נ.מ נייל:
״כן אדוני?״ בעל המועדון ניגש לראדו שקרא לו, ״אפשר להזמין את הגבר לשולחן כשהתוכנית תסתיים?״ ראדו שאל אותו ומבט פלרטטני בפניו, ״מר ראדו, זה לא מקום מסוג כזה״ אמרתי לעברו ״אני לא אוכל את הבחור, לא משנה כמה הוא שווה, אשלם לו״ ראדו אמר והביט בבחור ששר בצד הבמה, ״אדוני, לא הבנת את מה שמר נייל אמר? אנחנו לא נותנים פה שירות כזה בתשלום״ מנהל המקום אמר וקצת הרים את קולו, ״מיהו בכלל הגבר הזה? אם אשלם לו 5,000 דולר, הוא לא יבוא לשולחן?״ ראדו אמר למנהל המועדון, ״לא, הוא לא יבוא״ המנהל אמר לו ואני סימנתי לו שזהו שלא ידאג, ״שיהיה לכם בתיאבון״ המנהל אמר והתרחק מהשולחן בו ישבנו.
נ.מ לואי:
ששרי הזמרת הראשית סיימה את השיר היא פשוט הלכה מהבמה, בטח מהבושות שהבחור שהיה פה עשה לה, אז מה שזה אומר שאני עכשיו שר לבד, התקדמתי לקדמת הבמה והתחלתי לשיר שיר אחר. הבחנתי שהבחור מהבוקר עמד בכניסת המועדון צפה בי ומבטינו הצטלבו.
המשכתי לשירים הבאים אך לא הורדתי ממנו את מבטי לשנייה, והוא גם לא ממני.
״תודה רבה וערב טוב״ אמרתי כשסיימתי לשיר כולם מחאו כפיים ואני ירדתי מהבמה בחיוך אל חדר ההלבשה .
נ.מ הארי:
חזרתי לשבת עם כולם בשולחן קצת שתינו ואחרי חצי שעה התכוונו ללכת, ״קדימה?״ מייקל אחי אמר וזירז אותנו ללכת, ״אנחנו הולכים כשמר ראדו יחזור״ נייל אמר למייקל ונראה שמייקל עצבני, ״עכשיו נחכה גם לו״ מייקל שאל בחוסר סבלנות ואני הסתכלתי עליו, ״מה קרה אחי, למה התעצבנת?״ שאלתי אותו מסוקרן, ״האיש הזה חושב שהוא יכול לקנות את כולם בכסף שלו, חסר מוסר שכמותו״ מייקל אמר ואני החזרתי לו מבט מבולבל, ״מה הוא עשה הפעם?״ שאלתי וסיבבתי את מבטי לנייל שישב בצד השני שלי, ״הוא הרי שיכור, הוא הזמין לשולחן את הזמר״ נייל אמר אך עדיין נשארתי מבולבל, ״את טום?״ שאלתי אך המבט המבולבל נשאר על פניי, ״לא, אם הוא היה מתנהג בחוסר כבוד כזה למר טום, מימלא הייתי מתערב כבר אתה יודע״ נייל אמר ״הוא רצה את הבחור שליווה את גב׳ שרי״ הוא אמר ואני הייתי מופתע ״את לואי?״ שאלתי ״אתה מכיר אותו?״ נייל שאל ומבט מבולבל על פניו, הסתכלתי אחורה וחיפשתי את אחד מהם.
יצאתי אל היציאה וראיתי את ראדו מנסה להכניס בכוח את לואי לרכב, ״ראדו״ צעקתי בכעס ורצתי אליו, תפסתי אותו מצווארון חולצתו, ״מה אתה עושה? אף אחד לא מוכרח ללכת איתך!״ צעקתי עליו ודחפתי אותו אל פנים הרכב, לואי רץ אל הגדר השחורה שהייתה ליד והתחיל לבכות. ״קחו את האיש הזה מפה!״ צעקתי לנהג והצבעתי על ראדו שהיה במושבים האחוריים, ״תרחיקו אותו, אני לא רוצה לראות אותו!״ צעקתי כולי רותח מעצבים והדבר היחידי שאני חושב עליו כרגע זה מה היה קורה אם לא הייתי מגיע בזמן.
