לאחר יום רגוע שרובו ביליתי בספה וצפייה בסרטים אקראים ששודרו בטלוויזיה, דפיקה נשמעה בדלת. ״מי זה ?!״ קראתי כועס שהפריעו לשקט שלי. ״באנו לעשות ביקור משוגעים״ שמעתי את טרוי מבחוץ. גלגלתי את עיניי וקמתי פותח לו את הדלת, הוא היה עם אדם. ״אדם תכיר, הדירה המסריחה של הארי-״ ״תשתוק...״ פלטתי ומיד חזרתי לספה, מתעלם ממנו וממשיך לצפות בטלוויזיה. שמעתי את הדלת נסגרת ומזווית העין ראיתי אותם מתקרבים. ״מה קרה אתמול ?״ טרוי שאל. לבי נחת ודמי פעם מבעד גופי במכה מייסרת, בלעתי רוק מתעלם מהשאלה הזו. שמעתי את טרוי נאנח ״בכל מקרה, הבאנו לך עוגה״ ״בשביל מה אני צריך פאקינג עוגה ?״ שאלתי בארסיות והתיישבתי ״הכנו אותה מכל הלב״ אדם אמר ומשך בכתפיו ״אתה יורד מהפסים הארי...״ טרוי מלמל ובחן אותי, כאילו באמת השתגעתי. וזה רק הרתיח אותי מזעם וגרם לי לרצות לכסח אותו, אבל הפעם, לשם שינוי ניסיתי לשלוט על עצמי. ״אני מתכוון, מה הבעיה שלך ושל סטיב ? בדרך כלל אתם משלימים במהירות.״ ״אל תיכנס לזה...״ פלטתי והעברתי את אצבעותיי בשיערי. הוא לא צריך להעמיד פני תמים, הוא החזיק את סטיב בזמן שהכיתי אותו באותו יום. לו יש גם חלק בזה. ״רד דאג לך כמו משוגע, אבל בעיקר כעס״ אדם סיפר, בלעתי רוק והסטתי את מבטי מהם, לעזעזל. ״אתה צרחת שם-״ ״אני יודע מה קרה, תפסיקו לדבר על זה״ אמרתי בחוסר כוחות ואז נאנחתי ״בואו נאכל את העוגה המזויינת ותלכו מפה.״ ״לפחות הוא יודע איך מקבלים אורחים״ טרוי מלמל בציניות והניח את זה במרכז השולחן. הוא קם למטבח וחזר עם סכין, לא רציתי פאקינג עוגה, רק רציתי שיעופו מפה. ״אנחנו מקווים שתאהב את זה״ אדם אמר בחיוך וקרץ, הידקתי את לסתי וזקפתי גבה בעודי צופה בטרוי חותך אותה. הוא הרים חתיכה והושיט לי. ״תגיד לנו מה אתה חושב על זה...״ טרוי מלמל. הסתכלתי על חתיכת העוגה בידי שנראית טעם של שוקולד. שהתקרבתי לנגוס בה, שמעתי אותו.
