דפיקות על דלת המחסן הבהילו את הנער, הוא החביא במהירות את הספר הבדיוני בתוך הספה ויישר את הכיפה על ראשו. הוא התיישב בפינה החשוכה מאחורי הארון ושמר על שקט. הנער התעסק בפאותיו בלחץ והתפלל שהאדם בחוץ ילך, הוא לא רצה להתפס במחסן בשעה מאוחרת של הלילה ובמיוחד לא קורא את הספר שהשאיל מהסיפריה החילונית.
אימו הזהירה אותו כבר פעמיים לא להתקרב למקום הטמא ההוא והיא תעניש אותו אם תשמע שלקח אפילו ספר.
״יוסף אתה שם?״ קול לחישה נשמע מאחורי הדלת, יוסף נאנח בהקלה ויצא ממחבואו. הוא מיהר אל הדלת ופתח אותה.
״שש-״ יוסף החל להשתיק את הנערה בכניסה אך השתתק במהירות לאחר שהביט בה, הוא בהה בפניה החבולות ובדם הספוג בחולצתה הלבנה. הבחורה לא אמרה דבר, היא חיבקה את עצמה במבט קשה ועיוותה את פניה כאשר נשכה את שפתה הפצועה. לאחר כמה רגעים של שתיקה הנערה נכנסה פנימה וסגרה אחריה את הדלת. יוסף עקב אחריה במבטו, מנסה לפענח מה קרה בלי לגרום לאסון להיות אמיתי ולאאמר בקול.
הנערה התיישבה בשקט על הספה, היא כיסתה את פניה בידיה וכתפיה החלו לרעוד. רק לאחר שקול הבכי הגיע לאוזניו יוסף השתחרר מההלם והתקרב אליה בהיסוס, הוא רצה לחבק אותה כדי שלא תיראה כזאת שבירה אך נעצר במרחק בטוח ממנה ורק הביט בה במבט כאוב.
אסור לגעת!
״מה קרה?״ הצליח להוציא לבסוף.
היא הרימה את ראשה ועיניה האדומות הביטו בו בחרטה.
״צדקת.״ קולה היה צרוד וחרישי. ״זה הרס אותי, הכל באשמתי!״
יוסף התקרב יותר ונעצר במהירות כאשר ראה את האימה על פניה.
״את יודעת שלא אפגע בך.״ אמר בביטחון. הוא לא ידע מה קרה בחוץ אבל היה בטוח שכאן בפנים היא מוגנת, הוא יגן עליה! שום דבר לא יפגע בה כאן! היא הנהנה בשקט ומחתה את הדמעות מפניה. הנערה קירבה את ידה אל יוסף בהיסוס ונעצרה כמה סנטימטרים בודדים מידו, הוא הביט בידה המושטת כמה שניות לפני שמשך אותה וחיבק אותה אליו. ״אני מבטיח!״ הנערה נדרכה מהמגע הזר ונשאר דרוך גם כאשר יוסף ליטף את שיערה.
ליבו דפק בחוזקה ולא מהחשש שמישהו יתפוס אותו נוגע באישה.
״לקחתי שוב.״ קולה הפעם היה חד ומכני. יוסף שיחרר אותה והביט שוב בעיניה האדומות, קודם חשב שהן אדומות מבכי אך עכשיו הבין כמה טעה. ״צדקת.״ היא השפילה את מבטה והוא לא יכל שלא לעקוב אחריה אל הכתם האדום על חולצתה. ״אל תדאג זה לא שלי.״
״רחל מה עשית?״ הוא לחש והרים את מבטו אל פניה החבולות והאטומות.
היא חייכה חיוך קר ונטול הומור.
״רחל...״ קולה לא עלה על לחישותיו הוא התאמץ כלכך לשמוע עד שהתקרב אפילו יותר.
״כבר לא רחל.״
הוא צעד צעד לאחור, תופס מרחק. באותו הרגע היא נראתה לו זרה אפילו יותר מביום הראשון שפגש בה.
ESTÁS LEYENDO
שברים
Misterio / Suspenso״את שד שנכנס לגוף אדם. מעולם לא השתייכת אלינו, הנשמה שלך מיוסרת ולא מפסיקה לייסר אחרים...״ יש דברים שצריכים להישאר בעבר, לפחות זה מה שנטלי לוי חושבת, היא הכניסה את ילדותה לארגז יחד עם בגדיה הצנועים ואמונתה ונטשה אותם לעלות אבק בבוידם של ליבה. היא עו...