כשהאוטו נסע ואז הבחנתי שהגיטרה של לואי הייתה מתחת למכונית והיא נהרסה, שמעתי את לואי בוכה יותר, התקרבתי אליו ״אתה בסדר?״ שאלתי אותו ברוגע והוא מיד נרתע והתרחק ״אל תיגע בי״ הוא צעק וניסוג לאחור ״בסדר,בסדר, תירגע אני לא נוגע בך״ אמרתי לו, ניסיתי להרגיע אותו, והבאתי לו את הגיטרה שהייתה בנרתיק השחור ״תרשה לי להסיע אותך הביתה״ שאלתי אותו בעדינות והוא רק הניד בראשו שדמעות זולגות מעיניו, ״תקשיב, אני לא רוצה לעזוב אותך במצב כזה, תרשה לי להסיע אותך הביתה״ אמרתי וניסיתי לשכנע אותו, הוא פלט נשיפה חזקה שהחזיק והתקדם אל עבר המונית שחיכתה לו, ״המונית מוכנה, בבקשה״ נייל אמר לו ופתח בשבילו את הדלת האחורית, הלכתי בצעדים מהירים אחריו, מביט בו מבט אחרון לפני שהוא נכנס למונית ונוסע, ״תחזיר אותו הביתה בריא ושלם,אחי״ אמרתי לנהג המונית מהחלון הפתוח ושילמתי לו, ״בסדר״ הוא אמר ולקח את הכסף מידי ״זה כרטיס הביקור שלי,תתקשר אליי אחר כך״ אמרתי לו והושטתי לו בנוסף את הכרטיס, לואי יצא בפתאומיות מהמונית והתרחק בצעדים מהירים אל עבר המונית השנייה שעמדה שם, ״לשכונת ווקסהולי 23 בבקשה״ הוא אמר לנהג והנהג התניע את האוטו ונסע.
נ.מ לואי
הגעתי הביתה שלימתי לנהג ויצאתי מהמכונית, נכנסתי הביתה ורציתי להגיע כמה שיותר מהר לחדר, דודתי שהייתה בסלון שלחה לי מבטים שואלים אך פשוט המשכתי ללכת לחדרי.
הנחתי את תיק הגב שהיה עליי בכניסה לחדר הורדתי את נעליי וישבתי על המיטה, הדמעות כבר מצאו את מקומן על לחיי.
מחאתי אותם מהר והסתכלתי על הגיטרה ההרוסה שלי, זאת הייתה מזכרת אחרונה מהוריי לפני שהם.. הבטתי בשידה הקטנה שליד המיטה ועלייה הייתה תמונה ממוסגרת שלי שהייתי קטן עם הוריי שמחזיקים לי את היד, כל אחד מצד אחר, לקחתי אותה לידיי, הסתכלתי עלייה ושוב התפרקתי.
הצמדתי את התמונה הממוסגרת קרוב אליי ונשכבתי במיטה כשהדמעות מציפות את פניי.
***
הלכתי ברגל עם אותם הבגדים של אתמול ממש לא היה איכפת לי, לבית הקפה המפורסם בו נפגשתי לראשונה עם הבחור. נכנסתי לתוכו והתקדמתי לעבר הדלפק, ״בוקר טוב, מוקה לבנה נכון?״ ג׳ון המלצר הקבוע שאל אותי, חייכתי אליו חיוך קטן וזה הספיק לו כדי להבין אותי, ״מוקה לבנה ללואי״ הוא אמר בחיוך וחייכתי אליו בחזרה.
