עם חיוך מרושע שמתגרה בך.
נגחתי בו,ישר באף.
"פאק!" הוא גנח בכאב והראש שלו עף אחורה,הרגשתי שהזרועות של בראד שמחזיקות אותי מרפות ממני קצת וישר הסתובבתי,נתתי לו בעיטה בביצים,וברחתי לחדר.
זה ילמד את שניהם לא לזלזל בי.
~
"בוקר טוב" אמרתי כשירדתי לארוחת בוקר וראיתי את סטיב,בראד וזאק אוכלים.
בדרך כלל אני כאן לפני זאק,אבל אני מושעת אז למי אכפת באיזו שעה אני קמה?.
"קמת מאוחר מל" אה,כן.
רק לסטיב אכפת.
"אני מושעת זה לא משנה מתי אני קמה,אני גם ככה מתחילה ללמוד רק בצהריים,כשקרול מסיימת".
שמעתי רעש עצבני מבראד,יופי. בכוונה הדגשתי את השם של קרול.
"בואי שבי לאכול מל" סטיב אמר והתיישבתי לידו,שזה גם ליד זאק.
הבטתי לעבר זאק ובראד וראיתי שהאף שלו עדיין אדום מאתמול.
זה העלה חיוך על פניי וזאק הביט בי,הוא ידע על מה אני חושבת ואז גם לו עלה חיוך על הפנים.
למה? מה גורם לו לחייך מלהיות מושפל ממישהי שחצי ממך?.
"אז אני מניחה שאנחנו הולכים לבלות היום?" שאלתי בציניות ושלושתם הסתכלו עליי.
כן. אין בילויים.
"לסרס אנשים זה לא בילוי" אמר בראד בחיוך,למה הם מחייכים לעזאזל? השפלתי אותם,אותו ואת זאק אתמול.
"אנחנו הולכים לחדר כושר ונחזור ב15:00" סטיב אמר ועלה לי רעיון.
"אני יכולה לבוא בבקשה? אין לי מה לעשות כל היום לבד.." ממש התחננתי והמשכתי "וקרול באה אליי רק בשעה 16:00".
3 קולות ענו לי,"לא" מבראד וזאק ו"כן" מסטיב.
אני רואה שהם חלוקים בדעתם,הגיע הזמן לשנות את זה.
קמתי ועברתי מאחורי זאק לעבר בראד,כשעמדתי מאחוריו חיבקתי אותו ושמתי את הראש על הכתף שלו,"בראד,תן לי לבוא אני לא רוצה להשתעמם לבד,אני רוצה להיות עם אחים שלי".
באותו הזמן נעצתי מבט בזאק,כי אני יודעת שניצחתי.
"בתנאי אחד" בראד אמר וישר הנהנתי,אעשה הכל.
"את לא עוזבת אותנו לרגע,את תמיד תהיי לידי,או ליד סטיב או ליד זאק מבינה?" זה רק חדר כושר,אף משקולת לא תהרוג אותי.
"כן אני אהיה רק לידכם תודה" אמרתי וחיבקתי אותו חזק יותר.
~
נכנסנו לחדר כושר וישר היה ריח של סירחון וזיעה,אתם יודעים,כמו של ילדים אחרי שיעור ספורט והריח שלהם בכיתה? אז ככה גם כאן.
לא נגעלתי,אני כבר רגילה לריחות כאלה בגלל בראד,הוא כל הזמן מתאמן ככה בבית אז יוצא לו להזיע הרבה.
"מל את לא מרוכזת" הסתובבתי לעבר סטיב וראיתי שהוא לא מבין מה עובר עליי.
מה שעובר עליי זה התרגשות,בחיים לא הייתי בחדר כושר ויש פה מלא גברים.
"תהיי ליד בראד וזאק,אני עובר למשקולות" הוא הצביע על מקום שיש אנשים שמרימים משקולות.
"אוקיי,תסבול" אמרתי והוא הביט אליי במבט מבולבל.
מה? חשבתי שבנים סובלים בחדר כושר ובגלל זה הם אוהבים את זה.
"תפסיקי לצפות בהם ולרייר" זאק אמר ואחז לי ביד,אפילו לא שמתי לב שבהיתי בגברים כאן.
הוא ובראד הורידו את החולצות,ואלוהים לא יכולתי להוריד את העיניים מזאק,מטר 93,שיער שחור פרוע,קוביות,שרירי חזה,ושרירים בזרועות? צריך יותר מזה?
הסטתי את המבט שלי לעבר בראד,הוא בערך מטר 92 והוא לא כמו זאק רזה אבל חטוב,בראד הוא יותר מנופח השרירים שלו ענקיים.
החלטתי שגם אני רוצה להתאמן אבל אין לי כוח לכל המשקולות האלה.
אז עשיתי משהו שאני מצויינת בו.
פלאנק.
זאקרי-
בזמן שאני עבדתי על החזה שלי ובראד עבד על הגב,מלאני עשתה פלאנק.
הבעיה היחידה היא שהיא עושה את זה מולי ומול בראד.
התחת הקטן שלה מוציא אותי מריכוז,וגם גורם לזין שלי לזוז.
אסור לי לחשוב עליה ככה אבל איך אפשר שלא?
