הגורל שלנו

אפילוג

כעבור ארבע שנים:

נקודת מבט ליאב:
"אבאא" , "אבאאא" ים ונוי צועקים ורצים אליי, "ילדים יפים שלי" אני אומר, ומרים אותם על היידים "איך היה היום?" אני שואל "כייף" הם  עונים ביחד, "מה זה מה עשיתם?" שאני רואה שכל היידים שלהם קעקועים "קעקועים" הם צועקים ביחד שמחים "לכו תביאו את התיקים שלכם" אני אומר והם רצים לקחת, "איך היה להם היום?" אני שואל את סמדר הגננת, "היו מדהימים באמת" היא אומרת, אני יודע שהם יכולים להיות בלאגנסטים לא קלים, אבל שמח שהיה יום טוב היום, יודע שליהי לא תואהב את הקעקועים האלה אבל בסדר היא גם ככה לא מרגישה טוב, אז לא בטוח יהיה לה כוח לזה,
אנחנו נכנסים לאוטו, "אבא אני רוצה יובל המבולבל השיר של גיבור" ים אומר, "לאאא יובל המבולבל צבעים" נוי אומרת, הילדים האלה שרק היו בריאים, "תחליטו מה קודם" אני אומר, והם מתחילים לצעוק, "טוב אני לא שם בכלל" אני צועק עליהם, הם צריכים לדעת לוותר אחד לשני, "טוב אבא שים גיבור" נוי אומרת, יוצאת בוגרת יותר, "תודה נסיכה שלי אחרי זה נשמע צבעים" אני אומר, ואני רואה את החיוך הכובש שלה

