Exhausted Students

פרק 1

הדלת נטרקה מהרוח וגרמה לננה לקפוץ בבהלה. היא שוב מצאה את עצמה מעל ערימת ספרים עם סימני שינה על הידיים. •רק התחיל הסמסטר וכבר אני עייפה מידיי• היא חשבה לעצמה והדליקה את המסך של הפלאפון לראות מה השעה. "איך לעזאזל אני מגיעה לשעות כאלה? 2 בלילה?! מה נשאר לי מהלילה המסכן הזה?" אמרה לעצמה ועלתה למיטתה.

7:30 בבוקר.
ג'ני קופצת מהמיטה בבהלה. "ננה!!". ננה מתיישבת בבהלה על המיטה ורואה את ג'ני, השותפה שלה לחדר במעונות הסטודנטים עם שיער מקורזל ופרצוף מבוהל. "מה יש לך?!" ננה ענתה לה בקול עייף.
-"מה יש לי?!, אמרת שתשימי שעון מעורר!! יש לנו בדיוק חצי שעה להיות באולם ההרצאות בקומה הכי עליונה! את מכירה את המרצה הזה. הוא לא מת על איחורים..."
-"פאק! איך שכחתי לשים?! הלך עלינו בערך~" ננה אמרה וקפצה במהירות מהמיטה מתחילה להתארגן כאילו העולם עומד להתהפך.
הכל לא הלך לה אותו בוקר! היא חפפה את השיער, בקושי הצליחה להעמיד אותו נורמלי, ציחצחה שיניים, בקושי הספיקה להכין קפה מסכן, שחצי ממנו נשפך עם הריצה הבהולה לכיוון אולם ההרצאות ובדרך נזכרה שבד"כ מתאפרים בבוקר. •שיט! שיט! שיט! אני שונאת לצאת לא מאופרת!• חשבה לעצמה תוך כדי ריצה, •טוב נו, מה לא עושים בשביל תואר?•
הן נכנסו יחד לאולם ההרצאות, נהנה וג'ני מתנשפות ומבוהלות כשהן מתיישבות באחורי הכיתה ומתעלמות לחלוטין מהמבטים של צ'ה יונג השחצנית, רק זה חסר לנהנה בבוקר המטורף הזה. להתייחס לקרציה הזאת, היא חשבה לעצמה בעודה מגלגלת עיניים באי שביעות רצון. בדיוק בבוקר כזה צ'ה יונג נהנת לפתוח עם עקיצה עסיסית וסיננה לנהנה "אני רואה שמישהי כאן הספיקה להשקיע באיפור הבוקר" אמרה עם חיוך מתנשא. "אני רואה שמישהי כאן באמת השקיעה באיפור הבוקר, אבל מה לעשות, לפעמים איפור לא מספיק לאנשים מסויימים" ננה השיבה בציניות, מנסה להרגיע את עצמה מהבוקר המטורף הזה.
בדיוק אז המרצה נכנס, עם פרצוף חתום, יבש כהרגלו מתחיל להסביר את תורת השפה. כן. זה היה החלום של ננה. שפות זה הדבר שהכי מעניין אותה בעולם. אבל גאד איך אפשר להפוך את הדבר הזה לכזה משעמם?
בעודה חולמת בהקיץ על החופשת סמסטרים הבאה, נשמעו דפיקות על הדלת והמזכירה נכנסה, מחליפה כמה מילים עם המרצה. ההפוגה הקצרה הזאת מהשיעור עשתה לה טוב והחזירה את נהנה לעיניינים. "שיכנס שיגמור למלא את הטפסים" נהנה שמעה את המרצה אומר למזכירה שעמדה לצאת, והוא המשיך בשיעור.כשעברו עוד 15 דקות מהשיעור נצח הזה, נשמעו פעם נוספת דפיקות על הדלת. אל אולם ההרצאות בחור גבוה, חסון ויפה תואר שאת פניו מעטרות משקפי "חנון" עדינות שהוסיפו למראהו חן מיוחד.
"הוא מעצבן אותי" סיננה ננה לג'ני.
"מה? למה?" הגיבה ג'ני בתמהון .
"אין לי מושג. הוא פשוט כזה... נו לא יודעת להסביר.. פשוט מעצבן וזהו." ענתה ננה.
"את חייבת להפסיק לשפוט אנשים ממבט ראשון! ננה, את לא זוכרת מה חשבת עליי כשראית אותי לראשונה?" שאלה ג'ני יחסית בקול.
ננה לא הספיקה להגיב והמרצה העיר להן: "שנצא מהכיתה ותוכלו לשוחח בנחת?!" שאל בסרקסטיות.
"סליחה" ענו בטון שקט נהנה וג'ני.
"כנס" פנה המרצה לסטודנט המאחר כשהוא מראה לו בידו היכן לשבת. "היכרות אח"כ, יש לנו המון חומר להספיק" אמר המרצה וחזר לנושא השיעור כאילו לא ארע דבר.
הסטודנט התיישב במקום שהורה לו המרצה, הוציא דפדפת ועט והחל מסכם את דברי המרצה.