חיכיתי בצד הדלפק למוקה הלבנה שהזמנתי, בקושי ועברה שנייה וכבר מישהו קטע את מחשבותיי, ״שלום״ הבחור אמר וחיוך על פניו, ״נו, באמת״ מלמלתי, נשענתי על המשך הדלפק וקברתי את ראשי בין ידי, ״אני מתנצל על מה שקרה אתמול בלילה״ הוא אמר ואני הרמתי את ראשי כדי להביט בו, ״באמת, אני מתבייש מאוד״ הוא המשיך ואני הזזתי את מבטי לסתם נקודה רנדומלית באוויר, ״איך זה היה קשור אלייך?״ שאלתי אותו תוך כדי שהחזרתי את מבטי אליו, ״מי שהתנהג אתמול בחוסר נימוס היה אורח שלי״ הוא אמר ברוגע אך היה אפשר לשמוע בקולו את הכעס, ״בסופו של דבר אתה לא יכול להיות אחראי להתנהגות שלו" אמרתי לו, למרות שהוצאתי עליו אתמול בלילה את העצבים, הוא לא צריך להאשים את עצמו. ״נכון, אבל בכל זאת אני מרגיש אחראי״ הורדתי את מבטי ממנו ושוב הסתכלתי על נקודה רנדומלית באוויר, ״לאף אחד אין זכות להתנהג ככה כלפיי אף אחד״ הוא אמר ״גם לדעתי״ הסכמתי איתו, ״טוב בסדר, אם אקבל את ההתנצלות שלך, תחוש הקלה?״ שאלתי אותו בחיוך קטן והוא שלח לי הנהנון וחיוך, ״בסדר, אני מקבל״ אמרתי לו וחיוכו גדל, ״אפילו תודה סופרמן״ הוספתי בחיוך ושנינו צחקנו. ״לא סופרמן,הארי״ הוא צחק והושיט את ידו, לחצתי אותה וגיחחתי, ״לואי,נכון?״ הוא שאל והנהנתי אליו בחיוך, ״כן״ אמרתי ״נעים מאוד״ הוא אמר בחיוך ענק שמבליט את הגומה שלו יותר, ״גם לי״ אמרתי והזזתי את מבטי בחיוך, ״מר הארי, איך ידעת שאהיה פה?״ בסקרנות ״ניסיתי את מזלי״ הוא אמר וחייך.
״טוב, מתברר שאתה ממש בר מזל״ אמרתי לו בצחוק, והוא צחק, ״אני מקווה שתסכים לקבל את זה״ הוא אמר והלך ״את מה? מה? את מה״ אמרתי אך הוא כבר הלך.
יצאתי מבית הקפה, עם המוקה הלבנה בידיי וישר להקת הריחוב, התחילו לשיר שיר ״לואי היפה, לו, לו, לו, לואי המאוהב, לואי היפה.., צחקתי וראיתי גיטרה חדשה ועלייה פתק ׳בתקווה שתסכים לקבל את זה׳ חייכתי כמו מפגר, הבטתי בכל הריחוב בתקווה למצוא אותו אך לא ראיתי זכר אליו, חוץ מהמתנה כמובן. התכופפתי לקחת את הגיטרה ולא הפסקתי לחייך. הנחתי להם שטר של 10 דולר בכוס הקטנה שהייתה מונחת שם ונפרדתי מהם בחיוך.
נ.מ הארי:
ראיתי שלואי לא מפסיק לחייך ושמחתי, זאת הייתה המטרה, המשכתי בנסיעה בדרך למשרדים שלי כמו בכל בוקר. צלצול טלפון קטע את מחשבותיי, עניתי ״דבר, נייל״ אמרתי כאשר ראיתי שבמסך הטלפון כתוב את שמו, ״הארי, למה אתה לא עונה לטלפון?״ נייל שאל אותי, ״הנה עניתי לך״ אמרתי לו בחיוך שהוא לא יכול לראות ״אחי, לא לשיחה ממני, לשיחה מאמא שלך״ הוא אמר ״מה אן סטיילס רוצה הפעם?״ שאלתי בגיחוח ״היא שואלת אותי למה מייקל בא והארי לא בא״ הוא אמר ״הערב יש לכם אורחים חשובים, המושל יבוא, היא אומרת שגם אתה חייב להיות נוכח באחוזה״ הוא המשיך בדבריו ״אני יודע, היא לא יכולה לעשות דבר בלעדיי״ אמרתי ״עוד משהו, אל תסגור את הטלפון בלילות, טוב״ הוא ביקש ״למה?״ שאלתי אותי ״מה למה, כשאמא שלך לא מצליחה להשיג אותך, היא מתקשרת אליי, אתה מכיר את אמא שלך. אם היא מתקשרת חייבים לענות לטלפון, קדימה תחזור״ הוא אמר ואני צחקתי ״בסדר, אני אטפל בזה, אל תדאג״ אמרתי וניתקתי את השיחה.