נוי👇🏻

ים👇🏻

נקודת מבט ליהי:
אני לא מרגישה טוב כבר שלושה ימים, לא יודעת מה עובר עליי, טוב בכל זאת לא פשוט לגדל שלושה ילדים, "עומרי מה אתה בא לאמא לך תשחק במשחקים" אני אומרת בקול ילדותי, שאני רואה את עומרי זוחל אליי, אני מכינה לילדים שניצל, פיתיתים, פירה, וכמובן גם סלט ירקות, עומרי הגיע עד הרגל שלי, רוצה שאני ארים אותו, אני לא רוצה להרים אותו כי אני מטגנת את השניצל, הוא מתחיל לבכות, אבל זה בכי של צומת לב כזה חמוד, הוא מצחיק אותי כל פעם שהוא עושה את זה, אני מרימה אותו, "מה למה אתה בוכה" אני אומרת, ויש לו עיינים ירוקות דבש כאלה, לא יודעת ממי הוא ירש את העיינים האלה בכלל, והוא ישר מתחיל לצחוק, ואני מנשקת אותו בבטן, איזה צחוק חמוד, "פשוט לאכול אותך לאכול אותך" אני אומרת מאהבה שלי אליו, אני מוציאה את השניצלים, ושמה חדשים, "תראה לולי" אני אומרת, שאני רואה את לולי בטלוויזיה, אני שמה אותו במשטח משחקים, והוא בשלו מתחיל לשחק, כל הבית צעצועים בכל פינה מפוזרים, אבל התרגלתי לזה, אני שומעת את יולה ואוליבר נובחים, וזה הסימן שהגדולים שלי הגיעו, ישר פותחים את הדלת, "עומרייי" הם צועקים ביחד, שהם רואים אותו במשטח, ועומרי, ישר מחייך, ומתהפך, נוי רצה אליו, "אמא" ים רץ אליי, וישר מחבק אותי ברגליים, "גבר קטן שלי" אני אומרת, מתכופפת אליו, מחבקת אותו, "תראי מה עשיתי בגן" והוא מראה לי את הקעקועים שיש לו על היד, אני לא אוהבת את זה, זה גם מוגזם כמה קעקועים היא נתנה לילדים לעשות, הוא מסתכל עליי בעיינים השחורות שלו מחכה שאני אגיב לו, "אתה אוהב את זה?" , והוא עושה כן עם הראש "אז זה הכי חשוב" אני אומרת, מחייכת אליו, העיינים שלו בשנייה נוצר בהן דמעות, "מה קרה" אני שואלת לא מבינה מה קרה לנסיך שלי, "את לא אוהבת את זה" הוא אומר, כפרוני על הילד הרגיש שלי, "אני אוהבת כל מה שאתה אוהב" אני אומרת, ונותנת לו נשיקה בלחי, "יששש" הוא ישר נהיה שמח, טוב לזה קוראים הורות נפלאה, "אימוש" נוי אומרת, מחבקת אותי, אני מוציאה את השניצלים, "יאא יש שניצל" , "כן" , "ישש" נוי וים צועקים, "אמא אני יכולה לגלות לך סוד" נוי אומרת, "ברור יפה שלי" , "ים רצה באוטו לשים שיר ואני רציתי שיר אחר אבל בסוף נתתי לו להיות ראשון" היא אומרת, "באמת" אני שואלת מופתעת, והיא מהנהנת, "כל הכבוד יפה שלי אני פשוט גאה בך" אני אומרת ומנשקת אותה, ליאב עם עומרי ביידים, "יפה שלי מה איתך" ליאב אומר לי שלום ונותן לי נשיקה על הלחי, "לא מרגישה טוב" אני אומרת, "אולי תראי רופא?" , "נוו ליאב עזוב אותי כמה ימים וזה יעבור" אני אומרת, הוא פשוט כל כך הסטרי מאז שהתעלפתי קורה שלא ישנים טוב אז הגוף נחלש לא צריך להגזים אפילו הרופא אמר לו שמה שאני צריכה זה רק מנוחה, "אז לכי תנוחי אני אדאג פה לשאר" ליאב אומר, "מאמי אני יודעת שאתה דואג אבל אני באמת בסדר" אני אומרת לו, הוא התייאש, כי הוא כבר מכיר אותי, וחוץ מי זה יש לי דברים לעשות ולדאוג להם,
"ילדים באו לשולחן" אני אומרת והם ישר רצים,
הם יושבים בשולחן, אני לוקחת את עומרי מליאב, וליאב הלך לשים להם את האוכל,
"עומריקי אתה רוצה פירה" אני אומרת לו, והוא ישר צוחק, לא ראיתי ילד כזה מלאך,
אני מושיבה אותו בכיסא שלו ושמה סינר למרות שזה אף פעם לא יעזור לי שהוא לא התלכלך, אני מביאה לו את הכפית גומי שלו והוא ישר מתחיל לאכול, "איך היה בגן" אני שואלת את הגדולים שלי, "אמא את יודעת שהיום התגלשתי במגלשה ואז נוי באה ודחפה אותי ועקפה אותי ובכיתי" ים אומר, "זה לא נכון אמא פשוט שיחקנו תופסת ו ופשוט תומר עמד לתפוס אותי אז הייתי חייבת לרדת מהר" נוי ישר אומרת, "מה מי זה תומר קודם כל אח שלך" ליאב אומר, אני מחייכת אליו שירגע הם כולה בני חמש, "אבל תומר חבר שלי" נוי אומרת וליאב מגלגל עיניים, "יפה שלי זה היה יכול להיות מסוכן עם ים היה נופל מהמגלשה את צריכה לשמור עליו אתם אחים" אני אומרת, "כן וים אתה גם צריך לשמור עליה אתה האח הגדול מה זה שירדפו אחרי אחותך" ליאב אומר, "ליאב אתה מגזים" אני אומרת צוחקת, "מה מגזים אני רק אומר" ואני ישר צוחקת,
"היום יש את החתונה של שירז ועידו אתה זוכר" אני אומרת לליאב, "אהה שיט זה היום" הוא אומר, "כן אמרתי לך בבוקר", "מה אמא היום אני לובשת את השמלה היפה שקנינו ביחד הלבנה" נוי אומרת בהתרגשות "כן חיים שלי את שושבינה" אני אומרת לה "ישששש" היא צועקת וקמה מהכיסא בהתלהבות "אני גם רוצה להיות שושבינה" ים אומר עצוב, "כפרוני על הילד היפה שלי אתה תהיה שושבין" אני אומרת ונותנת לו נשיקה על הלחי שלו "באמת" הוא מסתכל עליי עם העינים היפות שלו "ברור חיים שלי אתה תלך יד ביד יחד עם נוי", "יששש" הוא צועק ורץ בבית ויולה ואליבר רצים יחד איתם, ועומרי מתרגש בכיסא שלו, ישר יולה באה אליו והוא נותן לה את הכפית שלו, "לא אסור" ליאב אומר, יולה לוקחת את הכפית מהיד של עומרי ובורחת "יולה אסור" ליאב צועק, ועומרי צוחק "למה נתת לה" ליאב שואל את עומרי, ועומרי רק צוחק, שברור שכולו מלוכלך בפנים ובבגדים, "מאמי למה את שמה לו גופייה לבנה לילד הזה איין גופייה אחת נקייה" ליאב אומר מוציא אותו מהכיסא, "מה אני אעשה מאמי" אני אומרת, והוא עולה איתו למעלה כנראה למקלחת, "יאללה ים ונוי בואו למעלה למקלחת כי יש גם יום צילומים היום" אני אומרת, והם רצים למעלה, אני בנתיים מסדרת את המטבח והפינת אוכל

