נכדיו של הלורד וולדמורט

פרק רביעי סימטת דיאגון חלק א'

אממ מי מצטערת מראש התחלתי לכתוב את זה באמצע הלילה (ארבע דקות לאמצע הלילה אבל מי סופר)

אממ אז כי זה יכול להיות ממש מטומטמ כי טוב זה לא השעות שבהן המוח שלי עובד פול פאוור פלוס אולטרה(סורי ראיתי יותר מידי בוקו נו היורו אקדמיה) אממ כי אז בהצלחה לי ומקווה שתהבו✨✨✨✨✨

נצנצים למזל טוב✨✨✨✨✨✨✨

_____________________________________________________________________________

נ.מ. וונדי

התעוררתי מוקדם היום, טוב זה הגיוני. היום אני פוגשת את הנכדים של הלורד וולדמורט. לאחר שהתעוררתי ישר נכנסתי להתקלח ובחרתי בגדים מיוחדים. חצאית כסופה עם חולצת בטן ירוק ים ולחצאית יש חגורה ירוק מבריק, בנוסף לזה גם לבשתי ג'קט שהגיע לי עד סוף החצאית בצבע ירוק איזמרגד עם שוליים ועיטורים בצבע כסף. גברתי גרבי ברך לבנות המגפיים נמוכות בצבע כסף אפור.

ירדתי למטה וראיתי את אחי שכמוני היה לבוש בבגדים כסופים וירוקים. חולצה ירוק דשא קצרה וג'ינס אפרפר ארוך עם נעליים שחורות.

"היום היום הגורלי שלנו אז תתנהג יפה" אמרתי לדראקו בטוחה במאה אחוז שכשנגיע לשם הוא יתנהג כמו שצריך 

-"באמת? אף אחד לא סיפר לי על דבר כזה" הוא הפסיק לרגע ללכת כאילו בשוק טוטאלי להמשיך אחרי כמה שניות ללכתלארוחת הבוקר.

גלגלתי עיניים והלכתי גם אני לאכול.

נ.מ. הארי

בבוקר קמתי מוקדם כדי לבדוק אם למוזרים יש את סמל האופל. הלכתי בשקט לעבר הנכד הראשון שנפגשנו. פרסי ורציתי להפשיל לו את השרוול ביד ימין ואז הוא התהפך במיטה (זה היה מזרן אבל פסדר) ולמלמל שמות. ראיתי שהייתה זעה קרה על המצח שלו.

-" לוק לא בבקשה תחזור אלינו עוד לא מאוחר!" הוא נאנק ואני נשארתי להקשיב.

-"מה אתה עושה לחבר שלי?" שמעתי קול קר יותר מקרח וכשהסתכלתי ראיתי את הנערה, אנבר אני חושב מסתכלת עליי ואם מבטים היו יכולים להרוג כבר מזמן הייתי ערמת עפר.

"הוא התחיל למלמל דברים על מישהו שקוראים לו לוק ורציתי לראות שהוא בסדר הסיוט שלו נשמע מזוויע." אמרתי, זה לא היה לגמרי נכון וראיתי שאנבר ראתה שלא סיפרתי את כול האמת אבל הניחה לי.

היא נשקה את פרסי בפה ואמרה לו שהכול יהיה בסדר.בפה?! היא בסך הכול בת 17!! הם לא גדולים מספיק!! אני בטוח שגברת וויזלי ממש לא הייתה עוברת על זה בשתיקה.

כנראה הזעזוע ניכר על פני כי אנבר הסתכלה עליי בשעשוע. אולי אנבת'? אני כבר לא בטוח, אני אשאל אותה אחר כך 

*מעבר זמן לשעה תשע בבוקר*

אחרי המקרה בבוקר חזרתי לישון. לא יכולתי שלא לתהות מי זה לוק ומה הוא קשור לפרסי. אבל בדבר אחד הייתי בטוח. אני לא רוצה להתעסק עם אנבת' ופרסאוס ג'קסון (זה נשמע כאילו הם נשואים וזה כזה חמודדדדדדד)

הרגשתי מישהו מטלטל את הכתף שלי ופקחתי עיניים.

