''לבכות כל היום?! סבל רב?! אהה אתה מתכוון לשגרת החיים שלי מאז שאתה נכנסת אלייהם?! כן טוב אני כבר רגיל לזה לואי! בזכותך בכל אופן! למה אתה בחיים שלי?! למה אתה בלב שלי?! מרגע לרגע אתה מוכיח לי שאתה לא אמור להיות שם! או בכלל ברשימת האנשים שאני מכיר!'' הוא צעק.

''לא אני בהלם ממך! אתה לא תדבר אליי ככה זאין!'' צעקתי בכעס ואחות נכנסה לחדר.

''סליחה אבל אתם בבית חולים לא בשוק אתם מוכנים להנמיך את הקול שלכם?'' האחות שאלה דיי בכעס, זאין הוציא את ארנקו מהכיס שלו ונתן לה שטר של 100 ליש״ט והיא יצאה מהחדר בשתיקה.

''לואי אין לי מושג איך הכנסת למוח המעוות שלך את הרעיון שאני אנסה בכלל לפגוע בך! כי אני לא אעשה את זה בעד שום הון שבעולם! כי אני אוהב אותך! ואני מחזיק ממך לואי! לפחות החזקתי ממך לפני השיחה הזאת..בסדר סלחתי לך על האגרוף המטומטם אבל עכשיו? מה עובר עלייך?'' זאין שאל בכעס.

''אוהב אותי?! מחזיק ממני?! אתה ניסית לרצוח אותי מטורף!'' אמרתי בכעס והוא נאנח באגרסיביות.

''שיואו אתה משוגע..אתה השתגעת לחלוטין אה? מה הקטע שלך לואי?! לחסל אותי לגמריי?! כבר היית קרוב לזה אחרי הקטע עם המסעדה ועכשיו אתה קרוב יותר מתמיד! אני לא מאמין שאתה אשכרה חושב שאני מנסה להרוג אותך! אם הייתי מנסה להרוג אותך למה לי לבוא לכאן?! למה לי לדאוג לך?!'' הוא צעק.

''באת לראות מה המצב שלי! לבדוק את הנזקים! אולי ללמוד מטעויות! אנאערף?! מאיפה לי איך רוצח חושב?!'' שאלתי בכעס.

''אוקיי..אוקיי..תירגע זאין...תירגע.....אוקיי לואי אם באמת הייתי הרוצח שמנסה לרצוח אותך..אני כרגע איתך לבד בחדר, אתה הריי כבר יודע שאני כביכול הרוצח שלך..למה לי לא לתקוף אותך ולוודא שאתה בהחלט מת?!'' הוא שאל, אממ..מה עונים על זה?

''כי קיריל נמצא בחוץ, כי יש מצלמה בחדר...אתה יודע שיתפסו אותך ישר'' אמרתי בחיוך מרוצה.

''אתה משהו לא יאמן לואי! אין לי מושג אפילו מה להגיד לך..אני כלכך מאוכזב ופגוע ממך כרגע לואי..אין לי מושג מי אתה אבל אני יודע שאני רוצה שתיעלם מהחיים שלי לתמיד! לנצח!'' זאין צעק ועזב את החדר בטריקת דלת.

''עאאאא מפגר!'' צרחתי וזרקתי את הכרית שהייתה מאחורי גבי על הדלת שנפתחה שניה לאחר מכן שם עמד קיריל מביט בי במבט מוזר.

''מה?!'' צעקתי והוא סגר את הדלת. באלי למות!



''אוקי אתה חותם כאן ואתה יכול ללכת'' הרופא אמר וכתבתי את חתימתי על הדף וקיריל עזר לי לקום מהמיטה ולעבור לכיסא גלגלים.

''אני עדיין לא שמח מהרעיון של להשתחרר'' קיריל אמר בקרירות וגלגלתי את עיניי.

''תודה אבל לא ביקשתי את דעתך בנושא'' עניתי בקרירות גם והוא עזר לי להיכנס למכונית ונכנס לצד הנהג.

Broken dreamsWo Geschichten leben. Entdecke jetzt