''כיף לשמוע את הקול שלך'' זאין אמר בחיוך וחייכתי אליו.

''כן..אני קצת אממ שתקתי לאחרונה'' אמרתי. ''איך אתה מרגיש?'' הוא שאל.

''אני בסדר..'' אמרתי. ''נחמד שחזרת לדבר'' הוא חייך שוב.

''מצטער שהדאגתי אותכם..דאגתם מאוד?'' שאלתי.

''דאגנו כמו שאנחנו תמיד דואגים..אתה יודע זה כבר נהיה שיגרה'' הוא ציחקק וצחקתי ביחד איתו..למרות שזה לא באמת מצחיק אלא דיי עצוב שזה כבר דיי שיגרה.

''איך הגעתם למקום ההוא? כאילו...מה? מצאת את הרוצח שלך?'' זאין שאל.

''זאין אני ממש ממש מצטער שהאשמתי אותך..'' אמרתי קודם.

''זה בסדר..סלחתי לך כבר..מה? מצאת אותו?'' הוא שאל.

''מסתבר שהרוצח היה לי מתחת לאף כל הזמן הזה'' אמרתי.

''תגדיר?'' זאין שאל בבלבול.

''זה היה קיריל...קיריל היה הרוצח שלי..'' אמרתי וזאין הביט בי בהלם ולא הצליח לדבר.

''כאילו..הוא לא הצליח..והוא התחרט על הכל..אבל הוא נשלח להרוג אותי'' אמרתי.

''קיריל? אבל..אבל..למה?'' זאין שאל בהלם.

''קיריל היה קשור לאיזה אירגון..לא יודע..שהמטרה שלו הייתה להרוג אותי..והם שלחו אותו להרוג אותי..אבל הוא לא הצליח להרוג אותי כי הוא הבין שהוא מאוהב בי'' אמרתי בחיוך קטן.

''אתה מבין שאם קיריל לא היה מתאהב בך אתה כרגע היית מתחת לאדמה?'' זאין שאל בהלם והחזיק את ראשו.

''כן..יש לי מזל שמתאהבים בי אה?'' שאלתי בחיוך קטנטן.

''אני לא ממש יודע איך הייתם בתור זוג..אבל נראת מאושר..'' זאין אמר.

''כן אנחנו השלמנו בערב שכל מה שקרה קרה..'' אמרתי. ''לפחות השלמתם וזה לא נשאר סימן שאלה..'' זאין חייך.

''למה אתה מתכוון?'' שאלתי. ''אתה יודע...בגלל שקיריל...שהוא מת'' זאין אמר וציחקקתי.

''הוא לא מת..הוא פה איתי'' אמרתי בחיוך. ''אממ..אוקי?'' זאין שאל בהיסוס וגירד בראשו.

''מה קורה איתך ועם ג'ף?'' שאלתי וזאין חייך בעצב והשפיל את פניו.

''הוא לא מסתכל לי בעיניים, הוא לא מקשיב לי, הוא לא מדבר איתי..המגע היחיד שהגעתי אליו איתו היה לפני שישה ימים וזה היה כשהוא העיף לי כאפה ממש חזקה פה בבית חולים'' זאין אמר ונאנח.

''כן יצא לי לדבר איתו..הוא קצת...טוב דיי הרבה נפגע ממך ואתה לא יכול להאשים אותו'' אמרתי והוא הנהן.

''אני אידיוט..זה ברור'' הוא נאנח. ''אתם תשלימו..הוא לא יוכל להתעלם ממך לנצח'' אמרתי בניחום וזאין חייך חיוך קטן.

Broken dreamsWhere stories live. Discover now