הָעוֹלָם שֶׁבֵּינֵינו

2 | היפהפייה התעוררה

רציתי לא למשוך תשומת לב מיותרת ולצלוח את שנת הלימודים בהצלחה, מבלי ליצור שום אינטרקציה עם אף אחד ולשמור על פרופיל נמוך.
קיוויתי שאוכל ללכת בשקט לשיעור ולנסות לפחות להצליח מבעד למסגרת העבודה של הבית, להתעלם מהנורות האדומות שהבהבו בעוצמה כנגד עיניי.
וכמו תמיד, הכל הלך לא בסדר בערך מהרגע שהתחבורה הציבורית איחרה וכך גררה אותי לאחר לבית הספר באותו הבוקר.
אני זוכרת שרצתי לשיעור המתמטיקה שכבר התחיל,  נשימותיי כבדות והצעדים המהירים שלי פילחו את הדממה של המסדרונות הריקים.
הספרים שלי עפו לכל הכיוונים כשנתקלתי בה במרחב הריק. היא הייתה יותר נמוכה ממני, אך דמותה הבלתי מושגת נדמתה כאילו מרחפת מעליי.
כזאת יפה ועדינה, ארסית בכל חלק פנימי שאותו היא כל כך דאגה לטפח.
היה לה ריח של כסף, אם בכלל היה לו ריח.
ההפך הגמור ממני — כל כך מורכבת ומסובכת, מלאה במסתורין מפתה.

"תסתכלי לאן את הולכת,"
אמרה בנימה נוקבת והתרחקה ממני.

הרמתי את הספרים ומיהרתי להביט בה בחזרה;
בעיניה הירוקות ובגישה המוכרת שהן הביאו ביחד איתן,
כאילו התנהלו ככה בצורה מוכרת שכבר הכרתי.
שיערה החום הגיע עד לכתפיה, צורה ישרה וחדה של שיער חלק ומושלם.
כשהבטתי בה ככה עלתה במוחי העובדה שלא רק שהייתה פשוט יפה למראה ראשוני, היא הייתה יפה בטירוף.
היה נדמה שכל העולם כרע ברך בפני הנערה הזאת, שמאחוריה עמדו כמה בנות שלא זיהיתי, והן רק נראו כמו חיקויים שדומים לה ותו לא.
תהיתי איך זה מרגיש להיות עוצמתי כל כך.

היא חייכה אליי ואיכשהו לא באמת; עיניה סרקו אותי מלמטה למעלה ואז כעסו בשקט.

אימצתי את ספריי לחזי בהתגוננות.
"זה לא היה בכוונה, את יודעת," פלטתי, תוקפנית מתמיד.
היא איימה עליי בנוכחותה והרגשתי חנוקה.
מבטה היה מוכר לי שזה צרב אותי מבפנים, שורף ומרתיע בו זמנית.

"את חדשה כאן, לא?"
היא המשיכה לחייך אליי במתיקות מעודנת.
"ג'נאורי—"

"ג'ון גרייסון,"
קטעתי ישירות מבלי טיפה של סבלנות בקולי.
"ואני לא מכירה אותך בשביל שאת תכירי אותי."

היא סרקה לרגע את הנעליים המלוכלכות שלי ואת הצמה המפורקת שהתבלגנה על פניי בגלל הריצה.
גרביון ברך אדום אחד החליק מרגלי השמאלית והצורה שבה גררתי אותו כנראה הייתה מצחיקה, כי החיילות הזהות שלה עמדו מאחור וצחקקו,
והיא לא — היא רק המשיכה להביט בי.
"עכשיו כשאני זוכה לראות את הילדה החדשה אני לא יכולה שלא לתהות,"
ראשה זז מצד לצד.
"על מה כל המהומה סביבך?
אמרת ששם המשפחה שלך הוא גרייסון... מעניין, כי מעולם לא שמעתי על משפחה אמידה בשם גרייסון. איך אתם מתכלכלים?
עובדים בסופר, מנקים אולי?"

ידי הפכו לאגרופים מהר מכפי שציפיתי. "נכון, אני מקבלת מלגה אם לשם את חותרת,"
זקפתי סנטר ולא הייתי מוכנה לתת לה לרמוס אותי.
תתקפי ראשונה או שהם לא ישאירו ממך כלום.
"והדבר היחיד שצריך לנקות כאן זה את התחת הפלצני שלך, חתיכת בת זונ-"