אוולין
״אתה יכול לקרוא לארז רגע?״ הבטתי בו מלמטה. ״את בטוחה?״ כריס אחז בידי. הנהנתי. מאז שנודע לנו שרק אני יכולה לתרום מח עצם לטל לא דיברתי איתו או עם אף אחד אחר מלבד כריס, עד שנכנעתי לכובד משקל ההחלטה שנאלצתי לבצע.
דפיקה נשמעה על דלת חדרי ולאחריה ארז התנודד פנימה. ״אל תדבר, נמאס לי לשמוע סליחה. רק שב פה ושתוק.״ ביקשתי והחוותי על המיטה לידי. המזרון שקע תחתיו והוא שמע לי ולא הוציא מילה. הבטתי בו באמת לראשונה מזה זמן רב מאוד. עיניו האדומות העידו על חוסר האונים שלו, השיער הנבול, הכתפיים הרפויות, הארז הגאוותן שהכרתי נעלם כלא היה.
״אל תרחמי עליי״ ביקש, קבע. ״אתה זה שריחם עליי עד עכשיו לא?״ הרמתי גבה. ״כי חשבתי שאני מישהו, שאני משהו. אני כלום אוולין. אין לי שליטה על שום דבר, אין לי מילה, אין לי אף אחד״ אמר נוקשה מאי פעם.
״תפסיק להיות כזה קורבן. מה יש לך? איפה הביצים שלך? אני מתגעגעת לארז שלא דופק חשבון, לעזאזל. אז גם אני התנהגתי כמו תינוקת. שיהיה. לא באמת התכוונתי להלשין עליך אז, ולא היינו צריכים לשכב, ולא היית צריך להרוס כל טיפת כבוד עצמי שאי פעם הייתה לי. אבל כל זה קרה, והתגברתי על זה! מספיק להתבכיין, תתחיל לחיות אלוהים״ גלגלתי עיניים וגיכחתי.
״אני בכל זאת מצטער״ חייך ומשך בכתפו. ״אם זה מה שיגרום לך להרגיש טוב. אין לי כוח להילחם במה שלא בשליטתי יותר״ השבתי. ״אז מה עושים מכאן?״ שאל וניער ממכנסיו נוצה שיצאה מהשמיכה שלי. ״עכשיו הולכים לבית חולים ורואים מה האופציה הכי טובה שיש לנו כדי שטל תרגיש יותר טוב.״ הכרזתי וקמתי ממיטתי.
-
דפיקה בדלת.
״שחר״
״שחר״
״שחר״
דפיקה נוספת.
״שחר אני בהריון״
״אני אעשן לך בחדר״
״מה?״ פתח את הדלת ואני חייכתי את החיוך הכי מקסים שלי. ״קח אותנו לבית חולים״ ביקשתי ועצרתי בעדו מלטרוק את הדלת בפניי. ״יש לו אוטו!״ הצביע על ארז בחוסר סבלנות. ״אין לי דלק״ ארז מיהר לציין. ״אנחנו באמצע משהו פה״ שחר נאנח ושיר הציצה מתוך החדר מכוסה בפליז עם פופקורן ביד.
״ראית את הסרט הזה שמונים אלף פעמים.״ גלגלתי עיניים. ״תשמור על זה בחיים שלך״ שלף את המפתחות של המכונית שלו מהכיס ונתן אותם לארז. ״תהנו״ צעקתי לדלת הסגורה. ״סתמי״ שחר נהם חזרה. ארז הצדיע לי והמשיך בדרכו במורד המסדרון.
כשישבנו באוטו נזכרתי בין השיר השני לשלישי שרציתי לשאול אותו משהו חשוב.
״מה התכוונת לעשות להראל?״.
״לא כלום. רק להראות לה איך אני הרגשתי. אבל אז ליאל הגיעה והכל התדרדר מהר כל כך. עכשיו עומרי לא מוריד ממני את העיניים לדקה.״ סיפר מיואש.
-
״בכל אופן, הצלחנו לייצב אותה ואחרי התרומה שלך היא אמורה להבריא לחלוטין.״ הרופאה של טל הסבירה וליוותה את שנינו החוצה כשליבי פרפר מהתרגשות ואושר. ארז הוליך אותי בין המעברים המסועפים עד שהגענו לחדר ורדרד ויפיפה. הוא נכנס פנימה. אני הצצתי מהחלון, לא מסוגלת לזוז.
הוא התיישב לידה, חיבק את גופה וטמן את ראשו בשערה. ואפילו מהמקום בו עמדתי ראיתי את דמעותיו שנצצו, את החיוך המסנוור שהפך לנשיקה בלחי ואת האהבה הגדולה שהפגין. ארז היה השטן בעבורי. עכשיו הוא התיקון שלי. הוא הרים את מבטו מעבר לכל הבלונים שהתעופפו בחדר, וסימן לי בשפתיו מילה אחת.
תודה.
-
♛
אז גם זה קרה.
הסיפור הזה התחיל לפני שנתיים, בתור סיפור פח לחלוטין, בלי עלילה או היגיון. ואז שכתוב, ושכתוב לשכתוב, והבנתם את הקטע, אבל עדיין הייתי משכתבת שוב.
חשוב לי לומר-
אני אוהבת את ליאל, ואת שחר כי הוא כזה לא שם זין, ואת ארז כי הוא כזה בכיין ואת עומרי הדוגמן הקטן הזה ואי אפשר בלי קים שתמיד שם בשביל כולם. אני אוהבת את הסיפור הזה, אפילו שהוא רחוק מלהיות מושלם. אני אוהבת לחשוב על משפטים משירים שיתאימו לפרקים, ולמצוא תמונות שכיף לראות ולאסוף שמות יפים ולחשוב על דמויות שיתאימו להם. ואני אוהבת אתכם, כל מי שהיה פה, מי שהצביע ומי שלא, עשיתם לי שמח על הלב.
אז זה לתחת שלי שחפרתי לה המון, המון, המון והיא התייאשה וביקשה שאני אסתום אבל לא. sapir_sagy
להדרי שלי, שהיא פשוט הבן אדם הכי מדהים שפגשתי אי פעם HadarBar
ולחיימשלישווילי שלא צריך להסביר למה אני מתייגת אותה hadarSHELOL (נו אני תמיד בוואצפ אם את ממש רוצה לדעת)
ולעוד הרבה, הרבה אנשים שאני לא רוצה להתחיל לתייג כי פאק, זה לא ייגמר.
♛
-
VOUS LISEZ
Never let go
Roman d'amour״כאילו חיי הם פאזל, ובכל פעם אני מוצא עוד חלק ומחבר אותו למקומו הנכון.״ ❋ ❋ ❋ ❋ ❋ ❋ ❋ ❋ שנת הלימודים של 2015-2016 על פניה הייתה אמורה להיות השנה שלהם- כשהם עוד צעירים להפליא, וחושבים שהם יודעים מה הם עושים. ואכן על פני השטח הכל נקי, חברויות חדשו...