~16:00~

סיימתי לסדר את כל הבית, מדהים, אפילו את הצעצועים, "מאמיי" אני שומעת את ליאב צועק לי, מסכן הוא עושה לבד מקלחות לשלושה ילדים קטנים, אני עולה למעלה ואני רואה אותם בהבמטיה צוחקים, "יפה לך שלא עזרת במקלחות אבל לפחות להלביש תעזרי לי" ליאב אומר, "ברור חיים שלי" אני אומרת ונותנת לו נשיקה על הלחי, "יאללה אנחנו מאחרים" אני אומרת להם שהזדרזו וים ונוי יוצאים מהמבטיה,
"בגלל מי אנחנו מאחרים?" ליאב זורק לי עקיצה
אני שמה לנוי וים טיטולים, ומתחילה להביש אותם, "יאאא אמא אני ממש נסיכה אמיתית" נוי אומרת בהתלהבות ומסתובבת אני נותנת לה את נעלי הבובה שלה והיא שמה אותי,
אני שומעת את עומרי בוכה מהחדר השני, ואני ישר דואגת לו בכל זאת הוא הגור הקטן שלי,
אני מלבישה את ים בחליפת חתן ושמה לו פפיון, "לא אני לא רוצה זה חונק אותי" ים אומר ברוגז, "בסדר אז לא צריך" אני אומרת, לך שים את הנעל ספורט הלבנה שלך אני אומרת,
אני שומעת את עומרי לא מפסיק לבכות,
"ליאב מה יש לו" אני צועקת, אבל הוא לא עונה לי, אני מחליטה ללכת לראות,
אני רואה את ליאב לא מצליח להרגיע אותו, הוא מנסה להרים אותו להרגיע אותו, "מאמי הכל טוב" אני שואלת, אני רואה שליאב ממש קשה לו עם זה שהוא לא מצליח להרגיע, "מאמי תביא" אני לוקחת את עומרי מהידיים שלו, "אני לא מבין למה אני לא מצליח" ליאב אומר בתסכול, "עומרי מה יש לך נסיך של אמא" אני אומרת ושמה אותו עליי, אני שמה לב שהוא נושך אותי, כנראה רעב, אני מתיישבת על המיטה ומניקה אותו,
והוא ישר נירגע, "זאת הסיבה חיים שלי" אני אומרת לליאב, הוא מתיישב לידי נישען עליי, "מה הייתי עושה בלעדייך" הוא אומר, תוך כדי הוא מחבק אותי ואת עומרי
"אבא תראה איזה שמלה יפה יש לי" נוי אומרת בהתלהבות ומסתובבת

