אני עוד קצת עייף כי ישנתי פחות זמן מהרגיל. זה קרה בגלל העיקוב בלוח הזמנים שגרמה הבלונדינית שדיברה איתי אתמול, רייצ'ל. והאמת, אפילו שנהנתי אתמול קמתי היום בתחושה שמשהו רע עומד לקרות.
"תירגע, הכל יהיה בסדר, עד עכשיו הכל הלך לפי לוח הזמנים למה אתה לחוץ כל כך? אז שברנו שגרה אתמול, הכל טוב עכשיו!" אני אומר לעצמי תוך שאני הולך הלוך ושוב מול הכניסה לקניון עליו אני שומר. זה קניון די שכוח אל, בדרך כלל לא באים לכן הרבה אנשים, אבל משום מה היום די מלא כאן.
"אני לגמרי אמרתי לה שאני רוצה את התיק הלבן אבל החצופה הזאת קנתה לי את החיקוי! היא כל כך לא לרמה שלי" נערת תיכון עוברת בגלאי המתכות כאילו הוא לא שם, היא יצאה נקיה. אבל הייתי רוצה לעקב אותה רק כדי להבין מה קורה איתה ומה כל כך רע לה בחיים שהיא ממינת את החברים שלה לפי כמות הכסף שלהם ולא רמת הנאמנות שלהם והאהבה שלהם אליה. היא בטח די מסכנה.
"היי, היית רוצה שנעצור ב'קיר' לפני שנחזור לדירה?" נער שנראה צעיר ממני בשנה שאל את חברה שלו לפני שהם עברו בצורה מסודרת בגלאי. היא נראתה מובכת מהשאלה.
"אני לא חושבת שכדאי שנחגוג בפאב את העובדה שנגמלתי מאלכוהול" היא אומרת לו וצוחקת. הוא צוחק גם ואוחז בידה כשהם נכנסים לקניון הממוזג והנעים.
יש הפוגה קלה בזרם האנשים, ואני מתיישב על הכיסא הקטן שיש לי בכניסה. ואני כל כך מכיר תודה על קיומו. אני פולט אנחה לחוצה ולא מרגיש משוחרר יותר. אני עדיין רדוף בתחושה המעיקה שמשהו רע הולך לקרות. ועכשיו אין לקוחות שיסיחו את דעתי מהתחושה הזאת. אז אני מנסה להיזכר ברייצ'ל.
"אוי שיט" אני שומע מלמול מהגדר וקולט נער נמוך שתקוע בנסיון לעבור אותה בטיפוס. תיק הבד שלו נתפס בגדר. והזמן שלקח לי להגיב היה בדיוק הזמן שהיה דרוש לו להשתחרר ולקפוץ אל האדמה.
''היי ילד! תחזור הנה!" צעקתי לנער החמקמק שניסה לנצל את התגובה האיטית שלי ולברוח. אוף! גנב! ידעתי שמשהו רע עומד לקרות היום! הוא רץ כאילו חייו תלויים בכך. ולא חשבתי הרבה כשמצאתי את עצמי רודף אחריו במהירות ברחובות של תל אביב הסואנת. אני מוצף רעשי רקע ותחושות של חום וקור מתחלפות. אני מנסה להתעלם כל זה בעוד אני רץ אחרי הנער עם הסוודר האדום.
"תעזוב אותי יא מניאק!" הוא אמר כשהצלחתי לתפוס אותו בסוף. הוא נותן פייט הילד. מתפתל ומנסה לנשוך אותי.
"אני מצטער, באמת, אבל אני חייב לבצע את התפקיד שלי" אני מנסה להיות עדין איתו, הסיטואציה הזאת מזכירה לי זמנים אפלים יותר בעבר שלי שאולי היו נגמרים אחרת אם היו מתיחסים אליי אחרת. אבל זה מאוד קשה להתנהג ברכות עם נער אלים ומתפתל. בתוך הקרב אני קולט שזה לא גנב רגיל, הוא מריח מבושם יקר כלשהו, הבגדים שלו ממש טובים. הוא בריא וחזק. משהו פה מוזר, אבל אין לי הרבה זמן לחשוב על זה כשהוא מנסה לבעוט בי ולנשוך אותי. למרות שהוא נתן פייט רציני, הנער קטן ממני, כך שבסופו של דבר הטבתי את האחיזתי בו ועכשיו אני פנוי לטלפן אל הבוס שלי ולקרוא לתגבורת. מכאן זה לפעול על אוטומט לפי ההוראות הבלתי רגילות שניתנו לנו למצב כזה. עכשיו אני צריך לקחת את הילד לעמדת השמירה לראות מה הוא גנב וכמה. לשים את זה בתוך תיק נפרד של ראיות וללוות את הנער לתחנת המשטרה. אני שונא את הרעיון. אבל עבודה היא עבודה.
"זה שלי שלא תעז לגעת!" הוא טרח להזהיר אותי לפני שפתחתי את התיק שלו ושפכתי החוצה כמות מגוככת של תכשירי איפור שונים ומשונים. אבקות מוזרות, מברשות משונות, עפרונות קטנטנים שעולים הון , לק מסוגים וצבעים שונים ושונים והמון לפסטיקים. מה יש לו לעשות עם כל כך הרבה איפור? העפתי בו מבט וראיתי את המבט הנחוש שלו מסתכל עליי כאילו הוא מעניש אותי. אפילו שאני יודע שאני בסדר זה גרם לי להרגיש רע.
YOU ARE READING
אדם בתוך עצמו
Romanceאדם עובד בתור מאבטח כבר שנים, הוא מאוד אוהב את העבודה שלו ומאוד מאוד לא אוהב לצאת מאזור הנוחות שלו. שגרה אפשר לומר, היא הכל בשבילו. אבל המצב לא ישאר ככה עוד הרבה זמן, פגישה משונה תאלץ אותו להתמודד עם העבר שלו, עם המשפחה שלו ועם רגשות שהוא לא רצה להר...
