התנגשות

התנגשות - פרק 100 ואחרון!!!

אמה תהתה מה אמרו שגרם לו להיות נסער כל כך ולעזוב כך לעיני כולם.

היא נזכרה איך שיתף אותה בפעם האחת ההיא לפני שנסעו ללונה פארק על המנהג הישן של משפחתו לנסוע לשם, איך דיבר בכנות כמו שמעולם לא שמעה ממנו לפניכן ואיך הגיב בפשטות שהרגיש בנוח אתה כששאלה למה סיפר זאת דווקא לה.

אמה נתקפה דחף עז להיות לו לאוזן קשבת גם עכשיו, להיות לו למקום מפלט שירגיש בו נוח לפרוק.

"מצטערת אבא," פלטה אמה ועזבה את זרועו כשההחלטה התגבשה בה, "אני חייבת ללכת."

גבותיו של אביה הצטופפו מיד, "מה? למה את מתכוונת, ללכת לאן?" תמהה. אבל אמה כבר עקפה אותו והתקדמה במהירות לעבר היציאה כשהיא זורקת בחטף, "אני מיד אחזור, מבטיחה!"

היא עקפה את הוריו של רן בדרכה והבחינה מקרוב עד כמה דמה לאביו שנראה בדיוק כמו הגרסה המבוגרת שלו. אמה יצאה מאולם האודיטוריום כשהיא נזהרת לסגור את הדלת מאחוריה בשקט מרבי בכדי לא למשוך תשומת לב. אוויר הלילה הקריר הכה בעורה החשוף מיד, הרוח שרקה באוזניה והתבדרה בשערה הפזור, העיפה אותו על פניה. אמה מהרה לחבק את זרועותיה החשופות שהפכו מיד לעור ברווז.

היא הביטה לשמאלה וימינה בחיפוש אחר דמותו של רן בחושך הלילה שכבר הספיק לרדת, אבל לא ראתה דבר באופק.

"רן?" קראה, רק הרוח השיבה לה בשריקה. אמה נשכה את שפתה התחתונה באכזבה, לא מצליחה לנער מעליה את תחושת ההחמצה המרירה.

היא פספסה אותו. זו הייתה הפעם הראשונה שהחליטה לעשות משהו בשבילו, למענו, שרצתה לעשות היא צעד כלשהו לקראתו- והיא פספסה אותו.

רן התנשם בכבדות.

הוא רץ כבר זמן מה, מרגע שיצא בסערת רגשות מהאולם. וגם עכשיו עצר רק בכדי לבעוט בפח האשפה הקרוב אליו. הוא נשטף סיפוק רגעי לאחר שפרק מעט מתסכולו על פח הזבל האומלל, אבל התחושה חלפה לה מהר מדי והוא שוב נותר עם אותו זעם מעוור שהציף אותו מרגע שראה את אביו. אז הוא בעט שוב, ושוב, ושוב בפרץ אנרגיה בלתי נשלט. עד אשר הפח נטה ונפל על צירו, תוכנו המסריח נשפך על מרצפות הרחוב הנקיות ומלכלך אותן. הריח החזק צרב את אפו של רן בגל צחנה שאילץ אותו להפסיק. במקום זאת רן תפס את ראשו בין שתי ידיו, מתוסכל כשם שהיה. כל כולו בער במערבולת רגשות של כעס, וזעם ותחושת נבגדות מצד אמו.

אבא שלו כאן. אבא שלו.

רן לעולם לא ישכח את הזמנים בהם כל שהעסיק אותו היו ההימורים שלו, איך לא ראה דבר פרט להם. הוא שבר את המשפחה שלהם, הרס אותה, הוא רמס את אמו ואהבתה אליו. הוא הרס כל דבר שהיה טוב ויפה במשפחה שלהם, כל דבר שאמור להיות במשפחה.

ואז הוא עזב, עזב בעקבות השטויות שלו כשאמו של רן הציבה את זה כתנאי: אנחנו או זה. והוא בחר בהימורים. הוא בחר בהם על פני המשפחה שלו. רן לעולם לא ישכח לו את כל זה, ולא יסלח לו. אפילו אם אמו מעדה מדי פעם ושכחה, מונעת מאהבתה אליו ותקוות שווא, רן זכר זאת בשביל שניהם.