Prolouge

936 17 2
                                        

lost soul

ניגבתי את הדמעות שלי, והתיישבתי על החול הקר מתבוננת על הגלים שהשמיעו צליל מרגיע.

לקחתי כמה נשימות עצמתי את עיניי והנחתי לאחר מכן את ראשי על החול.

פלאשבקים התרוצצו בראשי בין רגע. זכרונות של פעם, שהכל היה פשוט יותר, רגוע יותר.

ואז הוא הופיע, כל כך יפה.
פתחתי את עיניי במהירות, וגלגלתי ג'וינט. אני לא ישקר, אני מתגעגעת לתקופות הפשוטות יותר, התמימות יותר.

לקחתי שאחטה והסתכלתי על השמיים. הוצאתי את העשן מפי ופתאום רוח חזקה העיפה את שערי.
השעה הייתה כבר שלוש לפני בוקר, השמיים היו כהים ושום כוכב לא הופיע עליהם, למרות זאת השמיים עדיין היו יפהפיים, אבל ריקים.

הרגשתי בדיוק כמו השמיים, ריקה.

הריקנות שאני לא מפסיקה להרגיש בתוך החזה שלי, מאז אותו הרגע שהכרתי אותו.

אדם רוז.

Lost SoulWhere stories live. Discover now