ליפול לזרועותיו

21- רובין

היא כבר הייתה מחוץ לדלת אבל פתחה אותה שוב.
״מה?״
״אתה חייב לנקות פה, יש ריח ממש רע.״ שיט.
״אוקיי, אני אנקה מחר.״ היא סגרה את הדלת ואני התיישבתי על המיטה.
אני יודע שרובין כבר כאן ואני צריך לרדת.
אני רק אחליף בגדים קודם.

לבשתי ג׳ינס שחור כמו תמיד בערך, וחולצה בצבע ירוק.
השפרצתי על עצמי קצת בושם, הברשתי את השיער כמה פעמים ויצאתי מהחדר.

ירדתי מהר במדרגות וראיתי את אמא שלי מדברת עם רובין ליד השולחן אוכל.
״ערב טוב.״ אמרתי אלוהים ולחצתי את ידו.
״ערב טוב, הארי.״ הוא חייך אליי והמשיך לדבר עם אמא שלי.
עמדתי לידם וחיכיתי שיסיימו לדבר על... מה שזה לא יהיה.

״אז רוצים שנתחיל לאכול?״
״כן.״ אמרתי, והתיישבתי ליד השולחן. אני פשוט רוצה לסיים עם הארוחה הזאת וללכת לישון.
אמא שלי הלכה למטבח ורובין התיישב לידי.
״אז הארי, בן כמה אתה?״
״18.״
״אתה עדיין לומד בבית ספר?״
״כן.״ אין לי כח לדבר איתו עכשיו.
״עוד כמה חודשים נגמרת שנת הלימודים, נכון?״
״כן.״
״ואיך אתה מרגיש לגבי זה?״ שיפסיק לשאול שאלות דיי!
״איך אני אמור להרגיש?״
״אתה לחוץ מלהתחיל את הקולג׳?״
״זאת האמת שאני לא מתכוון ללמוד בקולג׳, אני רוצה לפתוח-״
״מה? אבל זה חשוב בשביל הקריירה שלך! ואתה בטח תרצה להקים משפחה.״ אבל אני אומר לו שאני לא רוצה ללמוד בקולג׳, מה הוא רוצה ממני?

״אני פשוט חושב שקולג׳ זה מיותר, ואני רוצה לעשות משהו אחר בחיים שלי.״
״אני ממליץ לך בכל זאת ללמו-״
״אני לא רוצה, תודה.״ גם כן, עוד אחד שרוצה ללמד אותי על החיים.
״סליחה, זאת בחירה שלך.״ חייכתי חיוך מאולץ ושיחקתי במזלג שלי.
״אז יש לך מישהי?״ אז אני מבין שאמא שלי לא סיפרה לו.
״לא, יש לי מישהו.״ חיוך מוזר עלה על פניו, זה הפחיד אותי באיזה שהוא מובן.

״הארי! בוא לעזור לי עם האוכל!״ קמתי מהר מהכיסא והלכתי לעזור לאמא שלי להביא את האוכל לשולחן.

אני ישבתי בשקט כל הארוחה וקצת אכלתי. הם דיברו על דברים לא מעניינים כל כך, וכל פעם רובין שאל אותי מה דעתי על הדבר שהם מדברים עליו.
תמיד עניתי לא יודע, כי לא הבנתי באמת על מה הם מדברים.
אני רוצה ללכת לחדר ולהתקשר ללואי, לדבר איתו קצת, ואז ללכת לישון, אני רק רוצה לשמוע את הקול שלו.

סוף סוף סיימנו לפנות את כל האוכל מהשולחן, ואני התכוונתי לעלות במדרגות כשמשהו אחז בידי.
״מה?!״ זה רובין. מה הוא רוצה עכשיו?!
״אני יכול לדבר איתך רגע בצד?״
״כן.״ הוא טפח על גבי והוביל אותנו לסלון.

הוא סימן לי להתיישב על הספה.
התיישבתי גם אני והוא התיישב אחרי.
נהיה לו מבט רציני, ומודאג. מה הוא יודע? הוא יודע שאני מעשן? הוא מריח את זה?
זזתי ממנו, כדי שלא נהיה יותר מדי קרובים.
״תראה הארי, אתה בחור מאוד נאה.״ מה אני אמור לענות על זה? תודה?
לא עניתי ופשוט נתתי לו להמשיך.
״אני חושב שמגיע לך יותר טוב בחיים, אתה הולך לחוות משהו נורא בקרוב, אני מנסה לעצור את זה אבל-״
״מה אתה חי בסרט?! משהו נורא בקרוב?! אתה איזה מכשף?! אני מצטער אבל אני לא מדבר עם משוגעים.״ הוא ממש מוזר. אבל ממש.
קמתי מהספה והוא תפס בידי והושיב אותי עליה שוב.
״אני מציע לך להפסיק את הקשר שלך עם לואי, הוא רק התחיל אז זה לא יפגע בו.״ עם לואי? איך הוא יודע? הוא שאל אותי עם יש לי חברה, ואז פתאום הוא יודע שזה לואי. מה?!
״למה?״
״יקרה לו משהו רע, הוא גם לא סומך עליך לספר את הדבר הרע הזה, ושיקרה המשהו הרע הזה, זה באמת הסוף של הקשר, זה לא קשור אליך אבל עדיף שכדי שזה לא יפגע בך תעצור את מה שיש ביניכם עכשיו.״ הוא רשמית משוגע.

״סליחה, אבל לואי בסדר גמור, אתה לא בסדר, היה נעים לדבר איתך לילה טוב.״ קמתי מהספה ורצתי לחדר.

הכל בסדר עם לואי, לא קורה לו שום דבר רע.
אני יודע את זה, הוא בסדר.
הוא בסדר. הוא בסדר. הוא בסדר...
הכל בסדר, גם החלטתי שמעכשיו לא אכפת לי מדניאל הזה ומהחברים האדיוטים שלו, ואני עושה מה שטוב לי.
לואי בסדר, אני בסדר, רובין הזה לא בסדר.
הוא לא באמת מכיר אותי או את לואי, אז הוא סתם מנסה להפחיד אותי.

אבל אולי... רק ליתר בטחון, אני אדבר מחר עם לואי, ואשאל אותו אם הוא מרגיש טוב, ואם הכל בסדר באמת. רק ליתר בטחון.
———————————————————————