***
הפסקת הבוקר הגיעה סוף סוף. ננה הרגישה שהיא רעבה כאילו היא לא אכלה יומיים וגררה אחריה את ג'ני לקפיטריה. בקפיטריה היא הזמינה טוסט וסלט וג'ני הזמינה סנדוויץ עם חביתה ושניהן התיישבו לאכול בנחת, •סוף סוף קצת שקט אחרי הבוקר המטורף הזה• חשבה לעצמה ננה ונגסה בטוסט שעוד היה רותח מבפנים, במהירות היא השליכה את הטוסט מידה אל הצלחת והחלה לאוורר את פיה עם ידה. בדיוק אז, כשהיא עם פה פתוח, התקדם או סטודנט חדש לכיוון השולחן שלהם.
"אממ.. היי, אפשר להצטרף אליכן?" ננה עדיין נשארה עם פה פתוח, אך ידה הפסיקה לאוורר את חלל הפה. ג'ני לרגע נאלמה דום, ושניהן פשוט בהו בו בלי לומר מילה.
"או שלא" אמר בעצב, עוזב את השולחן, תר בעיניו אחרי מקום פנוי אחר. "לא.. רגע" צעקה ג'ני, "אתה יכול בכיף!" אמרה ופינתה מקום לצידה. ננה עדיין בהתה. "ננה?! הכל בסדר?" אמרה ג'ני לננה מנופפת עם ידה אל מול פניה של ננה, מנסה לעורר אותה מהבהיה הממושכת. "מה? אה? כן בטח.. רצית מלח?" אמרה ננה והושיטה לו את המלחיה. "ננה?! מה נסגר? חסרות לך כמה שעות שינה טובות.. הוא ביקש להצטרף אלינו באוכל.." ענתה ג'ני בקול לא מבין. "אה, בטח בכיף!" אמרה נהנה כשהיא מתנערת מהבועה שנכנסה אליה. "יופי נננה. מקסימה שאת!" אמרה ג'ני עם גלגול עיניים.
"אז.. היי, אני ג'ני מתמחה בשפות וזאת שלידי נקראת ננה, שכנראה חסרות לה כמה שעות שינה" אמרה ג'ני עם קריצה לסטודנט החדש.
"הו.. מגניב! אז היי ננה וג'ני. האמת שרק היום החלטתי סופית על איזה התמחות ללכת. שפות נראה לי מגניב, לא?!" ענה הסטודנט חסר השם.
"וול, יאפ." ענתה ג'ני, קורצת פעם נוספת.
"רגע, אז איך אמרת שקוראים לך?" אמרה ננה, עיניינית כהרגלה.
"לא אמרתי" השיב הסטודנט עם חיוך שחשף שורה מסודרת של שיניים בוהקות.
"ו? אתה מתכוון לגלות לנו? או שזה בגדר סוד מדיני?" אמרה ננה במעט עצבים.
הסטודנט גיחך קלות.
"בטח" עוד חיוך נשלף ממנו.
"קוראים לי, קים ג'ונגין, נעים להכיר אתכן ננה וג'ני" וסיים עם חיוך נוסף.
•מה הקטע של כל החיוכים האלה• תהתה לעצמה ננה. וג'ני כאילו וקראה את מחשבותיה משיבה לה פרצוף עם הבעה של •מה הבעיה בזה?!•
"אוקיי, אני סיימתי, יש לי כמה עיניינים לסדר במזכירות" הודיעה ג'ני כשהיא קמה ממקומה. "אתם תסתדרו בלעדיי, נכון?" הוסיפה עם קריצה.
ננה וג'ונגין ישבו שם לעוד מספר דקות ארוכות של שקט, אוכלים את ארוחת הבוקר בנחת. ג'ונגין היה הראשון לשבור את השקט. "אז.. ננה נכון?" שאל. "כן" ענתה ננה מבלי להרים את עיניה. שוב שתיקה מביכה. "את באה לפה הרבה?" ג'ונגין ניסה את מזלו שוב אך מהר מאוד הבין שהשאלה לא הייתה במקום. "מן הסתם.. זאת האוניברסיטה שאני לומדת בה. יוצא לי פעם ביום לבוא ככה. לראות מה הולך" ענתה בציניות. ג'ונגין חייך. "חוש הומור מעניין יש לך" אמר, והציל את עצמו מהשאלה המביכה קודם. ננה כבר לא ענתה, היא הייתה עייפה מידי בשביל להתעסק עם איזה סטודנט שמחפש חברים.
היא קמה ממקומה והתקדמה לכיוון כיתת ההרצאות של השיעור הבא שלה. כשהגיעה לאולם היא ראתה כבר את ג'ני יושבת שם. "איפה ג'ונגין?" שאלה ג'ני. ננה משכה בכתפיה.
"אל תגידי לי שהשארת אותו לבד בקפיטריה!" ג'ני התכעסה מעט. ננה נשכה את שפתיה. "את פשוט נוראית! הוא חדש כאן לפחות תעזרי לו להגיע למקום שהוא צריך!" ג'ני כמעט וצעקה.
בדיוק אז הוא נכנס לאולם, עם החיוך הנצחי שלו.
"את רואה? הוא ילד גדול. הוא הסתדר יפה מאוד לבד!" ענתה ננה לג'ני, כשהכניסה של ג'ונגין לאולם הייתה בטיימינג הכי טוב שיש.
"מחזור בפתח~" סיננה ג'ני שהכירה את כל מצבי הרוח ההורמונליים של ננה.
"אויש סתמי" ענתה לה ננה. ובדיוק אז המרצה התחילה בשיעור.