Demon's wife || הושלם

למה את כן ואני לא?!

״לא מאמינה שהייתי חברה של אחת כמוך, אחת ש—-״ היא התכוונה להגיד אך אדם קטע אותה ואמר ״זה מספיק, לכי לבית, עכשיו״ או יותר נכון ציווה עלייה והיא בלי להגיב הלכה. אדם לא הפעיל שום יכולת פשוט אמר והיא והלכה. אלכס הייתה עדיין עם ראש מושפל מהמכה.
״בואי לבית אלכס״ אדם התכוון להניח את ידו על הכתף שלה אך היא הלכה צעד אחד אחורה.
״אני אלך לבד, לילה טוב״ אמרה והלכה עם ראש מושפל.

יום למחרת
נ.מ אלכס
״אלכס תוכלי בבקשה להכין לי קפה?״ בוס נאו ביקש ממני ואני ירדתי להכין לו קפה. הבוקר שוב התעוררתי מסיוט, שוב שריפה וצעקות, כבר שחכתי איך זה מרגיש. מסתבר שזה כן בגלל אדם, הוא גורם לחלומות להיעלם.
״אאוץ׳״ אמרתי לאחר שהרגשתי מים נשפכים על היד שלי. הייתי שקועה במחשבות שלא שמתי לב שהמים הגיעו עד סוף הכוס ונשפך עליי.
״אאוץ׳ אאוץ׳ שורף!״ הרגשתי כאב חזק ביד.
״ביקשתי קפה לא יד שרופה״ לפתע אמר נאו שהופיע לידי.
״ס-סליחה אני מייד אכין חדש״ אמרתי וזרקתי את הכוס לפח, התכוונתי למזוג שוב בכוס אחרת אך הוא תפס את ידי, איפה שנשרף.
״זה יעזור לך״ השיב ולאחר כמה שניות שיחרר מהיד שלי.
״ת-תודה...״ הודתי לו. לא הרגשתי שום כאב, ואפילו סימן לא היה.
״מה רבת עם אדם שאת ככה בלי מצב רוח?״ שאל.
״אתם מכירים?״ שאלתי. בעצם הם כן, אדם סיפר לי עליו אז בטח נאו גם מכיר אותו.
״אני מלאך והוא שד, חוץ מזה הוא היה פה פעם אחת וחיפש אותך״ הוא חייך אליי ומזג לי מים.
״תודה, והאמת שלא, רבתי עם חברה הכי טובה... אבל הכל טוב תודה על הדאגה״ הודתי לו והתחלנו ללכת ביחד בחזרה למשרד.

ערב
אחרי שסיימתי לעבוד נכנסתי לקניון וקניתי לי כמה בגדים ובדברים לבית. הרגשתי כל היום תחושה של ריק, יותר בדד ממה שאני תמיד. אולי בגלל שאדם לא היה איתי כל היום? אולי בגלל שהוא לא דאג לי כמו תמיד? עושה דברים מוזרים אך גם מצחיקים? בגלל לא ראיתי את הפנים שלו?. את האמת... אני מתגעגעת...  הוא חסר לי.

״אלכס?״ לפתע שמעתי את קולו של נולן מאחוריי.
״נולן?״ שאלתי לאחר שהסתובבתי וראיתי אותו מתקדם אליי.
״לא ציפיתי לראות אותך, אבל אני שמח, איך את?״ שאל והסתכל מסביב. כנראה חיפש את אדם.
״אדם לא כאן, לא נפגשתי איתו מאתמול״ אמרתי בעייפות ומעט עצב.
״אה, הבנתי, את רוצה שאני אלווה אותך לבית?״ שאל בחיוך.
״אני אשמח״ הסכמתי והלכנו לבית ביחד. בדרך דיברנו עם אחד השני.
״סליחה שאני שואלת אבל יש לך בית?״ שאלתי סקרנית את נולן כשאנחנו הולכים אחד ליד השני.
״לא כל כך, אני לפעמיים ישן בבית של אדם, או במלון״ ענה לי והתמתח.
״לאדם יש בית?״ שאלתי מופתעת.
״יש לו בית גדול, מאוד גדול, לא כמו ארמון אבל גדול לבני אדם, ואני לפעמים יושן בו, אבל הוא ישן כל הזמן אצלך אז...״ אמר וגירד בראשו.
״אה הבנתי...״ אמרתי.
״תגידי, למה יצרו את הטלפונים?״ שאל אותי לפתע.
״שאלה טובה״ ציחקקתי מהשאלה הטיפשה והמוזרה שהוא שואל פתאום.
״רציני! כל הילדים כולם בטלפון!״ הוא אמר ועשה פרצוף מופתע.
״עם השנים הטכנולוגיה מתפתחת, הטלפון היא המצאה ששינתה את העולם שלנו״ אמרתי.
״אצלנו אין טלפונים, אנחנו שולחים יונ—-״ אמר ולפתע נפל על הרצפה ממש חזק?.

״נו-נולן? אתה בסדר?״ שאלתי כי הייתי מופתעת ולא הבנתי מה קורה. איך הוא הגיע לרצפה? הוא נתקע באבן?.
״תראו תראו מה יש לנו כאן״ פתאום נשמע קול מאחורינו ואני הסתובבתי. מאחורה היו שני גברים.
״מ-מי אתם?״ שאלתי.
״כששמענו שאדם רוצה להתחתן לא יכולנו להתאפק וירדנו לכאן, גם כי שם יש בלאגן, אבל מי היה מאמין שנפגוש אותך כל כך מהר, בן אדם שמסומן על ידי מלך הגיהנום״ חייך הבחור.
״מ-מה?״ שאלתי כי לא הבנתי כלום.
״הם... שדים...״ נולן בקושי יכל לדבר ועוד לא קם. אפשר היה לראות שמשהו בלתי נראה מחזיק אותו ברצפה, הם עושים את זה!?.
״שחררו ממנו!״ דרשתי עצבנית והם נעצרו מולי אך לא קרוב, היה בינינו מרחק של 8/7 צעדים.

״עדיף שהוא ישאר למטה, שיזכור את האדמה הזאת, בעוד כמה דקות הוא יצטרך להיפרד ממנה ומהחיים שלו״ הבחור המשיך לחייך ואני הבנתי שהם רוצים להרוג את נולן ואותי!. מהר התכוונתי למשוך את נולן מהאדמה אך היד שלי נתפסה על ידי הבחור הראשון.
״לא לא לא... את לא יכולה לעזור לו״ הוא אמר. הוא החזיק מאוד חזק בשורש כף היד שלי.
״תעזוב אותי!״ דרשתי ממנו וניסיתי להשתחרר אך הוא לא שיחרר. הוא גם היה ממש חזק.
״מעניין איפה בעלך, מלך הגיהנום, הוא לא יבוא להציל אותך?״ חייך חיוך מרושע.

המשך יבוא❤️