ג'קסון ופוטר (?)

אוי לא...

דראקו התעלף בערך בחצי הדרך.

הוא התעורר במרפאה עם טעם מגעיל בפיו, כשמולו ישנו הרמיוני והארי.

דראקו ניסה לקום. המיטה חרקה והארי והרמיוני קמו בבהלה.

"אני כל כך שמחה שאתה בסדר! איך העזת לעשות לנו את זה?!" הרמיוני חיבקה אותו.

הפרצוף של הארי העיד שהוקל לו מאוד. "הדאגת אותי מאוד."

"מה קרה? הדבר האחרון שאני זוכר זה שהלכנו למרפאה אחרי הקרב עם רון ואז...." אמר דראקו. "הקרב עם רון! מה קרה לרון בסוף? הוא עשה משהו?! אם כן-"

"הוא לא עשה כלום, לפחות לא משהו משמעותי.." את החלק האחרון הרמיוני מלמלה. "ומה שקרה זה שהתעלפת בדרך למרפאה."

"רגע, אבל למה אמרתם שהדאגתי אתכם מאוד?" שאל דראקו. "רק התעלפתי."

הרמיוני והארי החליפו מבטים לחוצים.

"אתה..." אמרה הרמיוני לבסוף. "אתה היית מעולף למשך שבוע, וזה לא החלק הכי גרוע. אתה התחלת להתפוגג, כוח החיים שלך כמעט ואזל. "

"מה?!" צעק דראקו, מזועזע.

"כן, מדאם פומפרי הצליחה להשאיר אותך בחיים, אבל ממש בקושי." לחש הארי. "חשבתי... חשבתי שנאבד אותך. קיוויתי, כמובן, שלא, אבל אין שזה נראה... אתה היית על סף מוות, כל הזמן."

"בשם מרלין.." מלמל דראקו בהלם. "באמת? מה קרה? איך אני... חיי?"

"הרמיוני הצילה אותך." התחיל הארי להסביר. "בזמן שאני הייתי פה, לידך, היא חרשה על שיקויי מרפא. היא מצאה שיקוי מוסתר, משהו בשם 'ננאר', או משהו כזה, והוא ריפא אותך."

כמובן שהארי טעה באיות והוא התכוון לנקטר, אבל דראקו לא רצה להגיד לו את זה, כדי שלא ישאל שאלות.

"הו, אז.. תודה, הרמיוני," הוא חייך אליה.

***

במשך בערך שבוע, מאז שהרמיוני, הארי ודראקו... דיברו... עם רון, פרסי ואנבת' קיבלו הודעות מהמחנה שילדים מהוגוורטס תוקפים.

"קיבלתי הודעה מכירון, הוא אמר שבערך עשרים ילדים עם שרביטים באו והתקיפו את החניכים, אבל אחרי כמה דקות הם פשוט ברחו כי בני אפולו ירו עליהם, אין נפגעים מהמחנה." אמרה אנבת'.

"אוי לא.... זו כבר ההתקפה החמישית, חייבים לעשות עם זה משהו!" התעצבן פרסי.

"הרמיוני אמרה לי שהיא עובדת על שיקוי שיגרום לקוסמים שיעשו לחשים על הגבול של המחנה עילפון ואפילו שיתוק!" אמרה אנבת'. "אבל לצערי, לוקח חודש להכין אותו."

באותו הרגע הופיע כירון עם פרצוף קודר.

סליחה שאני חופרת על זה, אבל תודה לכםם!
💛🖤💛🖤