׳לא.׳
לבי נחת ועצרתי. הסתכלתי מסביב חש את לבי הולם בחוזקה ״הארי קדימה״ טרוי קרא והסתכל עליי מבולבל ״לא מה ?״ פלטתי בשקט, מסתכל מסביב ונואש לשמוע אותו שוב. ״אני אוכל את זה.״
׳לא.׳
״מי אתה שתאמר לי מה לעשות ?!״ צעקתי בכעס, מסתכל על עוגת השוקולד שבידי ואז על שתיהם שהביטו בי כאילו אני משוגע. ״מה לעזעזל שמתם בעוגה ?!״ הם הסתכלו אחד על השני, כאילו חיפשו מי מהם גילה לי שיש משהו בעוגה. זרקתי אותה עליהם בכעס וקמתי ממקומי ״היי ! תירגע !״ אדם קרא וקם עם טרוי ״הוספנו קצת מהסמים, רצינו למכור אותם.״ ״אז באתם אליי שאהיה שפן הנסיונות שלכם ?!״ כעסתי. ״כן״ טרוי משך בכתפיו. נאנחתי ומיהרתי לדלת, פותח אותה ומביט בהם ״החוצה.״ אמרתי, טרוי הרים את העוגה ואדם גלגל את עיניו ״איך לעזעזל ידעת שיש שם משהו ?״ אדם שאל מבולבל ״החוצה.״ חזרתי על עצמי. ושתיהם יצאו, טרקתי את הדלת ושהסתובבתי חזרה לסלון קפאתי במקומי. דמי רתח בעורקיי ולבי פעם בחוזקה, עיניי נפערו ושפתי התחתונה נחתה, ראיתי אותו. הוא עמד מולי, מסתכל עליי מבולבל ובתמימות, עיניו הכחולות הקרינו רוגע. דמי פעם בעורקיי ופילח כל חלקים בגופי, וכל מה שחשבתי לומר לו, נעלם בשנייה. הייתי המום ומוסח מהמראה שלו, כי לעזעזל... הוא היה יפהיפה. איבדתי את נשימתי ברגע, לא מצליח לדבר. היו לו כנפיים גדולות עם נוצות, שיערו חלק ושמלתו ארוכה ומעט קרועה, אך לבנה ונקייה. עצמתי את עיניי, סופר עד שלוש ואז פוקח אותן, עדיין רואה אותו מולי. ״איך ?״ הוא פלט בשקט, לבי הלם בחוזקה וצפיתי בו מתקרב באיטיות. ״איך אתה רואה אותי ?״ ״מי אתה ?!״ שאלתי בטון תוקפני והוא חייך, ולעזעזל לא הבנתי למה. ״זה לא ייאמן״ אמר וחיוכו התרחב, לבי החסיר פעימה ובטני התהפכה, בהיתי בו ולרגע רציתי לצבוט את עצמי בשביל להאמין שזה אמיתי. ״שאלתי מי אתה לעזעזל ?!״ הרמתי את קולי, דורש הסבר. ״אתה שומע אותי ?״ שאל ברוגע ובחן אותי כאילו אני חיה שרואה בפעם הראשונה בחייו. ״כן אני פאקינג שומע-״ ״איך ?״ שאל. ״מה לעזעזל קורא פה...״ פלטתי והסתרתי את פניי עם כפות ידיי, נושם עמוק ועוצם את עיניי, ואז שהסתכלתי חזרה הוא המשיך לעמוד שם. ״תסתלק מפה.״ ״אתה מפחד ?״ שאל. ״תסתלק מפה !״ צעקתי והתקרבתי אליו בתוקפנות אך הוא חייך, לא מפחד או נרתע, לא משנה את הבעת פניו הרגועה. ״אני לא יכול״ אמר. ״אתה שומע אותי, אני יכול להציל אותך כך״ ״להציל אותי מפאקינג מה ?!״ כעסתי, הכל נראה בעיניי לא הגיוני. ״ממוות.״ אמר. גורם לי לקפוא במקומי ולקרקע להישמט מתחתיי. ״מ-מה אתה מזיין את השכל...״ פלטתי, נזכר במכונית הכחולה, בסטיב עם הסכין, בבחור בבר ובעוגה. ״איך העוגה המטופשת של שתי הטיפשים האלה יכלה להרוג אותי לעזעזל ?