שני פרקים בשבוע? האם זה נס?
לגמרי כן.
או שלייט פשוט במצוקה נפשית קשה שנובעת מהחזרה ללימודים.
❤️ בבקשה תגידו לי אם אתם.ן מוצאים.ות חוסר הבנה/ טעות כלשהי
המים החמים היו ניגוד נעים לעורו, שהיה קר כל כך.
בני הזוג שלו תמיד התלוננו על כך, אבל נהגו להתבדח שמזל שהוא כל כך לוהט כשכמעט לא מרגישים את הקור.
באופן אישי, רומר חשב שזאת שורה נוראית.
אולי זה היה מגעיל למדי מצידו, אבל הוא לא באמת הרגיש משהו מיוחד לאף אחד מהם. הוא מעולם לא שיקר להם ואמר להם שהוא אוהב אותם והבהיר בצורה די ברורה שהוא אינו מעוניין בקשר רומנטי.
זה לא מנע מאף אחד מהם להמשיך לסגוד לו, והוא נתן להם.
אלו היו הרגעים בחייו שהיה שמח למחוק.
מעולם לא היה לו מצפון חזק במיוחד, אבל כעת הכל החל לצוף, כמו גופה מעל פני המים, מכוערת ורקובה בדיוק כמו נשמתו.
הזכרונות האלה... הוא לא יכול להתנער מהם.
הוא טובע, הוא טובע בים האפל והסוער שנקרא מוחו.
הוא טובע, ואף אחד לא יכול להציל אותו מעצמו.
-
כשסוף סוף יצא מהמקלחת, הוא גילה שעברו שלוש שעות.
זה לא הפתיע אותו במיוחד.
כשהיה קטן, הוא מעולם לא הבין את חשיבותו ומשמעותו של הזמן, היה לו שפע ממנו.
עכשיו הוא סוף סוף הבין מדוע הרגיש בצורה הזאת.
הוא יחיה לנצח. חסר פגמים, חסר קמטים או סדקים חיצוניים. בובה מושלמת ושבירה כחרסינה. חייו יעברו כקומץ של רגעים. שום דבר לא ישנה יותר.
חיי נצח...
זה לא נשמע אמיתי, לא טבעי.
אולי הוא בכל זאת יספיק להגיע לשלושת השעות האחרונות של אגדות אורבניות, חשב.
הוא התלבש, משאיר את האוזניות שלו מאחוריו ואת מוחו אי שם במקלחת.
-
"קופר" רומר נגע בגבו.
קופר הרים את ראשו מהשולחן. בבירור מתעורר מנמנום חטוף לפני תחילת השיעור הבא.
"היי, רומר" היה ניכר שעבר עליו יום ארוך, אבל הוא בכל זאת הבזיק חיוך לעברו.
"היי" הוא החזיר חיוך. "האם יורשה לי לשבת ליד הוד מלכותו?"
"רק אם תבטיח לבלות איתי אחרי סוף הלימודים."
"אני מבטיח." רומר לא הצליח למחוק את החיוך מפניו כשהסתכל עליו.
קופר חזר לנמנם, חיוך קטנטן על פניו. "תעיר אותי כשהמורה יגיע."
הוא לא יכל שלא לחשוב שקופר נראה חמוד להחריד כשהוא ישן.
המחשבה גרמה לו לתהות. כל בני הזוג לשעבר שלו אמרו שחברים שלהם אמרו שהוא "קר בדיוק כמו העור שלו." והוא תמיד משך בכתפיו, כאומר "מה אני יכול לעשות?"
האם זה מה שהיה אמור להרגיש איתם?
ליבו התמלא בחמימות, מפנה את הקור הבודד ששרר שם בבוקר.
"קופר" שמו נשמע כל כך עדין בפיו, כמו לחישה של מאהב. "המורה במסדרון, תתעורר."
אגדות אורבניות היו בין השיעורים הבודדים שרומר נהנה מהם באמת, ולא היה צריך להעמיד פנים שהוא מקשיב.