"וואווו נסיכה יפה שלי" ליאב אומר מחבק אותה
הוא יורד עם הילדים למטה ואני נשארת עם עומרי שלי, אני רואה שהוא מסיים, "יפה של אמא היית רעב" אני אומרת ומניחה אותו לגרפס,
אחרי שעומרי עשה גרפס הלבשתי אותו ושמתי אותו בעגלה בסלון והלכתי להתארגן בזריז לפני ששירז הורגת אותי

עומרי לבוש ככה

ליאב וליהי לבושים ככה

~17:20~
איזה לא נעים משירז אני מתה, אחרי כל ההתארגניות סוף סוף יצאנו,
הגענו מול הים, אנחנו מוצאים את הילדים ואת עומרי אני משאירה על הידיים,
"יפים שלי" אני צועקת לשירז ועידו שבדיוק בצילומים "איזה כלבה למה האיחור" שירז אומרת ומחבקת אותי, "מה זה הדבר הזה" עידו אומר על ים ונוי, והוא מסובב את נוי "איזה שמלה נוי" שירז אומרת, "אמא תראי יש לנו את אותה שמלה" נוי אומרת, "אח שלי מזל טוב" ליאב אומר לעידו ונותן לו חיבוק גברי, "טוב יאללה לכו להצטלם" אני אומרת, ואני רואה שהם מצטלמים יפה, ואני בנתיים עם עומריקי שלי, "תראה ים" אני אומרת והוא מסתכל על ים (אח שלו) ואני צוחקת, אני מרגישה ידיים מחבקות אותי מאחורה, ויודעת שזה ליאב ואני פשוט נשענת עליו, והוא קובר את הראש שלי בצוואר , "ליהי ליאב תראו את הילדים שלכם" הם צועקים לנו
ואנחנו רואים שים ונוי נותנים נשיקה בפה, אני צוחקת מהם,

~20:30~

כל החוברה שלנו כאן, כבר הייתה החופה אחת היפות שראיתי, אני לא הכי מרגישה טוב אני על שתי אופטלגין ולא מבינה למה, ובנוסף עומריקי שלי נראה שהוא גם לא מרגיש כזה טוב, אני כל הזמן איתו וליאב עם ים ונוי, אני עם עומרי מחוץ לאולם לא מבינה מה יש לו למה הוא ככה לא מוצא פוזיצייה זה לא מתאים לו, "אחותי למה לא רואים אותך" עמית בא יושב איתי, "אתה באמת רוצה לדעת" אני אומרת ומצביעה על עומרי,
"תביא אותו" הוא אומר ולוקח את עומרי, "מי יפה אהה מי יפה חיים של דוד" עמית אומר לו ועומרי צוחק

