" אחח " טאהיונג אמר כשנפל מהגג של בית ספרו, טאהיונג רצה לגמור את חייו, הוא התוודה על העובדה שאהב בנים,מאז חייו השתנו. התחילו לצחוק עליו להתעלל בו הוא פשוט הפך לקורבן של הבית ספר, הזה שכולם הציקו לו על כל דבר קטן שלא עשה, גם משפחתו זרקה אותו מהביתה והוא היה צריך להתפרנס לבד ולחיות חיים חדשים בלי אף אחד שיהיה לצידו.
טאהיונג לא הבין מה קרה והמון שאלות הציפו אותו, איך הוא חיי? למה הוא חיי? למה זה מגיע לו? איפה הוא? איך לא קרה לו כלום? איפה הדם? הוא ניסה לקום בכוחות האפסיים שהיו לו והתחיל ללכת. הוא סרק את גופו עם עייניו והסתכל על סביבתו ושום דבר לא היה לו מוכר.
" וואו רגע נמחק לי הזיכרון? ה..השם שלי הוא ק..ים טאהיונג. א..אני בן 22 ?!! " טאהיונג צרח קצת מגמגם " הצילו ! מישהו ??"
טאהיונג ראה חול הכל חול וחם לאן שהוא לא הסתובב והסתכל היה חול. אחרי בערך 3 שעות הליכה טאהיונג ראה מרחוק בן אדם על סוס. " ה..היי א..אתה ! על הסוס ! הצילו !" טאהיונג צעק הכי חזק שיכל לאיש על אותו סוס והתנשף אחרי כל מילה שאמר, והתחיל לרוץ הכי מהר שיכל באותו רגע.
האיש המסתורי נעצר, ירד מהסוס , והתחיל להתקדם לכיוון טאהיונג. כשנפגשו טאהיונג בחן את הבן אדם וראה שלבש מין חלוק ונעליים מוזרות, והשיער שלו היה היה מגולגל בגולגול. טאהיונג התחיל לצחקק מהמראה המוזר שלו עד ששם לב שיש לו חרב ליד החלוק המוזר שלו והשתתק.
" היי, שמי טאהיונג אני.. אני לא יודע איך הגעתי לפה ואיפה אני, אתה יכול לעזור לי ? " טאהיונג שאל במהירות.
הבן אדם חייך חיוך ואמר " אני ג'ון ג'אנגקוק, הנסיך החמישי של גארוודה ( שם של ממלכה שהמצאתי לול ) מי אתה ומאיפה אתה ? " ג'אנגקוק אמר בטון גבוהה. " אממ באתי מסאול אני לא יודע מה זה גארוודה, ואף פעם לא שמעתי על נסיך בשם ג'ון ג'קוק א.." טאהיונג בא להמשיך את המשפט אבל ג'אנגקוק קטע אותו בצרחה חמודה של ילד בן שלוש " ג'ון ג'אנגקוק ! מה כל כך מסובך ?! " טאהיונג הסתכל על ג'אנגקוק בבהלה ואז חייך " סליחה.. ג'אנגקוקיייי" ואמר בקול יותר חזר את סוף המשפט וליטף את ג'אנגקוק בשיער. ג'אנגקוק גיגל עיינים ואמר " נסיכים צריך לכבד, בסוף משפט תמיד תגיד לי הוד מלכותך שמעת טיונג ? " " טאהיונג !!! קים טאהיונג !!! " טאהיונג צעק בקול חמוד שגרם לג'אנגקוק להסמיק.
" בוא עלה על הסוס, נלך לארמון " ג'אנגקוק אמר וטאהיונג חשב לעצמו ממתי יש ארמות נסיכים ומלכים בימינו?? ועשה פרצוף עקום " נו תעלה כבר אין לי את כל הזמן בעולם טיונג! " ג'אנגקוק אמר בכוונה עם שגיאה בשם שלו והסתכל על טאהיונג כדאי לראות מה תהיה תגובתו. טאהיונג עשה פרצוף כועס והסתכל לג'אנגקוק בעיינים, אבל לא אמר כלום ועלה בשקט על הסוס ואחריו עלה ג'אנגקוק, טאהיונג חיבק את ג'אנגקוק כל הרכיבה כי פחד ליפול אבל כנראה שזאת לא הייתה הסיבה היחידה, הוא הרגיש נעים להיות בקרבתו של ג'אנגקוק לכן חיבק אותו עוד יותר חזק ומחץ אותו כך שלא יכל לנשום
" יא קים טאהיונג שחרר.. אני לא יכול לנשום. " ג'אנגקוק פתאום אמר וטאהיונג שחרר קצת את אחיזתו בבטנו של ג'אנגקוק.
כששני הבנים כמעט הגיעו, ג'אנגקוק אמר " תקשיב, אני אכנס לארמון ואביא לך בגדים ' נורמלים ' לא כמו שאתה לובש.. כשנגיע חכה לי מחוץ לארמון, אני אבוא בערך עוד חצי שעה. " טאהיונג הסתכל על בגדיו ועשה פרצוף עקום ולחש " שהסתכל על עצמו.. "
אחרי עוד בערך 10 דקות של דהירה טאהיונג ראה ארמון ענק שלא ראה את סופו. " אווו וואוווו ! זה הארמון.. כ..כאן אתה גר? " טאהיונג אמר כמעט בצעקה " כן " ג'אנגקוק ענה לו והרים את ראשו לגאווה " וואו ! איזה ענק! " טאהיונג התלהב.
" אני נכנס עכשיו לארמון חכה פה בבקשה אל תזוז לשום מקום ותשמור על שקט אני תכף אבוא! " ג'אנגקוק אמר ונכנס לארמון....
_______________________________________________________________________________
רציתי להמשיך אבל אני עייפה..
קריאה מהנה.
YOU ARE READING
Once Upon A Time
Fanfictionמה יקרה כשטאהיונג יבוא בדרך מוזרה שאפילו הוא לא יודע ל.. עבר? האם יקבלו אותו כמו שהוא? מה יקרה כשיפגוש את ג'אנגקוק? ואת שאר הנסיכים? ומה יהיו היחסים בין כל אחד למיועד לו? ובאיזה דרכים כל אחד יפגש עם השני? תמשיכו לקרוא וגלו איתי! ^^ א כן. זה סיפור ר...
