נ.מ פרסי-
בצהריים קמתי עייף ובדק מה השעה. השעה היתה 12:30.
אוי, אנבת' הייתה כועסת עליי מאוד אם היא הייתה רואה שאני ער רק עכשיו, אבל אם מדברים כבר על אנבת', למה היא לא נמצאת להעיר אותי? בדרך כלל היא כן מעירה אותי (מאוד לא מבוגר מצידי, אני יודע)
התארגנתי ומצאתי פתק כשאסיים את הארוחות בוקר שנמצאת על המיטה (אני מנחש שהיא ידעה שאני לא אקום בזמן) שאתקשר אליה.
זרקתי דרכמה לכיור במקלחת ואמרתי "צמרירית נשמה, תקשרי אותי עם אנבת' צ'ייס "
זה עבד, היא הייתה במקלחת עם דרכמה ביד "בוקר טוב אנבת" שמחתי לראות אותה
"הי פרסי" היא אמרה לי בחיוך "השעה 13:00 בצהריים, למה אתה חושב בדיוק שזה בוקר?"
"זה שאני קמתי עושה אותו בוקר" ראיתי אותה מנסה לא להיאנח בתבוסה
"האמת, בדיוק באתי להתקשר אליך" היא אמרה, רק עכשיו שמתי לב ש..."את נמצאת בבית שלי?" "כן מוח אצה, רק עכשיו שמת לב?" הוא שם לב לניצוץ דאגה בעיניים שלה
"מה קרה?" שאלתי בדאגה
"פשוט אמא שלך מארחת כמה אנשים שרוצים לראות אותך" הפנים שלה הביעו את העובדה שהיא לא כל כך אוהבת את האנשים האלה
"והם לא מפלצות אז אל תדאג, בדקתי" היא הוסיפה, מפחיד
"אוקיי אני אלמד קצת לחימה בחרב ואז אני אבוא"
"רגע פרסי" היא אמרה כשבאתי להעביר את היד כדי לסיים את השיחה
"כן?" שאלתי
"אמא שלך הכינה עוגיות והבראוניז בתנור היא מגישה אותם עכשיו, כדאי לך למהר"
"אני בא מהר" אמרתי שהם לא יסיימו לי את העוגיות! בושה וחרפה.
אז הצלחתי להמשיך וווווווהווווו!!!! טוב אני ככה מסיימת את הפרק.
נ.ב- למי שלא יודע נ.מ זה נקודת מבט
טוב יאללה ביייי🙃🙃🙃🙃🙃😉😉😉😉😉😂