״ ״הם שמו שם כמות גדולה של סם, היית אוכל אחת, דורש עוד כי זה היה לך טעים, היית מסומם מכדי לחשוב ואוכל עוד ועוד... ומת ממנת יתר.״ אמר והסתכל לעיניי ״אתה לא יכול למות הארי-״ ״איך אתה יודע את שמי ?!״ קטעתי אותו ״כי אני צופה בך״ לחש בחיוך. ״ל-לעזעזל״ כפות ידיי רעדו ״אם תמות, לא תגיע למקום טוב-״ ״אתה מטורף...״ התחלתי לצחוק ללא שליטה, מצביע עליו והולך מצד לצד. מרגיש שאני מזיע וקודח, מתנשף והלב לא מפסיק לדפוק. ״אתה מטורף !״ הוא הסתכל עליי, בלי לומר דבר. עצרתי ונשמתי עמוק, מהדק את שפתיי. ״כולם טוענים שאתה רע״ אמר ואז חייך אליי גורם ללבי להחסיר פעימה ״אבל אני מאמין שאתה לא.״ ״אתה יכול ללכת להזדיין עם מה שאתה מאמין״ פלטתי בגלגול עיניים, מסתובב במהירות לדלת בשביל לצאת מהבית ״אתה לא יכול לברוח ממני״ אמר, לפני שיצאתי הסתכלתי עליו בגיחוך מזלזל ״תראה אותי עושה את זה.״ פלטתי ויצאתי מהבית, הולך במהירות, לחוץ ומעט מבוהל. הרגשתי שאני בתוך חלום, וכמה שהשתוקקתי לראות אותו, להאמין שזה אמיתי, עכשיו אני רוצה שילך כי זה מטורף. זה מטורף, והוא בעצמו לא האמין שאני רואה אותו. מה הוא לעזעזל ? זה בכלל הגיוני ?! הוא רוח רפאים מזוינת ? שיט... הסתכלתי לשמים, רואה כמה עננים בודדים ופלטתי נשימה. לא חשבתי לדבר על זה עם מישהו, להיראות כמו פאקינג משוגע יותר ממה שחושבים. לאחר כמה דקות נכנסתי לבר ובלעתי רוק, מקווה שרד לא יכעס על אתמול עדיין. טרוי ואדם לא היו פה והנחתי שהם מכרו מהעוגה המפגרת שלהם, אך מי שכן היה זה סטיב. לבי נחת וכעס בער בי, הבן זונה הזה... ״הארי״ רד קרא והסתכל עליי מודאג מאשר כועס. הידקתי את שפתיי ונכנסתי מאחורי הדלפק, הוא טפח על כתפי ובחן אותי לשנייה בדאגה. ״אתה מוכן להסביר לי מה קרה אתמול לעזעזל ?״ שאל בשקט. הסתכלתי על סטיב שהסתכל עלינו עם עיניו, ידעתי שאם אדבר הוא לא ישמע דבר מהמקום שבו ישב, אבל לא רציתי להישמע הילד שמלשין ומתבכיין. ״תסתכל עליי.״ ״שום דבר, תעזוב אותי...״ פלטתי ועברתי לקחת כוס ולמלא אותה שתייה חריפה אך הוא מיד חטף אותה מידי והסתכל עליי כועס. ״מה קרה ביניכם ?״ שאל. ״אתה מי שהכה אותו כך, נכון ?״ ״הבן זונה הזה קילל אותי-״ ״קילל זו סיבה בשביל לעשות דבר כזה ?!״ הוא כעס בשקט והתקרב קצת יותר באיום, אבל רד לא אדם שמממש את האיומים שלו, במיוחד לא איתי. ״זה סטיב, הוא כמו אח בשבילך !״ ״הוא יכול ללכת להזדיין...״ גלגלתי את עיניי בכעס, לא מצליח כמעט לחשוב על דבר. הוא משך אותי מהחולצה לתוך המחסן ובעט בדלת שתיסגר, ואז היה שקט. ״אתה לא עובד פה יותר, לא סופי שבוע ולא תחילת שבוע, לא אף פעם.״ אמר. לא ממש הייתי עובד במילא, אז אני לא בטוח שזה ישנה משהו. ״זה לא הדבר היחידי שהוא מספר לך.