פרק 1 - לוקאס סמית'

34K 681 143
                                    

"אני יוצאת היום!"
קראתי לעבר אבי שכבר הספיק לשתות את כל בקבוקי האלכוהול שמונחים על ידו.
התחלתי לאסוף אותם אחד אחרי השני ולזרוק לפח.
אלוהים, הוא יהרוג את עצמו בסוף.
אבל אם לדבר בכנות? לא ממש אכפת לי...
הוא לא אוהב אותי ואני ממש לא אותו, הוא הכה אותי כמה וכמה פעמים כשהוא חזר לבית שיכור והימר, הימר על כסף שאין לו. כסף שאין לנו.
הוא לא עובד, הוא כל היום בברים, כתוצאה מכך אני מקור הפרנסה היחיד בבית, אני עובדת בתור מלצרית במסעדה יוקרתית, באזורי המגורים היותר יקרים.
אני גרה באזור מגורים קטן, עני ומלא פשעים.
אבל התרגלתי לזה כבר, וזה בסדר.
אבי הוציא תמיד עליי את העצבים, אני הייתי מאין שק חבטות שלו, שק אגרוף.
הדמעות איימו לצאת ממחשבותיי על כך אך אמרתי לעצמי שאני לא עומדת לבכות, לא עכשיו.
אני אצא למועדון היום ואחגוג עם חבריי הטובים, אני אשכח מהדאגות.
לבשתי שמלה שחורה שמבליטה את קימוריי, נעלתי נעליי עקב, כמו בתמונות 👇

לבשתי שמלה שחורה שמבליטה את קימוריי, נעלתי נעליי עקב, כמו בתמונות 👇

Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.

ופיזרתי את שיערי, החלקתי את שיערותיי למעלה ולמטה השארתי גלי, עיצבתי אותם קצת שיראה יפה יותר

Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.

