כדברא - הדור הבא

החיפוש

נ.מ מאי

יצאנו מהבית לעבר המקום שראיתי את ג'יי נעלם.

לא הבנתי איפה הוא, הכל היה צמחים כך שלא יכולתי לראות כלום.

'אולי באמת דמיינתי?'.

"נו איפה זה?" שאל תום.

"לא יודעת, הוא היה ממש פה" עניתי לו והצבעתי על איפה שעמדנו.

"טוב בואי נחזור הביתה, אם תיזכרי במשהו נבוא לפה", תום אמר, אבל ידעתי שהוא חושב לעצמו שהוא ידע שאין פה כלום, אבל עדיין הייתה לי הרגשה מוזרה, כאילו אני מפספסת משהו, משהו חשוב.

התחלנו לחזור הביתה.

בדרך נזכרתי שלפני שג'יי  נעלם הוא לחץ על איזשהו כפתור.

 רצתי מהר חזרה ותום בא אחריי, מתנשף.

"הא! רואה? הנה, זאת המאורה הסודית שלהם" חייכתי בסיפוק.

"זאת לא הוכחה, זה בטח סתם משהו שנשאר פה מפעם" אמר תום.

'הוא סתם לא רוצה להודות בזה שהוא טועה'.

לחצתי על הכפתור הכחול ומשום מקום צץ פתח כניסה ומיד נכנסתי תוך כדי צעקות מצד תום שאומר שזה מסוכן.

"מה זה המקום הזה?" אני ותום שאלנו ביחד.

החדר היה מתחת לאדמה, היו שם מחשבים ומסכים בכל מקום אפשרי.

הקירות היו צבועים באדום עז, כאילו הם מסתירים משהו אדום שניתז שם.

"יש פה טכנולוגיה מדהימה" התפעל תום ה'גאון' בטכנולוגיה.

פתאום מישהו בא, לא כל כך הצלחתי להבין מי זה ומיד שלפתי את הפיגיון שלי.

ראיתי את ג'יי והצמדתי לו את הפיגיון לצוואר.

"מה אתה רוצה מאיתנו? למה סיממת אותי? אנחנו יודעים שאתה חלק מהם." אמרתי בכעס.

"מה הוא עשה?" שאל תום.

"הוא שם לי משהו במשקה" עניתי.

"אני?" הוא שאל בבלבול. "הם חטפו אותי. בואו נדבר על זה עוד מעט, הם עוד רגע כאן."

"מי עוד רגע כאן?" שאלתי.

"אני אסביר הכל עוד מעט רק בואו נברח מפה כבר" אמר ג'יי.

שמעתי רעשים של ריצה.

"אוקיי, אני מאמינה לך, בואו נצא מפה. מהר." רצנו אל פתח היציאה.

"עכשיו... מי אתה ומה אתה עושה פה?" אמרתי.

"מה שהיא אמרה!" הוסיף תום.

"אני כמוכם, בן אדם רגיל." אמר ג'יי.

"אל תשקר. אני יודעת שאתה לא סתם בן אדם רגיל. אז איך הגעת לשם?" התעצבנתי.