יצורים שמימיים

פרק 13

אני יושבת בשקט וצופה חסרת מנוחה בזנב שנמוג לאט לאט ונכנס לתוך עורי.
הרגליים שלי מקבלות גוון ירוק ובאיטיות מתחילות לחזור לעצמן, וכך גם גופי חוזר לצורתו הרגילה.
אני מפסיקה להיות בת ים, הקסם נמוג.
אכזבה מציפה אותי ואני פונה להביט במייק אך רואה שהוא כבר קיבל את צורתו האנושית.
גופי קצת רועד ואני אוחזת חזק ברגליי, מנסה לייצב אותן.
״זה הגיוני״ ארי אומרת מהורהרת בעודה שוחה לעברי ״הרי קסמים לא עובדים כאן.״
וב"כאן" היא מתכוונת לתא הכלא המפואר של אטלנטיס.
אחרי שתפסו אותנו השליכו אותנו לכאן בכוח, המקום הזה מחליא ומעביר בי אימה. כולם קוראים לי קיסרית, אני בספק אם לקיסרית מגיע יחס כזה.
התא עצמו מזוויע, הקירות כאילו סוגרים עלינו, יש עליהם דוקרנים חדים, טוב, מלבד קיר אחד. שהוא כמו רשת, או יותר נכון סורגים בצבע זהב.
״אם קסמים לא עובדים פה..״ מייק מלמל ״אז איך אנחנו עוד נושמים?.״
הוא צודק, משהו פה לא הגיוני.
״מארס את נושמת, נכון?״ הוא שואל אותי ואני מהנהנת ״בפעם האחרונה שבדקתי נשמתי מצויין.״
״עכשיו אני רגוע..״ הוא ממלמל בחיוך ואני משיבה לו חיוך. מה שיפה במייק זה שהוא בכל מצב יכול לגרום לי לחייך.
״זה באמת מוזר״ ארי מתיישבת על סלע אפור.
אני מתיישבת על הסלע לידה בכבדות ומחשבות רעות חולפות בראשי, אני לא רוצה למות בכלא פה.
אני חייבת להצליח, חייבת לנקום.
״אבל איך הם ידעו שאתם בני אנוש?״ ארי שואלת בתסכול ״אף אחד מלבדי ומלבד אדרינו לא ראה אתכם, ואדרינו בחיים לא היה מלשין עלינו.״
אני מנסה לחשוב, לא ניתקלנו באף בן ים נוסף בדרך.
״אקווטה..״ מייק ממלמל ״בטח היא זו שהסגירה אותנו.״
ארי קופצת ממקומה בכעס ״מובן שזו היא!״ היא מקללת והחזות החמודה שלה נעלמת כלא הייתה ״איך לא חשבנו על זה לפני כן?״
אני קמה מהסלע גם כן ונושכת את שפתיי, אם אני אראה שוב את הבת ים ההיא אני אדאג לכך שהיא תהפוך לסלט סרדינים.
״איפה הבת שלי?״ קול רם מהדהד לפתע בין הקירות.
״אבא!״ ארי צועקת ממקומה לידי ומייק מחייך אליי ״המושיע שלנו מגיע.״ אני מחייכת בהקלה. אז אני לא אמות בכלא פה.
רואה מארס? את סתם פרנואידית.
״אריסטה שלי!״ המלך מגיע אלינו ומביט בביתו בדאגה ״אוי אריסטה שלי, מה עוללת הפעם?״ הוא שואל, עיניו משקפות אהבה לביתו, ואני מרגישה צביטה של קנאה בליבי. הלוואי שלי היה אבא אשר היה מביט בי כך.
מלך הים נראה בן ים טוב, עיניו משקפות חום, שיערו וזקנו אפורים, והזנב שלו כחול זוהר, גופו חסון ועצום וחיוכו אבהי וחם.
״אבא״ ארי מחייכת לעברו חיוך מפציר ״סך הכל ניסיתי לעזור לשליטת המכשפים ולשליט המים, אתה יודע עד כמה אטלנטיס זקוקה להם.״
מייק מחייך אליו חיוך רחב וקורץ לו, המלך מביט בו מופתע, טוב, הוא בטח לא ציפה ששליט המים יהיה כל כך.. אדיוט.
״אוי ביתי, את יודעת כמה בני אנוש באו לאטלנטיס בטענה שהם שליטי המכשפים ובסוף גזלו מאוצרותינו״ המלך מביט בנו בהיסוס ואני מחייכת אליו ומרכינה את ראשי. מנסה להראות שאין לי כוונה לגזול את רכושה של אטלנטיס.
״נוציא אתכם ונדון בזה״ המלך מביט בשומר ולפתע פניו נהיות אדומות מזעם ״שחרר כבר את ביתי!״
השומר ממהר לפתוח את התא וארי רצה היישר לזרועות אביה.
אני ומייק ממהרים לצאת מהתא גם כן.
ארי ואביה הולכים לצד ומדברים ומייק עושה פרצופים מאחורי גבו של השומר שזרק אותנו לתא המאסר. ״מאוד בוגר..״ אני אומרת לו בלחש והוא מוציא לי לשון ומשלב את ידיו בהפגנתיות, אני צוחקת בדיוק כשהמלך פונה אלינו ״בסדר״ הוא אומר לנו וארי מחייכת אלינו וזוקפת את אצבעותיה בעידוד ״בואו נראה במה נוכל לעזור לכם.״