ופיזרתי את שיערי, החלקתי את שיערותיי למעלה ולמטה השארתי גלי, עיצבתי אותם קצת שיראה יפה יותר.
הסתכלתי על עצמי במראה,
ראיתי גוף, רזה, יש יגידו שרזה מידי,
חזה לא קטן ולא גדול, ישבן שאפשר להגיד שהוא גדול, אבל לא יותר מידי, גובה נמוך, קצת פחות מהממוצע.
המשימה הכי קשה הייתה להסתכל על פניי במראה.
אני.שונאת.את.איך.שאני.נראית
הרבה אומרים לי שאני בחורה יפה, אבל אני לא רואה את זה.
הרמתי את ראשי כדי להתגבר על המשימה הקשה שלי, בלעתי את רוקי והסתכלתי.
ראיתי... עיניים ירוקות בוהקות מידי, נמשים מוגזמים, שיער שחור - חום.
לפעמים אני תוהה איך זה לחיות בתור בחורה יפה, כמו אשלי למשל.
אשלי היא החברה הכי טובה שלי, היא בלונדינית ושיערה מגיע עד לישבן, השיער הבלונדיני שלה טבעי כמובן, עיניה כחולות שאפשר כבר לטבוע בהן, הגוף שלה מושלם, בקיצור? היא החלום של כל אחד.
התאפרתי איפור עדין, ויצאתי לדרכי.
נקודת המפגש שלנו הייתה בבית של ג'ייק, משם נלך כולנו למועדון.
הגעתי לביתו של ג'ייק ודפקתי בדלת בעדינות, הוא פתח ובין רגע אשלי קפצה עליי, אני כל כך מתה עליה!
"את נראית מדהים!" היא אמרה בהתלהבות
"גם את!" הסתכלתי עליה ובחנתי אותה
היא הייתה נראית מהממת, כמו תמיד, שיערה הבלונדיני היה מסורק עם צמת כתר, השמלה שלה הייתה קצת (הרבה) יותר חשופה משלי, והעקבים שלה היו יפים.
כולם היו נראים מדהים.
"שנצא?" ניק קרא
"אחריך" אמרתי והוא גיחך
נכנסנו לרכב הצנוע של ג'ייק והתחלנו בנסיעתינו.
שמנו שירים שאנחנו אוהבים והתחלנו לשיר ולרקוד, היה מהנה כל כך!
הגענו למועדון "תעודת זהות בבקשה" המאבטח אומר ואני מצייתת ומביאה לו את תעודת הזהות שלי בגאווה, חגגתי לא מזמן שמונה - עשרה ואני לא מבזבזת שנייה אחת מבלי לנצל זאת.
הוא אישר לי ולחבריי להיכנס, כעבור כמה שניות כל הריח של האלכוהול התקיף אותנו, התבוננתי על האנשים שם, חלקם שתו, חלקם היו בדיכאון, חלקם ישבו ועליהם ישבו בנות זולות, אבל היה אחד, אחד כזה שכל הבנות הזולות ישבו עליו בזמן שהוא שואף את הסיגרייה שלו בהנאה, הוא היה חתיך... את זה אני לא אכחיש, הוא היה כל כך מושך שלרגע חשבתי אפילו לזרום איתו, אך ישר עצרתי את מחשבותיי, אני לא זולה.
וגם... הוא לא הטעם שלי... הוא מהבנים האלה שלוקחים ללילה ולא יותר, אני מתעבת בנים כאלה.
"היי בובה למה לבהות אם את יכולה להצטרף?" הבחור הזה אמר לי וקרץ תוך כדי, הבחורות שעליו ומסביבו צחקקו כאילו הוא אמר עכשיו את הדבר הכי מצחיק בעולם.
נגעלתי, כל כך נגעלתי מהדיבור שלו, מהחוסר כבוד שלו לבחורות, הסתכלתי עליו בפרצוף מוגעל והלכתי, הוא היה נראה בהלם, אך התעשת על עצמו תוך שניות.
כנראה הפעם הראשונה שהוא שמע 'לא'
טוב נו... הרי תמיד יש פעם ראשונה.
שתיתי קצת, לא הרבה, אולי כמה שוטים לא יותר..
התחלתי להרגיש את ההשפעה של האלכוהול ורקדתי לצלילי המוסיקה החזקה והקצבית שנשמעה, לרגע הרגשתי שהכל בסדר, שאני בעננים.
אשלי כבר הלכה עם בחור אחד, ג'ייק גם כן, וניק ישב שם עם כמה בחורות מעליו, הוא גם הטיפוס הזה, אבל אני פשוט לא יכולה לשנוא אותו, הוא כמו אחי.
אני נשארתי שם לבד עד לרגע שבו נצמד אליי מישהו מאחור, הסתובבתי כדי לראות מי זה, הוא היה נאה מאוד, שיערו הבלונדיני היה מסודר עם ג'ל, העיניים שלו היו כחולות בהירות, צבע גופו היה בהיר, והיה אפשר לראות את השרירים שבלטו מחולצתו.
"אוהבת את מה שאת רואה?" הוא אמר תוך כדי חיוך וקרץ
החלטתי שמגיע לי להשתחרר קצת, אני לא אשכב איתו אבל אני עדיין יכולה לזרום איתו קצת בשיחתנו.
"מתה על זה" צחקקתי
"בואי איתי מחוץ למועדון" הוא אמר ולפני שהספקתי לענות הוא כבר סחב אותי משם בידו
יצאנו מהמועדון
"את כל כך סקסית" הוא לחש לאוזניי וניסה להוריד את חולצתי
"לא" אמרתי חסרת אונים, כאילו שאכפת לו מה אני רוצה.
הרגשתי כל כך מטומטמת
וזולה
ומגעילה
ידעתי הרי שזה מה שהוא רוצה
אז למה המשכתי לדבר איתו
אני טיפשה כל כך.