״ לפתע שמעתי קול ולבי החסיר פעימה, הסתכלתי לצד רואה את המלאך מביט בנו ולבי החסיר פעימה ועיניי נפערו, הוא חייך גורם ללבי להלום בחוזקה ולפלח את איבריי, בלעתי רוק והסתכלתי חזרה לרד, תוהה מה עוד יש לו לספר לי. ״עוד משהו ?״ שאלתי בקול שקט, רד משך בכתפיו ״אני חושב שאמרתי כל מה שיש לי להגיד.״ אמר. הסתכלתי על המלאך בבלבול והרגשתי שאני משתגע, אני לא עומד בזה, זה מטורף ! ״אתה רואה שם משהו ?״ שאלתי בשקט בעודי מסתכל על המלאך, הוא גיחך והשפיל את ראשו ״הארון משקאות ? מה... שוב יש פה עכבר ?״ רד שאל מבולבל ״ל-לא... לא משנה״ אמרתי ״עכשיו תצא להתנצל בפני סטיב״ רד דרש, גלגלתי את עיניי והלכתי לאחור, אין פאקינג מצב. ״למחול זה קשה אך מטהר, תאמין לי.״ המלאך לחש ומיד לקחתי בקבוק ריק שהיה במדף לידי וזרקתי לעברו בחוזקה אך זה עבר דרכו והתנפץ על הארון שמאחוריו ״תזדיין מפה !״ צעקתי וצעדתי אליו, הוא חייך ברוגע, ולעזעזל כמה שנאתי את זה. ״הארי !״ רד צעק והסתכל עליי מבוהל ״אני חייב להסתלק מפה...״ פלטתי אוחז בראשי ופתחתי את הדלת יוצא מהמחסן במהירות ומתעלם מכולם בבר. ״אתה לא יכול לברוח ממני.״ שמעתי אותו בראשי ועצרתי, עצמתי את עיניי והשפלתי את מבטי בתסכול ״מה אתה רוצה ?״ שאלתי בשקט, בולע רוק. הוא לא ענה. פקחתי את עיניי והוא לא היה באף מקום, אני חייב משקה. התיישבתי בבר בפינה שהייתה ריקה ורד מיד ניגש אליי ״אתה עכשיו נכנס ומנקה את הזכוכיות מהרצפה !״ כעס והצביע למחסן ״מה לעזעזל קורה לך, הארי ?!״ ״אני לא יודע...״ נשמתי והעברתי את אצבעותיי בשיערי, לא יוצר עמו קשר עין. ״אף פעם לא ראיתי אותך כך...״ מלמל ובחן אותי, אבל הוא לא באמת מכיר אותי. מה הוא מכיר חוץ מהבחור העצבני שיושב אצלו כל היום בבר ? חוץ מהילד שבא אליו אחרי שברח מהבית ? שום דבר. ״אכפת לו ממך...״ שמעתי את המלאך ולבי החסיר פעימה שהבחנתי שהוא יושב לידי, בוהה בי. ״הוא לא היה רוצה לראות אותך מת מול עיניו, תזוז.״ ״מ-מה ?״ לבי פעם בחוזקה ולחץ הדהד בגופי ״תזוז.״ אמר שוב, הסתכלתי מסביב מבולבל, עוצם את עיניי ומשחרר נשימה כבדה , מהדק את כפות ידיי ״לא.״ אמרתי, מתעקש שזה לא אמיתי, בבקשה שזה יגמר... ״שלוש, שתיים...״ הוא ספר לאחור ומיד קמתי מהכיסא והלכתי לאחור. לפתע המנורה נפלה וניפצה את זכוכית הדלפק בדיוק במקום שישבתי, גרמה לרעש מחריש אוזניים להישמע בכל המקום ולזכוכיות להתנפץ לכל עבר, רד התרחק בבהלה. התנשמתי בכבדות ופרעתי את עיניי, זו מנורה כבדה, היא יכלה לשבור לי את הגולגולת בשנייה... ולהרוג אותי. כולם נראו מבוהלים, והיה שקט. הסתכלתי על רד שהסתכל עליי עם פה פעור, הוא לא הבין איך ידעתי לזוז... הסתכלתי על המלאך שהסתכל עליי בחיוך. הסתובבתי לצאת במהירות, משפיל את ראשי ולא מסתכל על אף אחד. אני חייב לברוח מזה.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