~21:00~
עומרי נרדם בעגלה שלו וגם נוי וים נרדמו על הכיסאות שכל אחד מהם שוכב, כולם קוראים לי לרקוד איתם ואז שירז באה ופה לא יכולתי לסרב אני רוקדת עם כולם אור מאי עומר עידו ליאב עמית אופק ופשוט נהנים, ליאב נצמד אליי ואנחנו רוקדים וקופצים, אני מרגישה מסוחררת אבל אני בסדר אני אומרת לעצמי, "הכל טוב אחותי" מאי שואלת "בארור אני צועקת לה וקופצת איתה ועידו מצטרף אלינו, באיזה שהוא שלב אני מרגישה שאני עומדת ליפול והולכת הצידה "יפה שלי את בסדר" ליאב שואל אותי, "כן חיים שלי" אני אומרת נשענת על שולחן, ליאב מתקרב אליי ואנחנו מתנשקים נשיקה עמוקה, אנחנו משתחררים ומשום מה הנשיקה לא עשתה לי טוב, "למה את משקרת לי" ליאב אומר, "מה", "יש לך חום ליהי בואי ניסע הביתה" , "אני בסדר ליאב" , "לא את לא ליהי את לא מרגישה טוב ומרוב איפור באמת רואים שאת מנסה להסתיר את זה" ליאב אומר, אני באה להתקדם אליו ויש לי פתאום סחרחורת, ליאב תופס אותי כדי שלא אפול, אני מבינה שהוא צודק, "מה קורה אחי?" אופק שואל אותנו, "היא לא מרגישה טוב נראלי שנזוז בכל זאת" ליאב אומר, "טוב יפה שלי תרגישי טוב" אופק אומר אומר לנו שלום, אנחנו הולכים לכיוון הילדים, "חכי אני מביא את האוטו" ליאב אומר, "מה יש אחותי" עמית ועידו באים אליי, סתם לא יודעת אני לא מרגישה טוב כבר כמה ימים" אני אומרת, "נעזור לך עם הילדים" עמית קובע ומרים את ים בזהירות, ועידו מרים את נוי, אני לוקחת את העגלה, אנחנו מגיעים לכניסה, ליאב עוזר לעמית להכניס את ים, אני בנתיים מרימה את עומרי מהעגלה, עמית מקפל את העגלה, עידו לוקח ממני את עומרי כדי לשים באוטו, "ליהי מה זה הילד רותח" עידו אומר, אני לא מבינה, אני נוגעת במצח שלו ולא מרגישה שינוי, "מה אתה מלחיץ אותי הכל טוב" אני אומרת, עמית נוגע בי, "ליהי את רותחת את בסדר" , "כן אני פשוט סתם לא מרגישה טוב" ליאב מגיע נוגע בי גם, ואז בעומרי "כנסי לאוטו נוסעים לבית חולים" ליאב אומר רציני, "חכה אחי קח את הרכב שלי" עמית אומר "הילדים מה היו איתכם בבית חולים" , עמית זורק לו את המפתחות אני אסע לבית שלכם עמית קובע

~22:10~

אנחנו נכנסים לרכב של עמית ועומרי בין הידיים שלי, אנחנו מגיעים לבית חולים, "יש לי תינוק קודח מחום" ליאב צועק בקבלה, ישר מגיעה אחות, "גם היא לא מרגישה טוב" ליאב אומר תוך כדי שהאחות לוקחת אותנו לאיזה חדר, "אני ספיר  בואי נמדוד כמה חום יש לתינוק" , מחכים כמה שניות והמכשיר ציצף "38.8" היא קבעה, היא לוקחת ממני את עומרי ושמה אותו במיטת תינוקות, אני מרגישה שיש לי סחרחורת ואני מתיישבת על המיטה "מה יש יפה שלי?" , "יש לי סחרחורת" אני אומרת, נופלת אחורה, אני מרגישה דקירה ביד שלי, אני מסוחררת ואני לא מצליחה להסתכל, אני שומעת את עומרי בוכה, "תפתחי פה שנייה" וזה מה שאני עושה היא לוקחת לי גם חום "39.4" היא אומרת, "מאמי קר לי" אני אומרת ועומרי ממשיך לבכות, אני מנסה להתיישב "לא תעשי את זה את עושה נזק שכבי" היא אומרת לי, אבל עומרי בוכה "למה הוא בוכה" אני שואלת, שמתי לו אינפוזיה עם אקמול שיוריד את החום, אני לא מבינה מה הולך פה,
"לקחו את הבדיקות דם שלכם ועוד עשר דקות תהיה תשובה" ליאב אומר, אני מבינה שעומרי נרגע כי אין בכי אני מסתכלת ורואה שהוא בוכה רק דמעות עם מוצץ, "עומריקי נסיך של אמא" אני אומרת, ליאב מביא אותו ליד המיטה שלי והוא פשוט מתנשף כאילו מתאפק לא לבכות
נכנס רופא בחלוק לבן "שלום אני אדיר קיבלתי את הבדיקות שלכם ותקשיבי יש לך חוסר ברזל משמעותית ולכן כל זה, לצערי לא תוכלי להניק את הילד שלך, כי הוא לוקח לך את מה שבקושי רב יש לך וזה לא מספיק לו וגם לך לא מספיק" הרופא אומר, אני פשוט בשוק, נחכה שהאינפוזיה שלכם תסתיים ונשחרר אותכם הביתה, ולך אני מציע שתקחי כדורים כי את עלולה לקרוס