את לא יכולה להשיג אותי כל פעם שאת רוצה גברת אן סטיילס מלמלתי לעצמי.
נ.מ אן:
אני יושבת עכשיו בסלון ואסייה העובדת קוראת לי בקפה, היא הסתכלה על כוס הקפה, נבהלה וסגרה אותה בצד, ״מה קורה,אסייה?״ שאלתי אותה מבולבלת ״שום דבר,גברתי״ היא אמרה אך התקשתי להאמין לה ״איך שום דבר? אני לא מכירה אותך?״ שאלתי אותה ״אם סגרת את זה, בטוח יש משהו״ המשכתי את משפטי ״הפעם אני לא אקרא לך בקפה,גברתי״ היא אמרה ומבט מפוחד על פנייה, ״תעשי מה שאני אומרת לך, תקראי בקפה״ אמרתי לה בקרירות, היא היססה אבל מיד לקחה שוב את ספל הקפה, ״תאמרי לי מה את רואה, תאמרי לי״ לחצתי עלייה והיא הנהנה במהירות אך היססה קצת, ״אני רואה את מפתן הדלת של האחוזה, גברתי. יש מאות נחשים על מפתן הדלת, הם מכישים זה את זה כדי להיכנס פנימה״ היא אמרה ומבט מפוחד בעינייה ״זה דבר שאת אומרת כל הזמן, בגלל זה היססת?״ שאלתי אותה ברוגע ״את צודקת כשאת אומרת שזה משהו שאני אומרת תמיד״ היא אמרה ״אבל הפעם, אחד הנחשים נכנס פנימה, אם רק הוא היה נכנס פנימה אז היה טוב, גברתי, הוא תוקף אותך ללא הרף, ולא מצליח להכיש אותך בשום אופן. אבל לך לא נשאר לאן לברוח גברתי, את נדחקת לפינה, רואים בבירור גם מה מין הנחש, זה נחש ממין זכר.״ היא סיימה לומר ופניי נפלו.
עליתי למעלה לחדר השינה שלי, מתהלכת בו וחושבת על מה שהיא אמרה לי ׳הנחש הזה נכנס למיטה שלך,גברתי, והוא לא יניח לך,עד שהוא יכיש אותך, מישהו חדש יכנס לאחוזה הזאת, הוא הנחש, גברתי׳
נ.מ לואי:
׳הארי סטיילס׳ רשמתי במחשב והסתכלתי על התמונות מהופנט, המשכתי לגלול בגוגל עד שמשהו תפס את עיניי ׳הארי סטיילס שוב נתפס בחשאי׳ המשכתי לגלול ׳הארי סטיילס שוב מבלה בלילות׳ ׳עם מי הארי סטיילס נתפס בזמן שניסה לשכוח את חברו לשעבר?׳
נאנחתי והנדתי בראשי, האכזבה הייתה גדולה.
״אני עומד למות,עדיין כואבות לי העצמות״ ליאם אמר מהמטבח ואני מיהרתי לסגור את המחשב ולהניח אותו בצד, ״על מה הסתכלת?״ הוא שאל כשהבחין בי שהתקרב לסלון, ״על שום דבר״ אמרתי והסתכלתי הצידה, הוא חטף את המחשב הסגור מידי ״תן לי את זה״ אמרתי בכעס ״תירגע אני לא מסתכל״ אמר שפתח את המחשב, ׳עם מי הארי סטיילס נתפס בזמן שניסה לשכוח את חברו לשעבר?׳ ליאם פתח את המחשב שהיה פתוח אוטומטי על הכתבה. ״מה?״ שאלתי אותו כשהוא שלח לי פרצוף ״הבנאדם חי את חייו״ הוא אמר בציניות ״כן, הוא מבלה כל לילה עם מישהו אחר, הוא ממש כריש״ אמרתי בציניות וגלגלתי את עיניי. ״אתה כועס קצת״ הוא אמר שאל אותי ״על מה אני אכעס?״ אמרתי, הוא גלגל את עיניו בחיוך והמשיך לגלול במחשב, ״תכייף גם אתה פעם, מה יקרה?״ הוא שאל אותי וגלגלתי את עיניי ״אפשר לדעת מה יצא מזה?״ הוא שאל והצביע למסך המחשב ״לו אני הייתי במקומך, לא הייתי מפספס את ההזדמנות הזאת לעולם״ הוא אמר כשהראה לי תמונה של הארי מהגוגל. ״לא אחי, לא יכול לצאת מזה שום דבר, גם ככה יש לי המון צרות בחיים״ אמרתי ונאנחתי ״אני לא יכול להיות גם הטרף שלו״ הוספתי וליאם נאנח.
