Anything Is Possible

מרתון (1/5)

אוקיי זה הפרק הראשון של המרתון כפייםםם 👏👏
וזה הפרק היחיד שאני אחפור בו ואחרי הפרק הזה לא היו יותר מדיי הקדמות ארוכות רק הסבר על הדמויות שנשארו ואחר כך לא יהיו.
אז בקיצקץ תכירו את מיה הבת של סקוט ואחותו התאומה של ג'ייק והבת דוד של דילן ואשלי
אני ממש ממש מקווה שתהנו מהמרתון כי עברתי עליו מלאא
וזהו
אוהבת המוןןן

פרק 11:

הוצאתי חבילת כדורים, שפכתי לידי חופן של כדורים ובעלתי אותם.. הרגשתי את העולם מסתחרר סביבי ואת הדם מטפטף ובתוך זמן קצר צנחתי על הרצפה..
התעוררתי בחדר לבן "מה זה איפה אני?" מילמלתי "בית חולים" נער בערך בן גילי אמר "מי אתה?" שאלתי בישנוניות "קוראים לי טרוי.. את השארת את הדלת של הבית שלך פתוחה והרגשתי שמשהו לא טוב קרה הייתי חייב להיכנס וכשנכנסתי ועליתי לקומת השנייה ראיתי אותך מעולפת ולידך שלולית של דם" הוא הסביר מדיי פעם הסתכלתי עליו והוא ממש חתיך ומוכר לי "תודה טרוי" אמרתי לו בחיוך הוא חייך אליי גם, הרגשתי כאילו ישנתי נצח "כמה זמן אני ישנה?" שאלתי אותו "בערך שלושה ימים" הוא אמר והופתעתי שהוא היה כאן במשך שלושה ימים "אתה יודע איפה ההורים שלי או אח.. לא, אתה איפה רק ההורים שלי?" שאלתי ואז נזכרתי בדילן ונזכרתי שהוא שונא אותי ושבגללו אני כאן "הם מחכים לך בחוץ ביחד עם ליה, סקיי, שון, ג'ון, דילן והילי" הוא אמר, כשהוא אמר הילי קיבלתי חום מה היא עושה כאן לעזאזל??? "אתה יכול להגיד להם להיכנס?" שאלתי והוא הינהן וקרא להם, הם נכנסו "בובה שלנו" אמא ואבא שלי חיבקו אותי "כל כך דאגנו לך" הם אמרו "אני חייה" אמרתי בחיוך עצוב ומאולץ "ואחרי שאת יוצאת מכאן יש לנו שיחה ארוכה מאוד גברתי הצעירה" אמא שלי אמרה "כן כן" נאנחתי "מה חשבת שעשית את זה?" ליה וסקיי שאלו אך שתקתי הסתכלתי על דילן שהיה שקט "טוב אל תכעסו עלייה, היא פגיעה עכשיו" ג'ון הגן עליי "תודה חיים שלי זה בסדר" אמרתי הוא ליטף את פניי ונשק לראשי "אשלי סמית' את לא הולכת לשון לוי כל כך מהר את מבינה?" שון שאל וציחקקתי "כן המפקד" אמרתי "יופי חיילת" הוא אמר וליטף את ראשי "אתה חיילת" אמרתי וכולם צחקו ממני מלבד דילן וחברה שלו.. אני לא מבינה למה הוא בא ועוד הביא את ההילי שלו "היי מה זה ממך לא מגיע לי חיבוק?" שאלתי אותו "בטח שמגיע לך" הוא אמר ובא לחבק אותי "אנחנו צריכים לדבר" הוא לחש באוזניי "איתך? לא תודה אני לא מעוניינת" לחשתי התנתקנו מהחיבוק חייכתי אליו כדי שכולם יחשבו שהכל בסדר "אשלי את רוצה לאכול או לשתות משהו?" טרוי שאל אותי "תודה אבל אני לא רעבה עכשיו" אמרתי והוא הינהן "אתה יכול ללכת ולחכות בחוץ אם אתה רוצה, סיימת את התפקיד שלך" ג'ון אמר לו בחוצפה "היי למה אתה מדבר אליו ככה?" כעסתי עליו "זה בסדר אשלי אני אחכה בחוץ" טרוי אמר ויצא "מה יש לך?" לחשתי עליו בכעס "מצטער" ג'ון מילמל.. (ג'ון כן מלמלן)
