-נקודת מבט יובל -
שנתיים עברו מאז שאני ושגיא יוצאים , שנתיים שבהן אני המאושרת באדם.
שנתיים שבהן אנחנו מכילים אחד את השנייה , לפעמים רבים אבל תמיד יודעים כיצד להשלים ולהמשיך הלאה.
שנתיים שבהן אני מרגישה שבכל יום אני חיה את החיים שהגיעו לי.
שאני מגשימה את עצמי בכל יום , וזוכה לראות את בן הזוג שלי מגשים את עצמו בנוסף אליי.
השנתיים האלו מסתכמות בדבר אחד , יהלום אחד קטן שאוגד לתוכו את כל החוויות שלנו.
טבעת האירוסין שקיבלתי משגיא , אני זוכרת כמה התרגשתי ודמעתי דמעות אושר והקלה כשהטבעת הזו הונחה על האצבע המורה שלי ופשוט הוכיחה לי שהסיפור שלנו לא נגמר בנקודה זו , אלא רק ממשיך ויסופר אחרינו לדורי דורות.
״אוליביה אני לא מבינה מה היה דחוף לך ללכת לים ביום כזה , ועוד את יודעת שיש לי מלא מלא סידורים !״ אני מתלוננת, ונשענת אחורנית בהתרסה על המושב הנוח.
חברתי הטובה נראת נינוחה במיוחד. אני אתחיל לחשוד שלקחה חומר אסור כלשהו . והרכב שאנחנו ישובות בו דוהר על הכביש במהרה, והנוף המיוחד שמשתקף ממנו פשוט מדהים . אך אני לא מצליחה להנות ממנו ברגע זה.
״יובי , דיי קצת ספונטניות.״ היא מנסה את מזלה ואני נאנחת. היא תמיד ניסתה להגמיש אותי יותר מהלוז שהייתי קובעת בכל תחילת שבוע. הייתי פדנטית ומוקפדת בטירוף ללוז הזה , אך החלטתי שהיום ורק היום אני מתגמשת עבור החברה הכי טובה שלי.
הרכב נעצר בסמטה קטנה ואני מרימה גבתי. ״איפה הים כאן?״ אני שואלת בסרקזם ונימת עקיצה ניכרת בקולי.״חסר לך כאן קצת חול ומים אוליביה...״ אני ממשיכה והיא מגלגלת עינייה בחיוך .
הסמטה הארוכה מוכרת לי בצורה משמעותית אך אני מתעלמת , נחושה לדעת מה קורה בראשה של חברתי הטובה.
״בואי , אמרו לי שיש כאן ים קרוב.״ היא מושכת בידי , והשמלה הקצרה והלבנה שטרחתי לשים מעל בגד הים השלם נמשכת מיד אחריה.
אנחנו הולכות דקות קצרות בסמטה המוזנחת , גרפיטי גס נח על האספלט והבטון העומד , ופחים מלאים באשפה זרוקים בכל פינה.
אנחנו עוצרות את הליכתנו לאחר דקות קטנות , שביל קטן ולבן שמעוטר בפרחים עדינים ונרות שיוצרים אווירה של ׳התחלה חדשה׳ מונחים למרגלות השביל המיוחד.
איש בחליפה שחורה עומד מטרים ארוכים מלפנינו כשגבו הרחב מופנה כלפינו מחליף מילים עם עוד איש מגודל בחליפה.
״הבאת אותי להצעת נישואין אוליב?״ אני שואלת אותה , והיא מהנהנת. ״את מכירה את הכלה?״ אני שואלת בחיבה , והיא מהנהנת במרץ. ״כבר כמעט שנתיים..״ היא מספרת ואני נפעמת. וואו הן בטח חברות טובות עם היא הוזמנה להצעת הנישואין שלה.
״ולא יכלת להגיד לי להחליף בגדים?״ אני שואלת והיא מניעה בראשה כשלילה , למזלי השמלה שלבשתי הייתה נראת לא גרוע. אפילו בחירה קלאסית מעט לים .
״היא מהאוניברסיטה?״ אני שואלת , חוקרת מעט על הבחורה המסתורית שחייה עתידים להשתנות בדקות הקרובות.