-" נווו? הם אוכלי מוות?" רון שאל בהתלהבות שנראת לי קצת מוגזמת יחסית לנושא אבל היא לא הייתה שמחה.

"לא. הילדה המפחידה אנבר או אנבת' הגיעה לפני שהספקתי לבדוק ואני בטוח שאם הייתי עושה משהוא לפרסי הזה לא הייתם מוצאים את הגופה שלי."אמרתי עדיין זוכר את התקרית מהבוקר (הפעם זאת ני ושאש ני יודעת שעדיין בוקר)

-"טוב בוא כולם כבר למטה מחכים לנו." רון אמר להתחיל להתארגן, ואני אחריו עדיין חושב על לוק הזה ועל מה פרסי דיבר.

כעבור כעשר דקות ירדנו אני ורון למטה והתיישבנו לשולחן. כמו שרון אמר כולם כבר היו שם וחיכו לנו.

גברת וויזלי הרחיפה את האוכל לשולחן ואני הסתכלתי על המוזרים. הם לא נראו מופתעים במיוחד והם גם לא ראו קסם בעבר אז תהיתי איך זה ייתכן.הרמיוני הקדימה אותי לשאלה אותם.

-"לא ראיתם קסם קודם למה אתם לא מופתעים?" היא שאלה סקרנית ביותר.

-"ראינו דברים מוזרים יותר." אמרה אנבת' במהירות כמעט כמו בשביל שהחברים שלה לא יפלטו שום דבר לא במקום.

המשכנו לאכול וכשסיימנו גברת וויזלי הסבירה חודשים על אבקת הפולו ונראה שאחד מהם חייך כמו שפרד וג'ורג' מחייכים לפני מתיחה. הוא גם היה דומה להם בפנים השדוניות והמבט המנצנץ בעיניים כשיש רעיון לבדיחה טובה. הילד לחש משהוא לאחת שהייתה לידו והיא נתנה לו מכה בעורף אבל הסכימה למה שהוא אומר.

התחלנו להכנס ולעבור לסימטת דיאגון וחלק מהמוזרים יצאו ראשונים. אני גם עברתי וחשבתי שראיתי רסס מים עם תמונות בפנים? בטח דמיינתי.

האחרון היה אחד מהמוזרים, זה שדומה לפרד וג'ורג'. כשהוא יצא מהאח הוא התחיל לעלות באש ולצרוח בזמן שהמוזרים האחרים מתפוצצים מצחוק.

"חבר שלכם עולה באש ואתם צוחקים?!" צעקנו אני, רון, הרמיוני, גברת וויזלי ואדון וויזלי.

אחרי כמה שניות הוא כיבה את האש והתפוצץ מצחוק. שני קולות שלא זיהיתי צעקו "ליאו מתיחה גאונית אולי נעזר בך מתישהו. היא גם תמיד עובדת!' וצחקו גם כן.

-

"ברגע שאנחנו חוזרים למחנה נעשה את זה" הוא ענה צוחק גם כן.

יצאנו מהחנות שאליה הגענו דרך האח וראינו שם עומדים שבעה אנשים והמוזרים רצו אליהם ונתנו להם חיבוק האיש שאליו רץ פרסי לבש מכנסי ברמודה חולצה קצרה עם דוגמאות דקלים והיה מאוד שזוף. הוא דמה מאוד לפרסי. גם לו היה אותן עיניים ירוקות כים לשיער שחור.

האיש שאליו רצו ניקו ועוד ילדה הייזל אני חושב היה חיוור מאוד דומה לניקו במיוחד. כמעט ולא היה בינו לבין הייזל דמיוןה.

האיששאליו רצו ג'ייסון ותאליה היה בלונדיני עם עיניים כחולות מחשמלות כמו של ג'ייסון ותאליה וניכר היה שהוא אביהם.

הנערה המפחידה אנבת' רצה לעבר אישה גבוהה יחסית עם שיער בלונדיני ועיניים לעיניים בצבע אפור שנראו כאילו יש בהן סערה בדיוק כמו אצל אנבת'.

האיש שפרנק רץ אליו נראה מפחיד במיוחד. כאילו חושב על כול המלחמות שהוא היה שמח להיות בהן כרגע ונראה דרוך לקרב יותר משאר ההורים מה שהיה מטריד ביותר שהם בכלל היו דרוכים כולכם.

