"מלחמת העולמות"

פרק 28

אמילי:

"עוד משמרת לילה" אני אומרת לעצמי בייאוש ונועלת את הבית.

אני כבר לבושה ומוכנה לעבודה, לפחות לא אהיה כאן כדיי לשמוע את הזיופים המזעזעים של שכניי החמודים. כשאני אומרת חמודים אני לא באמת מתכוונת לזה!

אז חזרנו למתכונת הקריוקי עד השעות הקטנות של הלילה. הלוואי וברק יפגע להם במערכת וככה אולי, אולי, אולי יהיה קצת שקט בשכונה הזאת.

אני יוצאת מהבניין לכיוון החניה, מתבאסת שצריכה לנסוע עם הרכב לעבודה. שונאת לנהוג אחרי משמרת לילה! אבל במקום להמשיך ללכת לרכב אני נעצרת במקומי ומביטה לעבר הגינה של משה.

כל החבר'ה שלהם כבר שם, מזייפים ומעבירים בניהם כוסיות עם אלכוהול, העשן של הסגריות והנרגילות כבר באוויר ואיך אפשר בלי עוד כמה בחורות?

אני לא מבינה איך אימא של משה סובלת את כל זה?

הוא לא רוצה לעשות משהו עם חייו? זה כזה מפגר, אני חושבת לעצמי ונדה בראשי.

אני מפנה את מבטי בחזרה לרכב במטרה להמשיך ללכת אבל נעצרת שוב, קולו של לידור מגיע עד אליי, הוא היחיד מכל החבורה ההזויה הזאת שיודע לשיר טוב.

המילים שלו תופסות אותי לא מוכנה, אני מרגישה כאילו הוא שר במיוחד בשבילי, כאילו הוא שר עלינו, כאילו בזה הרגע הוא משחרר אותי ממנו.

"קומי יפתי ולכי לך בדרך אחרת

כי הסתיו עבר הגשם חלף את עוזבת

עורי יפתי צאי למרחבים שירי מזמורים

קומי יפתי וצאי לך כי פרחה הגפן אך לא בגני

לא אל תתעצבי יפתי

לא אל תקמלי בביתי

כי לא אוכל לתת לך

את מה שליבך צורח בפנים

לא אל נא תכאבי יפתי"

אני רוצה להמשיך ללכת אבל לרגליים שלי יש תוכניות משלהן והן נשארות לעמוד באותו המקום.

אני בולעת בקושי את רוקי ועוצמת את עיניי, שוקעת בקולו, געגוע עוטף אותי ולא מוכן לשחרר בקרוב.

אני מפנה את מבטי בחזרה אליהם ומבטינו נפגשים, זרם של צמרמורת עובר בגבי ואני לא מצליחה להתנתק ממנו. הוא באמת שר בשבילי, אני רואה את זה עליו.

לידור לא מסיר את עיניו ממני ומסיים לשיר כשבדיוק בחורה שלא ראיתי אותה לפני כן בסביבתו נדבקת אליו. הוא מעביר את ידו לאורך שיערה, מושך אותה יותר צמוד אליו ומנשק אותה בכוחניות.

הוא עדין מסתכל עליי ואני עליו, גל של שנאה וכעס עוברים בי ואני מהדקת את שפתיי בחוזקה עד שאני מרגישה שהן מלבינות.