"חוק ראשון: לעולם את לא מתנגדת לי, את מצייתת לי ואם לא יהיו לזה השלכות. מובן?"
הוא אמר ושתקתי.
"מובן?" הוא אמר קצת בצעקה
הנהנתי.
"חוק שני, את תצטרכי לזרוק את כל הבגדים החשופים שלך, בין אם זה שורטים חולצות בטן שמלות מיני או לא יודע מה"
הוא המשיך:
"חו...
"לא" אמרתי כשקולי שבור "לא לא לא!!!" צעקתי ונשברתי מבכי הם ניסו לדבר איתי אך אני רק נכנסתי לטראנס של "לא לא לא" בכיתי, בכיתי את נשמתי, אני תמיד חשבתי שאני אמצא את אהבת חיי, נתחתן, נביא כמה ילדים ונסב אחד לשני אושר עד סוף חיינו, כמו כולם. אבל לא, כמו תמיד הכל הולך לרעתי. "למה?!" צעקתי "למה שאתחתן איתו?!" צעקתי שוב "סקיי... הלכתי להימורים והימרתי על סכום מאוד גדול... הסכום הזה היה..." הוא התקשה להמשיך אך אני כבר הבנתי "אני?" הוא הינהן ובחנתי את מבטו הקר והאטום, כאילו לא אכפת לו שמכר הרגע את ביתו לראש המאפיה הסכום הזה היה אני. "הימרת על הבת שלך?" אמרתי בקול שבור ופגוע, לעולם לא חשבתי שהוא יגיע לרמה הזאת, של להמר עליי. "אני מצטער סקיי, את עוזבת ככל הנראה עכשיו" הוא ירק את המילים לעברי "אני לא הולכת" אמרתי בביטחון ושילבתי את ידיי לוקאס הסתכל מהצד וגיחך, מה שגרם לי להתעצבן, כמה יהיר הוא יכול להיות? אחרי שתי שניות הרגשתי ידיים שריריות מאחוריי שגוררות אותי לתוך הרכב המפואר, וואו. לעולם לא ראיתי רכב כזה, לפעמים היה לנו מאין תצוגה באזור של רכבי יוקרה, אבל הם לא התקרבו לרכב הזה. הסתובבתי כדי לראות מי סוחב אותי ככה וראיתי שזה אחד השומרים, התנגדתי, בעטתי, צרחתי ובכיתי אך לא נראה שזה הזיז לו. "עזוב אותי כבר! מנוול שכמותך!!" אמרתי בעצבים "תשתקי" הוא סינן מבין שיניו והכניס אותי לרכב לוקאס נכנס גם כן והתיישב לידי "את יודעת שכל בת אחרת הייתה עושה הכל כדי להיות במקומך?" הוא שאל ביהירות האופיינית לו "אני לא כל בת" אמרתי, מנסה לשמור על איפוק "שמתי לב" הוא אמר בשעשוע הגענו לבית שלו, אני לא בטוחה אם אפשר לקרוא לזה בית, יותר בכיוון של ארמון.
ככה נראה הבית 👇
Ups! Gambar ini tidak mengikuti Pedoman Konten kami. Untuk melanjutkan publikasi, hapuslah gambar ini atau unggah gambar lain.
"אוהבת את מה שאת רואה?" הוא חייך כשקלט שבהיתי באחוזה "מעדיפה את הבית שלי" אמרתי באדישות "כן בטח, מעדיפה לחיות בדירת שתי חדרים באזור הפשעים והעוני עם אבא שמהמר עלייך ואת מקור הפרנסה היחיד?" הוא אמר וצחק צחוק נטול רגש הסתכלתי עליו פגועה אני באמת נפגעתי. אני נפגעתי כי אני יודעת שזה נכון כי הוא הציב לי את המציאות מול הפרצוף "סקיי לא התכוונ..." הוא בא להמשיך אך קטעתי אותו "תעזוב אותי" דחפתי אותו קצת והלכתי לדלת "אוהו! זה מספיק" שמעתי את לוקאס מאחורי "ניסיתי להיות נחמד אבל כנראה שאי אפשר איתך ככה" הוא אמר בעצבים והתקדם אליי ואני מודה, קצת פחדתי. "אמנדה המשרתת תראה לך את הבית ואת החדר שלנו, אחר כך תרדי לסלון, יש לנו הרבה על מה לשוחח, וגם אצטרך להציב לך את החוקים" הוא אמר שנייה אחת! החדר שלנו? הוא מצפה שנשכב?? "אני לא עומדת להיות איתך בחדר" אמרתי בביטחון "אני לא עומד לשאול אותך" הוא חייך חיוך גאוותני רציתי לסטור לו, רציתי לגרום לו לרע. הסתכלתי עליו במבט רצחני ונכנסתי לבית רחב הידיים, התקדמה אליי בחורה, "היי, אני אמנדה, אחת המשרתות הראשיות" היא אמרה עם חיוך. "סקיי" עניתי "בת כמה את סקיי?" היא שאלה "18" עניתי בפשטות "ואת?" פלטתי "45" היא אמרה הייתי בשוק, היא הייתה מהממת יחסית לגילה, שיערה החום החלק עם העיניים הגדולות והשחורות שיוצרות אפקט מושלם של מראה בובתי, אם הייתי רואה אותה ברחוב, סביר להניח שהייתי חושבת שהיא בת 35. אולי 30. "את לא נראית" אמרתי והיא חייכה "תודה רבה לך מיס סמית'" היא אמרה וחייכתי עד