לאט לאט כולם הלכו ונשארנו רק הילדים חוץ מג'ון שגם הלך כי יש לו עבודה וטרוי נשאר איתנו ועשינו צחוקים עד שטרוי כמעט עשה פיפי במכנסיים "נמאס לי להיות פה" אמרתי בייאוש "חמודה תגידי תודה שאת לא בבית ספר" הילי אמרה בזלזול ואוטומטית אני ליה וסקיי הסתכלנו עלייה "חמודה מישהו ביקש ממך לדבר?" סקיי שאלה אותה בחוצפה "חמודה תיקראי לאמא שלך" היא אמרה לה "צודקת אמא שלי באמת חמודה" סקיי אמרה לה "כפרע על רייצ'ל" שון אמר בקול רם וכולנו אמרנו אחריו "כל הכבוד נתינים" שון אמר וצחקנו "שון הכאפה מתקרבת אלייך בצעדיי ענק" ליה אמרה "איזה קטע אני לא רואה אותה" הוא אמר והסתכל לצדדים "ועכשיו?" היא אמרה וסטרה לו בעדינות "כאילו איה" הוא אמר וצחקנו מדיי פעם הסתכלתי על דילן שישב על כיסא בפינה והילי ישבה עליו והוא גם חייך וצחק במקומות הנכונים "טוב אני זזה" הילי אמרה "ביי חמודה, פעם הבאה שאת עושה קעקועים על הידיים תיקראי לי אני אעזור לך" היא אמרה לי בביצ'יות "לא תודה אני חושבת שאני אסתדר לבד ואם אני לא אצליח אני אקרא לדילן שיעזור לי, נכון דילן?" שאלתי מנסה לעורר בו מעט עצבים..
כולם הסתכלו עליו ואז עליי, היא גילגלה עיניים והבינה שזה לא עבד לה הפעם "יאללה ביי מאמי" היא נישקה את דילן והלכה ואני עשיתי לה פרצוף מאחוריי הגב וחיקיתי אותה בליגלוג "אחח אשלי את פשוט מושלמת" ליה אמרה "תודה אני יודעת.. שתעוף הזבל הזאת כבר למה היא באה? לכל מקום נדחפת זאתי" אמרתי בחיוך "בואנה אחי זכית שיש לך אחות כזאת" טרוי אמר ודילן הינהן בחיוך עבר עוד זמן ונשארו איתי רק טרוי ודילן, השעה הייתה אחת עשרה בלילה "איך את?" טרוי שאל אותי "היד טיפה כואבת לי ואני קצת עייפה אבל חוץ מזה אין תלונות" אמרתי בחיוך "את יכולה לספר לי איך זה קרה לך?" הוא שאל בעדינות הסתכלתי על דילן והנדתי בראשי "גבר סורי שאני נופל עלייך אבל אני יכול לדבר עם אחותי בפרטיות" דילן שאל את טרוי וטרוי הינהן ויצא "איך אפשר לעזור לך דילן בראון?" שאלתי "למה עשית את זה?" הוא שאל והתעלם מדבריי "למה עשיתי מה?" שאלתי כאילו שלא הבנתי אך הבנתי מצויין "את יודעת את מה" הוא תקף "לא אני ממש לא יודעת" אמרתי באדישות "למה חתכת? למה בלעת כל כך הרבה כדורים? למה נתת לי לאבד אותך?" הוא צעק והתחיל לבכות "עכשיו אתה בוכה? אחרי כל הפעמים שגרמת לי לבכות ולהתעצבן? עכשיו אתה נזכר רק אחרי שהצלחת לאבד אותי?" שאלתי בכעס "אני כמעט איבדתי אותך" הוא תיקן אותי "לא כמעט.. אתה איבדת אותי באותה שנייה שהוצאת מהפה שלך את את המשפט האכזרי הזה" אמרתי "אבל לא התכוונתי אליו.. לא חשבתי שתיפגעי בעצמך ככה" הוא אמר "דיי כבר עם הראש הקטן הזה דיי נשבר לי מזה.. אתה פוגע ולא חושב שזה יפגע אתה מכאיב ולא חושב שזה יכאב תעזוב אותי כבר אני לא אחותך תקלוט את זה שפגעת בי ואיחרת את המועד.. ייקח לי הרבה זמן עד שאסלח לך אם בכלל" אמרתי "אשלי אני מתחנן בבקשה על תעשי דברים ששנינו נתחרט עליהם" דילן אמר לי "אמרתי לך, אתה לא דילן סמית' הילד הטוב ששומר עליי הפכת לדילן בראון זה שאני