שמתי לב שאני לא היחיד שמדי פעם מסתכל עליה וישר נעצתי באותם אנשים מבט והם הפנו את המבט שלהם.
אחרי 3 וחצי דקות היא כבר הגיעה לקצה שלה ונפלה.
ו3 וחצי דקות זה די מרשים,היא התחילה להתנשם.
שיט.
זה ישר גרם לי לחשוב על איך אני דוחק אותה לקיר והיא מתנשמת בשבילי.
"אני הולכת לשירותים" היא אמרה אבל בראד היה מרוכז מדיי בתרגילים שלו.
"אני אבוא איתך" היא הסתכלה עליי,לא בטוחה אם היא רוצה שאני אבוא,אבל אין סיכוי שאתן לה ללכת לבד.
כשהלכנו לכיוון השירותים פניתי אליה,"את יודעת שאין שירותים לבנות כן? כמעט ובנות לא מגיעות לכאן" הסתכלתי עליה והיא נראתה מבולבלת.
"אז לאן אנחנו הולכים? אני צריכה להתפנות" היא תראה עכשיו.
כשהיינו מחוץ לשירותים של הבנים היא נכנסה לפאניקה,"אני לא הולכת להשתין כשיש שם גברים" היא התכוונה ללכת אבל אחזתי לה ביד,"תישארי כאן" הוריתי ונכנסתי לשירותים של הגברים.
ראיתי שיש 3 גברים ונתתי דפיקה בתא,"כל מי שכאן יש לכם 15 שניות לצאת או שאוציא אתכם חבולים בכל הגוף" הם ישר רכסו את המכנסיים שלהם ויצאו.
פתחתי את הדלת וראיתי את מלאני המומה.
"מה קרה כאן,מה עשית להם?" היא עדיין בפאניקה.
"כלום אמרתי להם שיש בת שרוצה להתפנות והם החליטו להיות נחמדים" משכתי בכתפיים וההבעה שלה שדרה חוסר אמינות.
"כנסי אני אחכה לך כאן מחוץ לשירותים",היא לא זזה.
"מה?" שאלתי כשראיתי שהמבט שלה נהיה נבוך,"אתה יכול לשמור לי על התא?" היא שאלה והסמיקה.
"כן,עכשיו תזיזי את התחת שלך לבפנים" היא רצה לתא ועשתה את הצרכים שלה.
היא יצאה ונראה שהצבע הורוד עזב את הפנים שלה.
"תודה" היא אמרה ואחרי זה חזרנו לבראד.
~
נכנסנו כולנו למכונית כעבור 4 שעות ועכשיו השעה 14:30,סטיב נהג והנסיעה עברה חלק עד שמלאני התחילה לדבר.
"אפשר לעצור לגלידה? מתאים לי משהו שיקרר אותי" רגע היא רצינית? אנחנו שורפים קלוריות לא מעלים אותם בחזרה.
הבטתי בה והיא התעצבנה "אל תסתכל עליי ככה זה לא כאילו אני הולכת להתאמן איתכם קבוע,רק היום רציתי להיות איתכם" אהבתי את זה שהיא רצתה להיות איתנו,אבל גם היה טעם מר בנוגע לזה שהיא אמרה שהיא לא תתאמן איתנו קבוע.
עצרנו ליד גלידריה קטנה ובראד קנה לה גלידת וניל עוגיות,כי אין עליה כסף כרגע.
חזרנו למכונית וניסיתי להתעלם ממנה אבל לא הצלחתי.
היא רק מלקקת את הגלידה ואיך שהלשון שלה יוצאת ומרימה את הוניל.
זה גורם לי רק לחשוב על דברים אחרים.
פאק.
פאק.
פאק.
"אתה יודע גלידת וניל לא תוריד לך את הקוביות" אמרה מל,ככה היא מפרשת את ההבעת פנים שלי?
תמימה מדי.
~
הגענו לבית ומלאני הלכה לחדר שלה,כעבור שעה קרולינה דפקה בדלת וסטיב הכניס אותה.
"תודה שאת עוזרת לאחותי" הוא אמר לה,בטון אסיר תודה.
"היא אולי אחותך אבל היא גם החברה הכי טובה שלי" אמרה קרולינה בחיוך ובעליזות.
"ואני פאקינג יוניקורן!" צעק בראד והחיוך שלה ירד כשהיא ראתה אותו.
"עדיף שתהיה יוניקורן ותיעלם" ובמילים אלה קרולינה הלכה לחדר של מלאני.
בראד נשף בעצבים,סטיב ואני לא הבנו למה הוא שונא את קרולינה כל כך,אבל אני די בטוח שגם קרולינה עצמה לא יודעת.
"מה הקטע שלך עם קרולינה?" שאלתי את בראד והוא הביט בי והעיניים שלו התערפלו מרוב זעם.
"אין קטע" הוא אמר בטון רגוע,רגוע מדי שלא תואם את הבעת הפנים שלו.
מלאני צצה עם חיוך גדול על הפנים שלה,"בואו נצא לסרט בערב!" היא אמרה בהתרגשות והחלפתי מבטים עם סטיב ובראד.
כולנו חשבנו משהו אחד.
וזה שאנחנו לא רוצים לבאס אותה,הסכמנו והיא הוסיפה,"קרול באה" והפנים של בראד נהיו נוקשות.