My Type [Hebrew] || l.s. ✓

4

למחרת, שוב הייתי בפארק. משום מה חיכיתי שהארי יופיע.

אז כשהבחנתי בדמות הגבוהה רצה מאחורי דארסי כשהיא התקדמה אליי, חייכתי.

"לואי! אתה לא תאמין מה הארי נתן לי!" דארסי אמרה, מרוגשת.

"מה הוא נתן לך?" שאלתי, מגניב מבט אל הארי.

"הוא נתן לי כרטיסים לבלט! ונחש מה? יש לי שלושה! אז אחד להארי, אחד לי ואחד לך!" היא צווחה בהתרגשות.

"זה מעולה." אמרתי, מחייך כשהארי התיישב לידי.

"אוקיי, אני צריכה ללכת להאכיל את הברווזים, אני אחזור." היא אמרה, נעלמת אחרי שנייה.

"קנית שלושה כרטיסים בכוונה, נכון?" שאלתי, מביט בהארי.

"טוב, מה אני יכול להגיד, יש לי מן חיבה מוזרה כלפייך." הארי אמר, מושך בכתפיו, חיוך חצוף על פניו.

הסמקתי קצת.

"אשמח לקחת אותך לאיזה מקום." הוא אמר, קם ממקומו.

"מה עם דארסי?" שאלתי, עוקב אחריו.

"אני אקח את השדון הקטן הביתה."

"היא לא שדון." אמרתי, הבעה נעלבת על פניי.

"טוב, אתה לא גר איתה."

//

אחרי שהוריד את דארסי בבית, הארי לקח אותי למסעדה.

"מה? אתה מנסה לשנות את הרגלי האכילה שלי, הארולד?" שאלתי, נכנס דרך הדלת שהארי החזיק פתוחה בשבילי.

"אולי." הוא אמר, מחייך.

זו הייתה מסעדה קטנה, ביתית וחמימה. אהבתי את זה.

אהבתי יותר מסעדות גדולות, אבל גם זו הייתה נחמדה.

התיישבנו בתא קרוב לחלון כשהמלצרית בירכה אותנו.

"היי הארי! אני רואה שבאת עם מישהו היום, בכל מקרה, מה תרצו להזמין?"

"היי טס, תני לנו סטייק- איך שאני אוהב את זה, ופאי. פאי תפוחים." הארי אמר בלי להסתכל בתפריט.

"אוקיי, עוד משהו?" היא שאלה, פונה אליי.

"אשמח לכוס מים, בבקשה." אמרתי, שומר על התפריט רחוק ממני.

"מיד אשוב." המלצרית אמרה, הולכת.

הסתכלתי על הארי רק כדי למצוא את מבטו כבר עליי.

"מה?" שאלתי, מתפתל במקומי.

אני שונא להגיד את זה, אבל אני מחבב את הארי. נראה לי. אף פעם לא חיבבתי גברים לפני, אבל זה היה כבר משהו אחר. אני אף פעם לא מסמיק, אני אף פעם לא מתפתל במקומי, ואני לא בטוח למה אני בכלל מחבב את הארי. הוא באמת לא היה הטעם שלי.

"לי ולך יש המון מה להספיק היום." הוא אמר, חיוך מופיע על פניו.

"אלוהים תעזור לי."

//

הארי לקח אותי למועדון.

הוא נתן לי לשתות וגרם לי לרקוד.

ריקוד לא היה ממש הסגנון שלי.

אלכוהול לא היה הטעם שלי בשתייה.

אבל מבט אחד בהארי והכל נעלם.

עשיתי דברים שהוא ביקש ממני לעשות ולהפתעתי, נהנתי.

אז כשהארי ליווה אותי-השיכור הביתה, נצמדתי אליו.

"תודה, הארי." מלמלתי, פונה אליו.

"אין בעד מה." הוא אמר, מחייך.

עמדנו שם, בוהים בעיניים אחד של השני. העיניים שלו היו ירוקות. אני ממש אוהב ירוק, ירוק כמו של יער. אהבתי להביט לו בעיניים.

שברתי את קשר העין ורכנתי לכיוונו.

נישקתי את לחיו ונכנסתי הביתה, בלי להסתכל עליו אפילו לא לשנייה.

נשענתי על הדלת ושאפתי עמוקות כשחיוך גדול התגנב אל פניי.