התנגשות - פרק 100 ואחרון!!!

4.7K 294 78
                                    


 "אמה, זה היה נפלא!" קרא אביה כשאימץ אותה אליו לחיבוק חם.

אמה חייכה קלות כשהתנתקו, "תודה אבא," מלמלה בהיסח הדעת בעוד שעיניה התרוצצו באופן אוטומטי על פני כל הנוכחים בחדר בחיפוש אחר רן.

"לא ידעתי, לא היה לי שמץ של מושג שבתי היא גם שחקנית מעולה בנוסף לכל." הוסיף אביה בגאווה. אמה הסמיקה ושיחקה בקצוות שיערה הפזור. זו הייתה תחושה מוזרה, ששיערה נפל כך על כתפיה ונגע בגבה החשוף. עוד יותר מוזרה הייתה העובדה שגבה היה חשוף.

הערב הרגישה אמה כאילו נכנסה לנעליה של מישהי אחרת, בין אם היה זה בנראות שלה שהייתה שונה בתכלית משהייתה רגילה ובין אם במעשיה; היא נזכרה באומץ שאזרה לפני רגע כשעמדה לנשק את רן והחמימות בלחייה גברה. בפעם הראשונה בחייה אור הזרקורים הופנה אליה, היא הייתה בלב ההמולה והעניין מתוקף תפקידה הראשי. לא עוד הנערה הנחבאת אל הכלים, זו שמסתתרת מאחורי ספרים ואף אחד לא ידע לשמה.

נכנסתי לנעליה של בלייר, חשבה לעצמה אמה, בלב ובנפש.

"שניכם שיחקתם יפה למדי," קטע לפתע אביה את מחשבותיה.

"אהמ?" המהמה אמה ששמעה רק את המשפט האחרון.

"אמרתי שהופתעתי, נראה שגם רן הול יודע דבר או שניים במשחק. שיחקתם יפה." חזר אביה. אמה הנהנה, 

"כן, כמו שאמרתי לך עבדנו על המחזה לא מעט ו-" עיניה נדדו ומצאו סוף סוף את רן בין ים האנשים.

הוא עמד בגבו אליה, לא רחוק מדי, ודיבר לאיש מבוגר לבוש חליפה אפורה ואישה בלונדינית יפה לבושה בשמלה אדומה שהזכירה לאמה את שמלתה של מריה.

אמה יכלה רק לשער שהיו אלו הוריו אבל משהו במתיחות שבעמידתו... ערער אותה.

מדוע שיהיה לחוץ במחיצת הוריו? ואז נזכרה שסיפר לה שהוריו גרושים, מה אם הם רבים?

וכאילו שמע את מחשבותיה רן חצה בדיוק את החדר אל עבר היציאה כשהוא מתנגש באביו בדרכו. ידה של אמה התרוממה לפיה, הוא בהחלט היה כועס.

"אמה?" קרא אביה, "הלו?" הוא צחקק כשמבטה שב אליו. "התהילה עד כדי כך מסנוורת? את לא מפסיקה להיעלם לי. מה זה שכל כך מעסיק אותך?" הוא הסתובב להביט ואמה מהרה לתפוס אותו בזרועו ולעצור בעדו. 

"אני כל כך מצטערת. מה אמרת, אבא?"

"לא אני, יקירה. את היית באמצע המשפט, אמרת שעבדתם על המחזה לא מעט ו-?" הזכיר לה. "אה, זה. כן, עבודה מרובה משתלמת, כמו שאתה תמיד אומר." השלימה אמה במהירות. 

טריקת דלת היציאה השיבה את מבטה למקום בו עמד רן, הוא כבר יצא. הוריו נשארו לעמוד לבדם באמצע החדר המלא וקרא בשמו, אבל הוא כבר הלך.

התנגשותWhere stories live. Discover now