אביו תמיד מנע ממנו מידע על אגדות, בטענה שהן מטופשות להחריד. אז כשרומר הודיע לו על בחירת המגמה שלו, אביו התפוצץ מזעם.
אך למרות כעסו של אביו, הוא לא ויתר והמשיך ללמוד את הנושא.
הוא הרגיש שייך.
כל שיעור של אגדות אורבניות נשמך כשעתיים, אך רומר בקושי שם לב לזמן העובר. הצלצול נשמע, וקופר תפס בידו, רץ איתו כל הדרך ליציאת בית הספר, מתעלם לגמרי מצעקות המורים.
-
"אתה במצב רוח נהדר." ציין רומר.
קופר משך בכתפיו בחיוך. "התגעגעתי אליך."
"אבל אנחנו מכירים בקושי שבוע." אבל רומר הבין למה הוא התכוון. זמן עובד בצורה מוזרה למדי אצל אלפים.
"לאן אתה רוצה ללכת?" שאל קופר.
"ארקייד?"*
"אני משלם."
"לא. אתה לא."
"עוד נראה." חייך קופר בערמומיות, גורר אותו אל עבר המבנה הענק.
-
"חה. ידעתי. אתה כזה גרוע." אמר רומר לאחר שקופר הפסיד לו חמישה משחקים ברצף.
"לא נכון. אני שחקן ממוצע למדי. אתה פשוט אימו בלונדיני שיושב כל היום בבית ומשחק משחקי מחשב."
"מה שתאמר." הוא פלט נחרה לא מחמיאה. "רוצה לעבור למשחק אחר? אני קורא לו 'רומר חוקר וקופר עונה'"
"נשמע מקסים."
-
"ספר לי על עצמך." רומר ישב ברגליים משוכלות, בבירור נהנה מהעמדת הפנים הרשמית שלו.
קופר החליט לזרום איתו. "שמי הוא קופר רדקליף. אני בן 18 –"
"המממ... חוקי. רשמתי לפניי."
קופר חייך. "בזמני הפנוי אני נהנה מיציאות עם ברווז המחמד האהוב שלי, שותה שוקו על בסיס חלב סויה, מכבס את ההלבשה התחתונה היוקרתית שלי ומפגין למען איכות הסביבה." נימתו הייתה מליצית – משהו, רומר לא יכל שלא לצחוק.
"מה. מה אמרתי?"
"ברווז מחמד, הלבשה תחתונה יוקרתית." רומר צחק כמו חמור תינוק, דבר שגרם לאנשים להסתכל עליו בצורה מוזרה. אבל לרומר לא היה אכפת. הוא לא צחק ככה כבר שבועות. זה היה כל כך משחרר.
"אתה יודע, אני ממש לא צחקתי על הברווז שלי."
"אתה רציני איתי."
"קוראים לו סטפני." הוא אמר בפנים אטומות. מראה לו את מסך הנעילה שלו, שם הייתה תמונתו של הברווז המדובר.
"אתה קראת לברווז זכר סטפני."
"כן."
"וואטפאק קופר."
"אני אפגיש ביניכם מתישהו. אבל קודם כל תיתן לי את המספר טלפון שלך."
"אתה לא מפסיק לסחוט אותי, מה?"
"תראה, אני שילמתי, אז אני די בטוח שמגיע לי משהו בתמורה."
"מה אני נראה לך, נערת ליווי?" ענה רומר. אבל הוא חייך, מקליד את מספר הטלפון שלו במכשיר של קופר.
*ארקייד = מתחם בו נמצאים משחקי מחשב שונים, כמו משחקי וידיאו ואף משחקים פיזיים כגון פינבול.
-_-
30% פרק
70% ״למדי״
העובדה שלקופר יש פאקינג ברווז מחמד >>>
איך אתם.ן? איך עבר לכם.ן היום עד כה? אכלתם.ן ושתיתם.ן?
אני ממש אשמח לשמוע ((:
יום מנצנץ ותמנוני לכם.ן 🖤🐙