"האמת היא" את נושמת נשימה עמוקה,מסתכלת על מליסה "שאני ממש-ממש-מאוד לחוצה..." את מחייכת קלות "ואני צריכה אותך לידי...כי איתך הכל נראה יותר קל ו..."
"בסדר,בסדר!" מליסה קוטעת אותך בחיוך "אני לא צריכה לשמוע את כל המגילה כדי להבין שאת מתחרפנת מפחד.."
את צוחקת "את לא יודעת עד כמה".
"וברור שאני יבוא איתך! את תיהי אבודה לגמרי בלעדי!" מסכמת מליסה.
את מחייכת. "שולם?"
"יאללה,בוא נזוז כבר! אנחנו מאחרות!" מזרזת אותך מליסה.
שתיכן צוחקות כשאתן הולכות במעלה הרחוב לכיוון בית הדנקנים.
--------------------
עברי בהקלה לעמוד 17.