why not?

299 7 0
                                    

אני בוהה בשמיים הכחולים עם נגיעות הצהוב כתום של הזריחה , לוגמת מכוס הנס שהכנתי לעצמי ומציירת ....כן  , אני אוהבת לצייר אף אחד לא יודע זאת חוץ מאחי אבי ומבת דודתי ואחיה . איתי וטליה הם חברי הטובים ביותר . חשבתי על אמא ..שוב וציירתי את מה שעלה לי לראש. עברו שנים ועדיין לא שמעתי ממנה . אפילו לא דבר ...ציירתי משתיקה את מחשבותיי הנוגעות לאנשים בוגדניים ומאכזבים  כאימי .....

לא הרגשתי את  הזמן חולף עד שהרגשתי נגיעה בכתפי ,הרמתי מבטי רואה את אחי הקטן בן ה16 יונתן .כניראה כבר 8:00 . הוא הסתכל על הציור שלי וחייך  "למה ציירת לביאה?" הוא שאל בסקרנות . השפלתי מבטי, לביאה היא אמא , אמא שנלחמת להגנת ילדיה ועל כבודה ולא תעזוב אותם לעולם ..... איך אגיד לו שחשבתי על אמא . שוב. הוא הבין את השפלת מבטי ובמטו הפך לאוהד ועצבני  "בר היא לא מגיעה לנו . היא בחרה לשחרר אותנו . היא בחרה לאבד את האחיזה בנו . היא לא שווה אפילו את הרטיבות בעיניים המפחידות אש עכשיו שלך " הוא הוסיף בפחד כאשר בהיתי בו בחוסר הבעה. כן העיניים שלי . כמו העיניים שלה . שחורות . מאוד מאוד שחורות . גדולות  ומלוכסנות , המוקפות בריסים שחורים וצפופים כך שנותן לעין שלי צורה אפלה . איתי טוען שהעין שלי זה כמו חור שחור אשר לא מגלה כלום. במילים אחרות אני לא מסגירה דבר, רק ריקנות...איתי כנה מאוד.....

ראיתי לחץ בעיניו של יונתן כאשר הסתכל אל תוך עיני . רק מלראות את הילד הזה נלחץ אני מחייכת . הוא מתוק מידי . יכול לגרום לאדם חסר לב כמוני לחייך מרוב המתיקות שלו . יונתן לעומתי עם עיניים חומות כהות מלוכסנות צרות אשר מקנות לו מבט סקסי . הוא חייכן ולכל מקום שהוא הולך הוא חייב לגרום לכולם לחייך . הוא האדם הכי טוב שהכרתי . לפעמים אני מרגישה כאמא שלו . מאחר ואבא שלנו עובד ב2 עבודות ואני במלצרות כדי לחסוך כסף ללימודים עתידיים ולחיי היום יום יש חודשים בהם המקרר כמעט ריק אך יונתן עדיין מסתפק בזה ומקל עלי ועל אבי... אני אוהבת את הילד הזה  . יונתן חייך אלי חיוך עם הגומה השמאלית שלו  ואמר  "טוב קומי מישהי צריכה להקפיץ אותי לבית הספר " חייכתי אליו כן גם לי יש גומות זה בא מאבא שלנו..אני לא מרבה לחייך לכולם רק לקרובים שלי..כך שרק הם רואים אותם באופן קבוע " יונתן רוץ להתארגן אני מתלבשת ויוצאים" הוא ברח מהר לחדרו בבתינו הסביר ואני עפתי לחדרי ...עשר דקות אחרי כבר הייתי מוכנה לבושה  במכנס גינס שחור וחולצת קולר שחורה עם השעון המשותף לי ליונתן ולאבא שלנו . כסימן משפחתי כזה  והצמיד ירוק זית שלי של צהל...שלהם תמיד התחברתי ."יון יון אתה מוכן??" צעקתי ברגע שלקחתי את המפתחות לטרביס...האופנוע שלי... הדבר הכי יקר בשכונה פה . לא פעם או פעמיים אני ואבי רבנו מכות על זה שניסו לגנוב אותו...קנינו אותו בעזרת הכסף שהאנשים של אימי חייבים לה  וקנינו עוד רכב חמוד שיהיה לנו  ...האת השאר חסכנו לעתיד יונתן . יונתן יצא מחדרון לבוש בגינס  ובטי שירט שחורה עם כיתוב בלבן אשר מבליטה את שריריו . אבא מדריך אומניות לחימה ובלילה עושה עבודות שחורות....הוא דרש שאני ויונתן נילמד קרב מגע וטאקוונדו...להגנה בכל זאת השכונה מאוד מסוכנת פה במיוחד בלילה ...בכללי רמלה מסוכנת בלילה אך יש גם אנשים חביבים פה . יונתן חייך אלי ועשה פוזה של דוגמנית "כפרע החולצה מרזה אותי ?" אמר בקול חיקוי נשי צחקתי על הדיביליות ועיניו אורו לפתע הוא הביט בשעון " בר עוד רבע שעה צריך להיות בבית הספר ייאלה יוצאים " הוא אמר במהירות . לקחתי את תיקי שבו שמתי שתי מחברות שיספיקו לכל המקצועות ויונתן לקח את תיקו מהבית ודאגנו לנעול ...יצאנו לחנייה של השכונה.. תוך פחות משתי שניות מצאתי את האופנוע שלי . אופנוע שחור עם חלקים אפורים כהים... gs500  תמיד היה אופנוע חלומותי..הייתי כל כך מאושרת שקנו לי אותו ...בדיוק כמו שאני מאושרת בכל פעם שאני עליו . עליתי על טרביס שלי ויונתן עלה אחרי חיבק אותי וברגע שהמנוע השמיע את הגרגור הקבוע שלו כבר הייתי בהיי 