האישה שפייפר רצה אליה הייתה יפה יותר מכול דבר שאי פעם ראיתי והיה בלתי אפשרי לדעת מה צבע עיניים והיא כול הזמן נראתה לי כמו בנות שהיה לי קראש אליהן אבל היא הזכירה מאוד את פייפר עם תווי פניה המושלמים מהעובדה שגם בסמרטוטים היא תראה יותר טוב מכולם אדם שאני מכיר, טוב אם אני חושב על זה יותר אולי חוץ מאחד אבל זה ממש לא הזמן לחשוב על זה.

האיש שליאו רץ אליו לא היה יפה במיוחד אבל הייתה לי מין הרגשה שהוא מכונאי עוסק בבנית דברים רוב הזמן. גם לו היו תווי פנים שדוניים קצת ואת אותו ניצוץ מיוחד בעיניים.

האיש שאנג'ל ו-וויל רצו אליו היה בלונדיני שזוף והוא כאילו קרן וזרח. אבל זה לא אפשרי.. הוא לבש משקפי שמש ודקלם שירה? הוא בהחלט הכי מוזר שם מבין ההורים.

רק לקליפסו לא הגיע אף אחד. תהיתי למה שרציתי לשאול אותה אבל גברת וויזלי בדיוק שאלה את האנשים שהגיעו מי הם יכול אחד הציג את עצמו.

-"אני פוסידון, אבא של פרסי" אמר האיש במכנסי הברמטדה שפרסי רץ אליו.

-"אתנה, אמא של אנבת'" אמרה האישה שאנבת' רצה אליה.

-" זאוס, אבא של תאליה וג'ייסון" אמר האיש עם העיניים המחשמלות.

-"האדס, אבא של ניקו והייזל" אמר האיש החיוור למרות שהוא לא דמה כלל להייזל.

-"אני אפולו, אבא של וויל ואנג'ל" אמר האיש הבוהק וחייך.

-"אני אפרודיטה, אמא של פייפר" אמרה האישה היפיפיה במבט שובה.

-"אני מארס אבא של פרנק" חצי נהם חצי אמר האיש המפחיד.

-" אתם נקראים על שם אלים יוונים ורומים?" שאלה הרמיוני. מאיפה היא מכירה את המיתולוגיות בכלל?

-"למדתי על האלים בכיתה ה' כשקראתי ספר היסטוריה לכיתה ז' " הרמיוני אמרה כשראתה את המבטים שלי ושל רון וחזרה להביט בהם במבט מסוקרן.

-" אפשר להגיד" אמר אבא של פרסי, פוסידון וחיים חיוך אירוני.

--" למה אבא או אמא של קליפסו לא הגיעו?" הרמיוני שאלה .

-"היו... עניינים שהוא חייב לטפל בהם" אמר זאוס בקול של 'אני רוצה חזרה את הצומי שלי'

-" טוב לא הגענו הנה כדי לפטפט" אמרה אתנה, אמא של אנבת' " הגענו הנה בשביל להביא לילדים שלנו כסף לכול דברי הלימוד שלהם." היא התחילה לצעוד לעבר גרינגוטס בביטחון לאחריה ההורים האחרים והמוזרים.

נכנסנו לבנק גרינגוטס אחריהם. ראיתי שפרסי מנסה לקרוא מה כתוב על השלט ללא הצלחה מרובה. כנראה גם לו יש דיסלקציה כמו להרמיוני ופרד וג'ורג' ודראקו. חשבתי על דראקו כרגע?! לא משנה נחשוב על זה אחר כך.

"כתוב פה ככה:

'לנכנס ברוך הבא,

רק דבר אחד תדע,

מי שבגזילה אשם,

כך או כך הוא ישלם,

לא רק אוצרות תמצא,

כאן בבטן האדמה,

אזהרה היא לבאים,

סוף גנב אינו נעים.'" 

הקראתי לו. הוא נראה קצת מוטרד מהאזהרה אבל לא הקדיש לזה יותר מדי מחשבה.

-" תודה אחי" הוא חייך אליי ונכנס אחריי אנבת'.