לא מעניינת אותו.. אני פה שלושה ימים, פאקינג שלושה ימים שאני מחוסרת הכרה.. זה היה יכול להיגמר אחרת מאיך שזה נגמר ושנינו יודעים את זה" אמרתי והוא שתק "דילן אני אוהבת אותך עד אין סוף ואני יודעת שאתה שונא אותי ואת האמת אני לא כועסת ולא פגועה ממך אני רק רוצה שתתרחק ממני כי אני לא רוצה להיפגע" אמרתי "מאיפה הבאת את זה שאני שונא אותך? אני חולה עלייך" הוא אמר "אתה אמרת בעצמך שאתה שונא אותי" הזכרתי לו "אבל לא התכוונתי להגיד את זה" הוא אמר "אבל בכל זאת אמרת את זה ועוד מיליון ואחד דברים שפגעו בי, כל עוד אתה דילן בראון תתרחק ממני" אמרתי הוא שלח לי מבט עצוב, נאנחתי "אתה יכול לקרוא לטרוי?" שאלתי והוא הינהן "אני יודע שאת פגועה ממני כמו שלא היית בחיים ואני יודע שיקח המון זמן עד שתצליחי לסלוח אבל אני רוצה שתתני לי לעזור לך, לשמור עלייך, להחזיר אותך למסלול.. אני בכל זאת ואחרי הכל אח שלך ואני דואג לך ויותר מהכל אני אוהב אותך" הוא אמר ואני שתקתי והינהנתי הוא התקרב לחבק אותי ומשום מה אחרי כל הכעס שלי עליו חיבקתי אותו בחזרה, הוא יצא מהחדר וטרוי נכנס "יום קשה?" הוא התיישב לידי "אני מרגישה כל כך משוגעת.. חשבתי שלעולם לא אחתוך או אבלע כדורים" הסברתי "כשאת במצוקה את לא חושבת על כל הדברים האלה" טרוי אמר "למה אתה לא חוזר הביתה? אתה פה כבר שלושה ימים.. אגב לא אמרתי לך תודה שהצלת אותי" הודיתי לו והוא חייך אליי, חיוך כל כך טהור ויפהפה "שטויות, העיקר שאת בסדר עכשיו" הוא אמר "כן אה?" אמרתי והשפלתי את מבטי "היי מה קרה יפה?" הוא שאל "סתם שום דבר" אמרתי ומהר מחקתי את הדמעות "את יכולה לספר לי אני מבטיח לעזור" הוא אמר וסיפרתי לו הכל פשוט הכל מההתחלה ועד לסוף על דילן על ג'ון על הילי, פשוט הכל.
טרוי נזכר מאיפה הוא מכיר אותי ומסתבר שבאותו יום שכולנו יצאנו ורבתי עם ג'ון במסעדה יצא שפילרטטתי איתו "אני מצטערת על זה" גיחחתי "שטויות יפה שלי" הוא אמר וחייכתי בביישנות הזמן עבר ובזמן הזה הספקנו להחליף מספרי טלפון ולהכיר והוא ממש חמוד "אני עייפה" אמרתי בישנוניות "את רוצה ללכת לישון?" הוא שאל והינהנתי "תישני אני פה בינתיים" הוא אמר ונשק לראשי, הרגשתי מוזר אבל הרגשתי בטוחה כי אני יכולה לסמוך עליו הוא החזיק את ידי והעביר אליי את חום גופו וכך נרדמתי..
- נקודת המבט של דילן -
יצאתי מבית החולים שבור וכאוב, שנאתי את עצמי כל כך, שנאתי את עצמי על כך שפגעתי בה ובגללי היא פגעה בעצמה..
הובלתי את עצמי לבית של הילי, הגעתי לכניסה ודפקתי על דלת ביתה, חיכיתי שתפתח "היי מאמי" היא אמרה ונצמדה אליי, היא הייתה לבושה בחולצת בטן שהבליטה את שדייה ומכנס קצר שבקושי כיסה לה את המאחורה, בימים אחרים זה היה עושה לי את זה אבל ימים אחרים זה לא היום..
"סקסי שלי תיכנס" היא אמרה ומשכה אותי פנימה התיישבנו בספה "רוצה לשחק?" היא לחשה לי באוזן "לא באתי בשביל להזדיין איתך בזמן שאחותי שוכבת בבית חולים.. באתי כי אנחנו צריכים לדבר"...