״כן , היא לומדת פסיכולגיה.״ היא מספרת ואני מרימה גבתי. למיטב דעתי אני הבחורה היחידה שלומדת פסיכולוגיה שמכירה אוליביה , אך עדיין ליבי לא שקט , משהו קורה כאן מתחת לאפי ואני לא מצליחה לעלות עליו.
האיש בחליפה מסתובב , ואני פוערת עיניי כשמזהה פניו אפילו מרחוק. ידה של אוליביה בורחת משלי , והיא מתקדמת לאורך המסלול.
מאחורי שגיא עומדים מתן ובן זוגו אלון , אני זוכרת כשהופתעתי שמתן הביא אותו אלינו שנכיר , וגיליתי שיש לי המון במשותף איתו. בין הדברים שגיליתי זה שהוא יהודי שלם שגדל בישראל, ושהגיע למנהטן כי הרגיש שחייב שינוי.
אוליביה שהצטרפה לצידיו של מתן שמניח ידו בידיה. הוריו של בן זוגי מתאו ולוסיאנה עומדים ביחד. לצידם עומדת אחותו המרשימה איזבלה , שידייה העדינות מחזיקות את הכלב ששבה את ליבנו.
ולבסוף מלפניהם עומד האריה , האריה ששבה את ליבי .
שגיא.
אני מרגישה את רגליי רועדות , עיניי מאיימות לדמוע כשאני רואה אותו מתקדם אליי בביטחון .
ידו מוצאת את ידי הרועדת והוא עומד מלפניי בביטחון .
הריח הגברי שלו עופף אותי ואני לוקחת נשימה עמוקה , מכילה ומעכלת את גודל המעמד.
״לב , יובל שלי. זוכרת את המקום הזה? הסמטה שבה פגשת במקרה את השטן שקיוות שיהיה עניין קטן בחייך? אבל לשטן הזה היו תוכניות אחרות יובל רון.
השטן הזה בעצמו חשב שמדובר בילדה יפה , עניין חד פעמי. הפרעה חד פעמית לעיסוקיו .
הוא לא ידע שיפול עבורה כמו שנפל. הוא לא ידע שהילדה הזו תהפוך להיות חלק ממנו בזמן קצר , הוא לא ידע שאהבת חייו תסתכם בילדה בת 20.
הוא לא ראה את זה מגיע , להפך. הוא הכי לא ציפה לכך.
שהילדה הטהורה הזו תבוא ותתערבב עם האפלה שלו , תוציא אותו ממנה.״
הוא אומר ואני מרגישה את עיניי דומעות. הלב שלי פועם בתוך גופי בחוזקה , מאיים לפרוץ החוצה מבית החזה שלי .
ואני מסתכלת היישר לעיניו היפות של שגיא , שכורע ברך מלפני.
״יובל רון , האם תסכימי לעבור איתי עוד תהליכים מרובים , ללמוד איך לגשת אלייך , להתפתח ביחד איתך. ללמוד לאהוב אותך ולהוכיר אותך.
התעזרי לי להשתפר ולבנות את עצמי בכל יום , להפוך ולהיות הראוי לך.
התסכימי להיות הסוף השמח של האיש העצוב?
יובל רון , התנשאי לי?״
הוא שואל ומוציא מכיסו הקטן קופסא שצבעה תואם בדיוק לצבע השביל היפייפה.
״ברור שאני אנשא לך.״ אני מחזירה כשדמעות חמימות נופלות על לחיי, הטבעת מוצאת לאוויר מהקופסא היפה ומונחת על אצבעי , היהלום המכובד בוהק באור השקיעה ולאחר שניות שפתיו של שגיא נופלות על שפתיי ומנשקת אותי ברכושניות ואהבה.
שגיא אבאס , אין מאושרת ממני להיות האחת שתשא את שם משפחתך בקרוב.
______________
אוקיי וואו בקרוב אפילוג , (פרק 55) ואין לי אפילו מילים לתאר איך שאני עצובה לסיים את הסיפור הזה.
תרצו עונה שנייה לסיפור הזה? שבה מתן יופיע הרבה יותר הסיפור שלו יהיה ברור יותר , הסיפור עם רוזה יובהר ויכנס בצורה משמעותית .
וכמובן העיקר בנו היורש העתידי של שגיא.
ניחושים לשמו של בנו של האריה?