כשהם נכנסו הגובלינים קדו להם וקראו להם גברתי ואדוני והודו להם על הצלת העולם.מתי הם כבר הספיקו להציל את העולם?! ולמה שהנכדים של וולדמורט בכלל יהיו נחמדים ויצילו אנשים?!

-" אני מניח שהגעת להביא לביתך, מיס צ'ייס, כסף לקראת לימודיה בהגוורטס"

אמר הגובלין הקרוב ביותר לאתונה.

-" כן, גם אנחנו" אמר פוסידון, כנראה הרגיש שהתעלמו ממנו.

-"כמובן אדוני" אמר הגובלים להתחיל להוביל אותם. 

התחלנו לבוא גם אנחנו אך הגובלינים עצרו אותנו.

-" אינכם מורשים להכנס איתם" אמר הגובלין והמשיך להוביל אותם.

נ.מ. פרסי

הגובלין הוביל אותנו אל מערה וביקש מאיתנו להכנס לקרונית שנראית די רעועה. שכולנו התיישבנו בפנים.  הקרונית התחילה לנבוע במהירות מפחידה ממש כלפי מטה שהייתי בטוח, ולפי המבט גם אנבת' וניקו, שזה יסיע אותנו לטרטרוס. עקרונית עצרה לבסוף מול שתיים עשרה כספות מדהימות ביופין מצד אחד ובצד השני גם כן שתיים עשרה כספות מדהימות רק שמש אחד יווני וצד אחד רומי. כול אל לקח את הילדים שלו לכסף. שלו וכך גם אבא שלי. הוא הניח את היד שלו על כספת בסגנון יווני עם עיטורי מים לדגים יכול מיני דברים שקשורים לאבא שלחת זה היה נראה כאילו הגלים זזו הצידה וכשנכנסתי היו שם כמויות לא הגיוניות ממש של מטבעות בגדלים וצבעים שונים. אבא שלי ניסה להסביר לי מה כול מטבע אומר וכמה הוא שווה אבל לא ממש הקשבתי. סמכתי על אנבת' שתדע מה זה כול דבר.

-"פרסי תכניס חשק הזה  הרבה מטבעות משלושת הסוגים האלה" הוא אמר הוראה לי שלושה מטבעות שונים " ואתה יכול גם קצת משאר הכסף למרות שאני לא חושב שתשתמש בו." הוא חייך אליי וזרק אליי שק קטן בצבע ירוק ים עם ציורים יפים שזזים עליו, ממש כמו אקווריום.

-" תודה אבא" חייכתי ונתתי לו חיבוק. הוא חיבק אותי חזרה.

יצאנו מהקספת וחיכיני שכולם יגמרו להביא כסף. שכולם הגיעו נכנסנו חזרה לקרונית בעקבות הגובלין, הפעם רק אנחנו כיוון שההורים שלנו חזרו לאולימפוס.

כשהגענו למעלה הקוסמים הסתכלו עלינו במבט מוזר.

-"איפה ההורים שלכם?" רון שאל הפעם.

" היו להם עוד סידורים אז הם לא יבואו איתנו לקנות את הדברים" אמרתי משקר בלי יותר מידי בעיה חוץ מהעובדה שאנבת' אמרי לי להגיד את זה אם הם שואלים אותנו הכרונית.

-"אז אני חושבת שזה הזמן להתחיל לקנות דברים" אמרה בחיוך גברת וויזלי.

"כן כדאי" הסכמנו כולנו ויצאנו מגרינגוטס תוהים מה יקרה הלאה.

________________________________________________________________________________

אממ היום הפרק יצא די ארוך אז חילקתי אותו לשתיים כדי שיהיה יותר נוח לקרוא אותו✨

רציתי להגיד לכם שוב תודה רבה רבה רבה על כול התמיכה שאתם נותנים לי זה ממש משפר לי את הרצון להעלות עוד פרקים ולהמשיך את הסיפור✨✨✨✨✨

כשאני כותבת את זה השעה היא אחת עשרה בלילה אז יכול להיות שיהיו דברים לא ממש הגיוניים אז כי אל תצפו ליותר מידי בפרק הבא כי אותו אני מתחילה לכתוב גם עכשיו אז יכול להיות שזה יטמטם אתכם טיפה

סליחה מראש✨