~23:40~

נקודת מבט ליאב:
זהו השתחררנו מהבית חולים, החום של שתיהם ירדו, ואני מבין שאני צריך לעשות שיחת עידוד לליהי שלי, היא דואגת כל כך לכולנו שהיא שוכחת את עצמה, אבל אני פה כדי להזכיר לה את זה, היא נרדמה על החלון תוך כדי שהיא מחזיקה את עומרי, עם זאת הייתה משהי אחרת הייתי דואג, אבל בגלל שזאת ליהי אני רגוע הידיים שלה לא יעזבו אותו לשנייה,
אני מגיעה הביתה אני רואה את הרכב שלי בכניסה, "לילוש קומי הגענו הביתה" אני אומר, אנחנו נכנסים לבית יולה ישר באה אלינו, ליהי עולה למעלה כבר, אני מסתכל בחדר אורחים ואני רואה את עמית ישן שם, אני עולה למעלה אני נכנס לחדר של ים ונוי ואני רואה אותם ישנים בפיגמות שלהם, אני נכנס לחדר אני רואה את הלול של עומרי בחדר שלנו,
ליהי מתלבשת בפיגמה ואני מוריד את בגדי, אני נכנס למיטה ומחכה לליהי, היא הורידה את האיפור ושתפה פנים, רואים שעובר עלייה משהו,
גם היא לא נראת טוב, היא נכנסת למיטה שמה עליי ראש, "יפה שלי" אני אומר, "מממ" , "את חייבת לדאוג לעצמך את רוצה לקרוס לי?" , "אני לא אמא מספיק טובה" היא אומרת, "איך את אומרת דבר כזה את אמא מדהימה" אני אומר, "אני לא אמרתי הרופא אמר" ויורדות לה דמעות "לילוש הרופא אמר לך שעם תמשיכי ככה את לא תוכלי לטפל בילדים שלך הוא דואג לך" אני אומר, "אני לא יכולה להניק את הילד שלי" היא אומרת בוכה "זה באמת מה שאכפת לך ליהי הגוף שלו אין לו מה לתת לבן שלך את עושה את שתיכם חולים ועם את לא רוצה שתהיו חולים תטפלי בעצמך" אני אומר, היא לא מגיבה לי "לילו את יודעת שאני צודק את חייבת לדעת לדאוג גם לעצמך ולא רק לכולם", "אבל.." אני קוטע אותה, "ליהי איך תעזרי להם עם תקרסי בדיוק?" אני שואל והיא משפילה את המבט, אני מרים לה אותו "לעולם אל תשפילי את מבטך", "אני לא יודעת איך זה קרה, "את לא מטפלת בעצמך ובשביל זה אני פה אזכיר לך יום יום שגם את זקוקה לטיפול ולא רק כולם" אני אומר
"את אהבה של החיים שלי ואני צריך אותך פה איתי בריאה וחזקה ולא רק אני גם הילדים שלנו" אני אומר, "אתה אהבת חיי שלי הפרטית שלא משנה מה אני תמיד אבוא להיות פה לצידך ולצידי  הילדים שלנו, אתה זה הגורל שלי"