שקלטתי... מיס סמית'... אני הולכת להיות מיס סמית'... בלעתי את הגוש בגרוני והתאמצתי לחייך, כשלתי בזה וככל הנראה היא שמה לב "אראה לך את החדר שלכם" היא אמרה בנימה קצת יותר אופטימית נכנסנו לחדר, הוא היה יפה, היה ג'קוזי בפינת החדר, המיטה הייתה גדולה ונוחה. אם זאת לא הייתה הסיטואציה כנראה הייתי קופצת על המיטה כמו ילדה קטנה, אבל זאת סיטואציה אחרת, סיטואציה שונה. "הספקנו לקנות לך בגדים, הם בארון ששם" היא אמרה והצביעה על דלת, פתחתי את הדלת וזה היה פנטסטי. חדר שלם של בגדים, וואו. "תודה אמנדה" אמרתי לה מנסה לזייף התלהבות היא חייכה, "לוקאס מחכה לך בסלון" היא אמרה "בסדר" אמרתי וירדתי לסלון יחד עם אמנדה ראיתי את לוקאס שיושב על הספה ומסמן לי עם ראשו לשבת לידו. ישבתי, יש לי כל כך הרבה שאלות. "לפני שאת עומדת לקפוץ עליי בשאלות, אני אסביר לך הכל" הוא אמר ברוגע "אז היום הזה שהיינו במועדון... כשראיתי אותך נלחמת ככה על בחור שעשה לך רע, שלא באת אליי כשקרצתי לך, את היית... שונה מכל הבחורות, ואהבתי את זה" הוא עצר, בלע את רוקו והמשיך "החלטתי לחקור עלייך קצת, אמרתי לאחד האנשים שלי למסור את כל המידע עלייך וגיליתי שאבא שלך מהמר, הלכתי לאן שהוא מהמר ואמרתי לו שאני מבטיח לשלם לו מיליונים אם הוא ינצח, אך אם אני אנצח? הוא יביא לי את הבת שלו. בלי להסס הוא ענה בחיוב ומיד לאחר מכן התחלנו. ניצחתי אותו, הייתי מופתע מכך שבכלל לא אכפת לו. יכולתי גם לחטוף אותך ולחסוך את כל זה, אך החלטתי לעשות זאת בצורה הוגנת" הוא סיים "זאת נראה לך צורה הוגנת?" זעפתי, זה ממש ממש לא מתקרב לצורה הוגנת "אצלנו זה צורה הוגנת" הוא ענה בפשטות "מה זה 'אצלנו'?" שאלתי "בעולם הזה" הוא אמר הדמעות ירדו אוטומטית, והפעם לא יכולתי לעשות כלום כדי לעצור אותן. למה בכלל הוא רצה דווקא אותי? יש עוד מאות בנות שמתות לתשומת הלב שלו, בנות יפות, למה דווקא אני? "עכשיו, אצטרך להסביר לך את החוקים של הבית הזה, כי את לא עומדת לעשות מה שאת רוצה פה" הוא קרא "חוק ראשון: לעולם את לא מתנגדת לי, את מצייתת לי ואם לא יהיו לזה השלכות. מובן?" הוא אמר ושתקתי. "מובן?" הוא אמר קצת בצעקה הנהנתי. "חוק שני, את תצטרכי לזרוק את כל הבגדים החשופים שלך, בין אם זה שורטים חולצות בטן שמלות מיני או לא יודע מה" הוא המשיך: "חוק שלישי, אני זה שמחליט עלייך, ואת תתייחסי אליי בכבוד. ואם באלי לשכב איתך אני אעשה את זה גם אם את רוצה וגם אם לא." "חוק רביעי, את לא מעזה לברוח, אנחנו נמצא אותך ואת סתם תקבלי עונש גדול יותר". "חוק חמישי, אם אני אראה אותך עם גבר אחר אפילו רק מדברת איתו אני אהרוג אותו ולך זה יגמר בעונש." הוא עצר. "זהו, אלה כל החוקים, זה לא כזה נורא נכון?" הוא אמר, הנהנתי תוך כדי שאני מחזיקה את הדמעות. "עכשיו, יש לי כמה שאלות אלייך ואני בטוח שגם לך יש אליי" הוא קרא "אני אתחיל" הוא אמר "את בתולה?" הוא שאל בנינוחות מה..? למה הוא..? חייכתי חיוך ביישני "אל תתביישי בייב, אנחנו עומדים להיות נשואים, אני צריך לדעת דברים כמו אלו עלייך" הוא אמר התעצבנתי בליבי על הכינוי הזה 'בייב' הוא מכנה עוד עשרות עם הכינוי הזה. "כן אני בתולה, מעולם לא היה לי חבר" עניתי וראיתי שהוא מחייך. "בן כמה אתה?" שאלתי בסקרנות "22" הוא ענה בפשטות באתי לקום כדי לעלות לחדרי, הייתי עייפה וקיוויתי להצליח לנמנם קצת. אך לוקאס עצר אותי הסתכלתי עליו בבלבול "אני הרשיתי לך לקום?" הוא אמר באזהרה כשהוא מרים גבה אני לא מבינה, הרגע השתעשענו ועכשיו הוא שוב מתייחס אליי כך? "קיוויתי שאוכל לנמנם" אמרתי "שבי" הוא נאנח "אבל..." באתי להמשיך "שבי!" הוא צעק הרגשתי את כל העצבים שלי עולים... אני לא יכולה כששולטים עליי. "מי אתה שתחליט עליי?! שמוק מזדורגג!" צעקתי "את הולכת להתחרט על זה"