נ.מ הארי:
קרעתי את החוזה שלי עם ראדו מול הפנים שלו לאחר המקרה שקרה אתמול בלילה. ״אין לנו יותר שום הסכם בנינו, וגם לא יהיה. יום נעים״ אמרתי לו בקרירות והוא הסתלק מהמשרד.
״אל תסתכל עליי ככה״ אמרתי לנייל ששלח לי מבט לא מאמין, ״אני לא אעבור בשתיקה על מעשיהם הלא מוסריים, של אנשים שלא שווים כלום״ אמרתי ״בסדר אחי, איך שאתה רוצה״ נייל אמר והתקדמתי אליו ״אתה זוכר את אנשי העסקים האלה בבאקו?״ שאלתי אותו ״תתקשר אליהם, ותזמין אותם, שיגיעו נדבר איתם״ אמרתי לנייל והתהלכתי במשרדי ״איך? רק רגע. הם עדיין מחכים?״ נייל שאל מבולבל ״לפני שסוגרים עסקה, לא נפטרים מיתר האפשרויות, הבנת?״ אמרתי לנייל והסברתי לו את המצב ״אחי, אתה משהו, אני נשבע לך״ נייל אמר וגיחח ״מי שיעשה לך משהו לא נכון, עולמו יחרב עליו, הוא ישרף״ נייל אמר ושנינו גיחחנו ״ראדו עכשיו נשרף עד אפר״ אמרתי לו בצחוק ״בדיוק״ הוא הסכים איתי ושנינו צחקנו.
״קדימה בוא נחגוג את זה״ אמרתי לו וטפחתי לו על גבו, ״כן,נחגוג את זה״ נייל אמר ובא אחריי.
״איפה נחגוג? ומה נעשה״ נייל שאל אותי כשהתיישבתי בכיסא השולחן שלי. ״תתקשר ליילמאז, ותזמין מקום,קדימה״ אמרתי לו והוא חייך, ״רק רגע,לא התכוונת לנסוע לבורסה?״ הוא שאל אותי צקצקתי עם לשוני ושולל את זה ״גברת אן תשרוף אותנו חיים, שיהיה לנו בהצלחה עם זה״ נייל אמר לי בצחוק ואני חייכתי מהמחשבה על זה.
נ.מ כללית:
דלת הבית נפתחה, כל האחים יושבים בסלון עם המושל מלבד הארי, הם מסתובבים לאחור לראות מי נכנס הביתה, רודי. ״ברוך הבא״ בוראן אמר לרודי בחיוך ולחץ את ידו ״ברוך הנמצא״ הוא חייך אליו בחזרה ולחץ את ידו, ״דוד אוסטן, ברוך הבא״ בוראן אמר לגבר השני המבוגר שנכנס הביתה, ״ברוך הנמצא, בוראן״ אוסטאן אמר בחיוך ולחץ את ידו שלא בוראן. ״היכנסו בבקשה״ כל האחים אמרו פה אחד ״תודה רבה״ אוסטן אמר והאורחים התקדמו לשבת בסלון. ״איפה אמא מתעכבת?״ מייקל שאל בשקט את קאי אחיו הקטן, ״האמת, אחינו הארי עוד לא הגיע״ קאי ענה לו בלחישה, ״אמא תוציא על כולנו את העצבים שלה, אני אומר לכם״ קאי אמר למייקל וגלגל את עיניו .