"בבקשה לא, אני מתחננת בפניך" התחלתי משא תחנונים רק חבל שהוא היה לשווא.
רגע לפני שהוריד לי את התחתונים ואת החזייה נשמעה ירייה
לקחתי כמה צעדים אחורה מהפחד והסתכלתי מאחוריי
ראיתי את הבחור המושך ההוא מהמועדון.. ועכשיו כשהוא מתקרב? הוא עוד יותר.. וואו...
שיערו היה שחור כפחם, עיניו היו אפורות ומסתוריות, הוא היה מקועקע ושרירי.
מיד הסטתי את מבטי כדי לראות מה קרה לבחור שאני אפילו לא יודעת את שמו, "היי! תתעורר!!" צעקתי אבל הוא לא שמע, החלטתי להתקשר לאמבולנס, הוצאתי מתיקי את הטלפון הנייד שלי וחייגתי, אך לפני שהספקתי להוציא משהו מפי הרגשתי שחטפו לי את הטלפון מהיד
"מה את עושה?!" הבחור שירה בו אומר לי
"מתקשרת לאמבולנס! ירית בו הרגע! חתיכת משוגע!" אמרתי בלחץ
הוא הסתכל עליי מבולבל, "הוא הרגע ניסה לאנוס אותך ואת רוצה להציל אותו?" הוא שאל
"כן! לא מגיע לו למות!" אני כן חושבת שמגיע לו מאסר עולם ואולי אפילו גרוע מזה, אבל מוות לא, עדיף שיסבול ויהיה חי מאשר שימות
"את מוזרה" הוא קבע
"בסדר, עכשיו תביא לי את הטלפון המזויין!" אמרתי ובנימת קולי הייתה קצת צעקה
"אל תרימי את קולך עליי" הוא אמר בלחש לאוזניי מה שגרם לצמרמורת לעבור בגופי
טוב. דיי. מה יש לי?
"ת..ת..ברחי ז..ה לו...קאס ס..ס..מ..ית'" שמעתי את הבחור הגוסס אומר לי במעט הכוחות שנשארו לו
מי זה לוקאס סמית'? אני אמורה להכיר אותו?
"זה לא מעניין אותי מי הוא! אתה בא איתי עכשיו לבית החולים!" אמרתי והרמתי אותו מה שהיה משימה לא קלה בכלל, אך הודות לחוזק שלי הצלחתי להרים אותו.
הובלתי אותו עד לבית החולים, זה לקח חצי שעה ברגל, היה נורא קשה בדרך אבל לא ויתרתי על זה.
כשאחד הרופאים כבר לקח אותו, נזכרתי שהטלפון שלי אצל לוקאס הזה.
דאמט!
הייתי חייבת לדעת מי הוא.
ניגשתי לאחת הפקידות, אולי אם אני אשאל אותה היא תדע, אבל למה שהיא תדע בכלל? החלטתי לבסוף לנסות
"אמ.. היי..." גמגמתי "אני יודעת שזאת שאלה קצת מוזרה... אבל... תוכלי בבקשה להגיד לי מי זה לוקאס סמית'?" מיד החיוך שלה הפך לפחד
היא סימנה לי להתקרב ולחשה "לוקאס הוא ראש המאפיה בעולם התחתון, אסור להתעסק איתו בשום אופן" נתקפתי בשוק.
אני לא מאמינה.
"תודה" מלמלתי וחזרתי לכיסא שלי, נפלתי למחשבות עמוקות על כל מה שקרה, בכיתי קצת בגלל הטראומה, אך מחיתי את הדמעות והחלטתי לבסוף לשכוח מכל מה שהיה ולהמשיך את חיי כרגיל.
"מיס סטיוארט?" האחות באה
"זאת אני" קראתי
"הוא איבד המון דם... הוא אמר לי למסור לך שהוא מצטעק ושתתקשרי למספר הזה" היא הושיטה לי פתק עם מספר טלפון "הוא אמר שזה המספר של ביתו, מי שיענה תספרי לו על המצב ותוכלי ללכת, תודה לך מיס סטיוארט, אם לא היית מביאה אותו הוא כבר לא היה פה איתנו..." היא אמרה בעצב והשפילה את ראשה
"תודה רבה לך, אעשה את המצופה ממני ואלך" אמרתי עם חיוך קטן
התקשרתי וענה לי קול נשי ומבוגר, אך לא יותר מידי. כנראה אמא שלו, הסברתי לה על המצב, לא הסברתי לה על מה שקרה לפני זה, על כך שהוא ניסה לאנוס אותי מפני שאני מאמינה שכרגע זה לא הדבר הכי נכון לעשות.
היא בכתה והודתה לי, כעבור דקות אחדות כל משפחתו כבר היו שם ואני נפרדתי מהם לשלום עם חיבוקי ניחום.
חזרתי לביתי, כבר היה דיי מואר, הייתי שם הרבה שעות... בטח אשלי ג'ייק וניק דואגים לי כל כך, החלטתי להתקשר אליהם מטלפון רחוב, סיפרתי לכולם אחד אחד והם נרגעו, היה נשמע שהם מאוד מבוהלים.
הגעתי לבית, מרחוק ראיתי שהוא מואר, זה מוזר. בדרך כלל אבא שלי יושן בשעה הזאת.
פתחתי את הדלת עם המפתח שלי ונתקפתי בהלה.
ראיתי את לוקאס, אבא שלי ועוד כמה שומרים מאחוריהם
מה הולך פה?
"סקיי" אבא שלי מילמל
"את... הולכת להינשא ללוקאס סמית'..."

וואו!!!!
זה סיפור ראשון שלי ואני ממש מקווה שתאהבו אותו כי השקעתי בטירוף.
הפרק יצא קצת ארוך אבל זה כי זה הפרק הראשון והכל
סקיי למעלה
אשמח שתצביעו ותגיבו מה דעתכן❤
אוהבת אותכן מלאמלאמלא

MineWhere stories live. Discover now