בבקשה, בבקשה אל תהרגו אותי ♥️
מקווה שתהנו ותאהבו, אל תשכחו להגיב ולהצביע.😜
_________
•נקודת המבט הארי•
12.11.2003- הארי סטיילס וקמילה סוארס
פתחתי את החלון נותן לאוויר הנקי להיכנס פנימה ללא היסוס לחדר הקטן בעל הקירות הוורודים, השמש עמדה במרכז השמיים שולחת קרניים חמימות שמשאירות צל על השטיח השחור. עלי הסתיו כיסו את הגינה בשלל צבעים מרהיבים צהוב, כתום וחום, משתלבים יחד עם הירוק העז של פרחי הוורדים והכלניות. נשפתי בחדות והעברתי יד בשערי הסבוך מתיר קשרים בודדים, לקחתי את מכנסי הספורט מגב הכיסא והחלקתי אותם על רגליי.
בערך כל ערב כשאדליין נמצאת בעבודה או סתם עם חברים אני מתגנב לחדרה, ומחפש זיכרון לילדה היפה עם השיער החלק והעיניים הכחולות, שגורמת לי לאבד את השפיות רק ממבט אחד. בין אם זו תמונה ישנה כתינוקת שמנמנה או שמא ממחנה הקיץ האחרון עם בית הספר לצפון יורקשייר לאגם הקפוא, משהו קטן שיכסה את הריקנות בלב והמועקה הגדולה מאיבוד הנשימה והרצון לחיות. ונירדם במיטתה עד אור הבוקר.
הבית מתחיל להתעורר לחיים כשהנביחות של ג'ינג'ר קוטעות את הדממה, אני חייב להסתלק מכאן לפני שג׳מה תגלה שאני לא בחדר ותתחיל לשאול שאלות, או יותר גרוע אחד מבני משפחתה יראה אותי.
קיפלתי את התמונה שלקחתי משולחן העץ וטחבתי אותה לארנק, שם היא תיהיה בטוחה. אספתי את חפציי בזריזות ויצאתי לגג, שניות בודדות לפני שהדלת נפתחה.
״אמא, איפה הנעליים שלי?״ קולה של אדליין גרם לשערות ידיי לסמור ולגרוני לצרוב, הבטתי בה ממקום מחבואי כמעט מאבד שיווי משקל.
היא לבשה חצאית משובצת שהבליטה את רגליה הארוכות, וחולצה לבנה צמודה שחושפת יותר ממה שצריך. שיערה הברונטי קלוע לצמה בקודקוד ראשה ומרכיבה על גשר אפה משקפיים כסופות, היא הייתה ניראת כמו ציור יוקרתי בתערוכת אומנים במוזיאון, הכל מודגש בדיוק במקומות הנכונים הצבעים עזים ומזמינים, אבל מסקרנים אותך לדעת מעבר. מצד שני אסור לגעת בו, שמא היצירה שעבדת עליה ימים כלילות תיהרס כליל.
״הארי, אתה תאחר! רד משם!״ צועקת ג'מה, ומחזירה אותי לקרקע. גילגלתי עיניים, ורצתי פנימה גונב מבט אחרון לפני שיתחיל היום. ״מתי תגיד לה איך אתה מרגיש?״ יורה לכיווני, ומסיטה את הוילונות.
חייב להפסיק לשתף אותה ברגשותיי.
״אף פעם ג׳מה, אני לא ראוי לה. בנוסף היא יוצאת עם לואי, כך שאיבדתי את ההזדמנות״ נאנחתי בחוסר אונים, פושט מעליי את הבגדים מאתמול. ״צאי אני רוצה להתלבש״ קולי נשבר, מצביע על הדלת ומחכה שתואיל בטובה לצאת ולהפסיק לחפור.
YOU ARE READING
The Vow / Harry
Fanfiction״הזכרונות הם גן העדן היחיד שאי אפשר לגרשנו מתוכו.״ באותו היום בו הארי פגש את אדליין כל הרגשות שלו הוצפו מחדש. הוא אהב אותה עד עמקי נשמתו, והחליט שמהיום ועד שארית חיו הוא יאהב אותה לעד. עלול להכיל: תכנים מיניים שפה גסה מוות. #מקום ראשון בפאנפקשין...
