נצרים מאומצים (פרסי ג'קסון והארי פוטר)

איך נפגשנו?

השעה עכשיו 19:42

אני חוזר ממפגש עם לוחם
בשם ג'ון .

כדי לשלוח ילד בשם דן מידלטון בן 12 למחנה יופיטר
אחרי שהתברר שהוא בן של מרקורי.

בכל מקרה נפגשנו בפארק שם אמא של דן .
נפרדה ממנו ודרשה שיחזור לבית כמה פעמים ...

"זה בסדר גברתי...
בפעם הבאה שתגשי את בנך הוא היא לוחם גדול"
אומר ג'ון ונותן חיוך חברותי לכיוון אמא של דן

"תודה רבה בחור צעיר"
עונה גברת מידלטון ומחזירה חיוך

רק עם גברת מדילסון ידע בן כמה הוא באמת...

בזמן הזה אני מסביר לדן מה יקרה עכשיו

"..ואחרי שתגיע אתה תפגוש את גברת לופה ... אתה צריך להראות כמה שיותר אמיץ..."

"אבל עם מה אני אגן על עצמי בזמן המסע?"
שואל דן

בתור תשובה אני מוריד את התיק שלי ומוציא שעון שחור .
ליאו יצר את השעון עם ילדה בשם טוני..

אני לא מקיר את את טוני .
אבל אחותי הגדולה, אטלנטה כן מקירה.

אני בודק שהשעון תקין.
ומביא לדן את השעון

"שעון? איך שעון אמור לעזור לי להגן על עצמי?"
שואל הנער

"אתה בטוח שזה סתם שעון?"
אני שואל

עכשיו החלק האהוב עלי מתחיל

"כן. זה נראה כמו שעון"

"תחשוב שוב"

אני עונה ולוחץ על כפתור קטן

השעון הופך לחרב גלאדיוס מארד שמימי

העיניים של הנער נפתחו בהלם

"מה? אבל איך?!"

"טוב, תבקש מג'ון שיסביר כי אין זמן.
אבל אתה צריך לדעת בשביל שזה יחזור לשעות אתה צריך לעשות את זה"

אני אומר ולוחץ וזורק את החרב לרצפה ,
גלאדיוס הופך חזרה לשעון השחור

"תשמור על החרב... אתה לא מבין כמה אתה צריך אותה"

אני מסיים

אמא של דן חוזרת ונותנת חיבוק אחרון לבנה...

זה מזכיר לי את הפרדה מאמא שלי בתחילת הקיץ כשאני הולכתי למחנה

עכשיו אני אחרי להביא חצויים למחנות