Just one more moment❤️

התחלה חדשה/ A new beginning

נ.מ. טיאגו:
פתחתי למר את הדלת של הטנדר ועזרתי לה לעלות, החלטנו שאני אנהג עד לנקודת העצירה הראשונה, ומשם טצ׳ו יחליף אותי. מר ישבה לידי, ומאחורינו ישבו חסמין, טצ׳ו, רמה וקיקה. כן, היא בחרה להצטרף אלינו למסע. אפשר להגיד שהיום אנחנו מגשימים חלום ויוצאים לסיבוב ההופעות הראשון של הטין אנג׳לס בכל רחבי ארגנטינה. התנעתי את הרכב והתחלתי בנסיעה, מהמראה יכולתי לראות את ניקו, סיילו והילדים מנופפים לנו לשלום. כמה שאני הולך להתגעגע אליהם, חשבתי בעודי רואה אותם נעלמים באופק. בזווית העין יכולתי לראות את מר. היא הביטה על הנוף שנשקף מעבר לחלון. הורדתי את אחת הידיים מההגה והנחתי על ברכה. ״על מה את חושבת״? שאלתי אותה ברוך. מר הסיטה אליי את מבטה. ״על הבן שלנו״, היא נגעה בבטנה והסתכלה עליה. אני עדיין לא רגיל לזה, מעט לפני שחזרנו מהמשימה מהעתיד התבשרנו על כך שאנחנו נהפוך בקרוב להורים. פס סיפרה לנו שהבן שלנו יהיה מיוחד, דבר שרק הלחיץ יותר את מר. ״אתה חושב שזה נכון״? מר הביטה בי, ״הבן שלנו יהיה אחד מהשומרים של אאודמון״? היא החזיקה את בטנה. ״אני חושב שמה שצריך לקרות יקרה, ואנחנו נגדל אותו בהרבה חום ואהבה״, החזרתי את ידי השנייה אל ההגה. יצאנו מבואנוס איירס, בדרכנו לרוסאריו להופעה הראשונה, בדרך נעצור בסאן פדרו כדי להתרענן. ״אתם חושבים שוולה וסימון הצליחו״? פתאום חסמין שאלה. ״אני מאמין שכן״, רמה ענה לה מהורהר. הוא שנא לדבר על וולה. כולנו ידענו כמה הוא מתגעגע אליה, כולנו מתגעגעים לשניהם. ״אם הם לא בנקודת הזמן שלנו הם היו חייבים להצליח״, טצ׳ו הוסיף. הסטתי את מבטי לעבר מר וראיתי שהיא נרדמה. ״תשמרו על השקט, מר נרדמה״ לחשתי. ״איך היא מרגישה״? חסמין שאלה.  ״כרגיל, מודאגת מהכל״, השבתי. ״היא תהיה בסדר, היא רק מודאגת מהלא נודע וממה שפס סיפרה לכם״, קיקה ענתה, וחזרנו לשתוק. המשכתי לנהוג, הדרך הייתה מלאת בורות והרכב רעד. שמעתי את מר נאנחת. ״ מתי מגיעים לסאן פדרו״? היא לחשה. ״עוד בערך שעתיים״, עניתי לה. ״אתה יכול לעצור לי עכשיו״? היא ביקשה. ״כאן? אין לי איפה״, ניסיתי לחפש מקום לעצור, הכביש היה ללא שוליים ותחנת הדלק הקרובה הייתה במרחק של 20 קילומטר. ״בבקשה״, מר לחשה. האטתי את הרכב והפעלתי אורות אזהרה. מכוניות התחילו לצפור לי וסטיתי מעט לצד הכביש על מנת שיוכלו לעבור. רמה יצא מהרכב, כדי לעזור למר לצאת. ״יש לי סחרחורת״, מר לחשה. ״בואי, תישעני עלינו״, אמרתי והגעתי גם אני אל מר ויחד עם רמה עזרנו לה לצאת מהרכב. "את צריכה להקיא״? ליטפתי את מצחה, מר התכופפה על ברכיה. ״רמה תביא לה מים מהרכב״, ביקשתי ממנו. נשארתי עם מר, התכופפתי אליה. ״תנשמי לאט, תכניסי אוויר״, עודדתי אותה,רמה הביא למר את המים ועזרתי לה לשתות. מר תפסה את ידי, התכופפה הצידה והקיאה. תמכתי בגבה וליטפתי אותה.״הוצאת הכל״? שאלתי והיא הנהנה בחולשה. ״אתה רוצה שאחליף אותך בנהיגה״? רמה שאל אותי. ״לא, זה בסדר״, עניתי, ״אני יכול לנהוג, תיקח אותה שתנוח מאחורה״, אמרתי לרמה כשחזרנו לרכב, קיקה התנדבה לשבת מקדימה במקום מר. נכנסתי לרכב, במראה יכלתי לראות את מר  נשענת על רמה ומנסה להירדם, חסמין ליטפה את ראשה של מר וכיסתה אותה בשמיכה. התנעתי את הרכב והמשכנו בדרך.