רוצה לדבר על weight?
אין בעיה! נדבר על weight!
Wait.
למה שנדבר על זה?
מה זאת אומרת? זה לא ברור?
כ ו ל ם מדברים על זה! זה חתיכת סיפור!
את לא רואה את המבטים שהם נועצים בך כל הזמן וכל שנייה?
יופי, עכשיו את גם עיוורת וגם שמנה.
וגם מלאה בביקורת עצמית.
ביקורת עצמית? את גם לקויית שמיעה?
את מתכוונת *מודעות* יקירתי, זו המילה.
אז...
ברור שאגיד לך בדיוק מה לעשות! למה רק עכשיו את מבקשת?
חוק ראשון, תמיד תעירי על זה בקול רם, אפילו תהי קצת עיקשת.
הם צריכים להראות שאת *מודעת*, שאת לא חיה בחלום, בהכחשה.
אל תתני לאנשים להחמיא לך בלי להוסיף על זה איזו מילה או עקיצה.
עקיצה עצמית כמובן! חה! רגע, מה?
חשבת לרגע שתעקצי את מי שהחמיא לך? בנוסף לכל את גם טיפשה?
את לא רואה שהוא מנסה בדרכו לעודד את מצב רוחך?
איך? בכך שהוא חוקר לפרטי פרטים את מבנה גופך.
וככה באחריות מעיר עליו בכנות מוחלטת, בלי לשקר.
בחיי... אין לך טיפת הערכה. טוב, *זה* כבר סיפור אחר.
באמת אין בי שום הערכה. עצמית.
ותראי למה זה גורם!
מאפשר לך לדבר כאלה שטויות,
כאילו לכל אחד מותר להעיר "שמנת", או "רזית".
הו מעולה! הינה החוק השני. מדהים.
מידי פעם תדברי על זה בחרוזים.
את יודעת, כדי להקל על מי ששומע אותך כשאת לא צוחקת.
שלא תשמעי כזו... *כבדה*, מצולקת.
"עצמית" ו"שטויות" זה לא חרוז.
אבל "עצמית" ו"רזית" כן. זה לא פלא?
שזה הכי הרבה שאת יכולה להגיד על עצמך בהקשר של שני אלה. חה חה חה.
אני שונאת אותך!!
כמובן!
אחרת למה אנחנו מנהלות את הדיאלוג הזה? ולמה הפרצוף המותש?
אני שמחה באמת לשמוע שאת שונאת אותי! את יודעת מה? גם אני שונאת אותך ממש!
איזה כיף שאת נראית כל כך רע! אחרת לא יכולתי לשנוא אותך כל כך הרבה.
תראי כמה שנאה יש ביננו.
זה לא נפלא? זה לא מהנה?
זה...נורא.