יונתן ירד מטרביס " את משוגעת !" ושיחק אותה מנשק את האדמה ציחקקתי ברשעות והרמתי את כתפי בתמימות מעושה . יונתן חיבק אותי ורץ לכיתה ברגע שנשמע הצלצול ואני חיכיתי לטליה ולאיתי . התאומים האהובים עלי . רק חשבתי על הדבילים והנה הם רבים . ציחקקתי בשקט והלכתי לכיוונם 

" אתה לא הולך לזה וזה סופי די הבטחת למאמא " 

:טליה אנחנו צריכים את הכסף" 

קפאתי ברגע ששמעתי את איתי אומר זאת . הם מעולם לא רבו על עיניינים כספיים . זה היה מוזר ישר התערבתי " היי הי היי עצרו הכל . מה קרה כאן?"  הם התסכלו עלי . איתי בתסכול וטליה בעצבים שידעתי שלא היו עלי . ואז היא פרצה "הוא שוב הולך לקרבות רחוב האלה פעם קודמת הוא פתח את הראש הוא לא מבין "    איתי הסתכל עליה במבט מלוכלך  " אני אוהב את זה . זה מכניס כסף טוב . ולא שמעתי שהתלוננת כשקנית 3 חליפות אדידס אל תיהי צבועה" אמר בטון מזלזל אליה  . היא ואני קפאנו ,ועינייה התמלאו דמעות " אני מעדיפה להיות ענייה עם אח בריא ושלם . מאשר עם בגדים חדשים ואח מת " וברחה בבכי . עיניו של איתי הביטו על המדרכה כאילו הייתה בדרך הכי מעניין בעולם " פישלת בענק איתי " הודעתי לו . הוא הנהנן חסר מילים ואז הרים ראשו ומילותיו היו תיאור למה שאני מחפשת ועושה בשביל יונתן " היא לא מבינה ...אני מחפש את הטוב ביותר בשבילה ובשביל מאמא . גם אם זה אומר שאני צריך להיקרע ולקרוע מכות אנשים .....אני עושה את זה בשביל המבט בעיניים שלהן כשאני מביא בגדים חדשים רק בשבילן וקצת בשבילי , בשביל המבט של מאמא שהיא פותחת את המקרר כדי לבדוק אם לא חלמה שהוא מלא . חתיכת אבא מזדיין מזל שהוא התקפל וברח אחרת הייתי רוצח אותו " כן אביהם הכניס אותם לחובות והם נאלצו למכור את ביתם הגדול ולעבוד לגור בשכונה שלי .. "איתי אני מבינה ...כמה אתה מרוויח שמה?" שאלתי בסקרנות אמיתית , הוא חייך חיוך ממזרי "2500 בקרב אבל אם אתה מנצח זה 3500 . כשחושבים על זה בר ...אולי תנסי פעם אחת ?"                           ישר החוש הכספי אימהי שלי קפץ .. 2500 בנוגע לקרב רגיל . 3500 ניצחון . זה יותר מהמשכורת שלי במסעדה . זה מסוכן . אמר צד הגיוני בי אך הצד השני ניצח בזה שאמר  זה יבטיח ליונתן עתיד יותר איכותי ומוצלח

חייכתי אליו ואמרתי  "WHY NOT?" 

street fightWhere stories live. Discover now