Broken dreams

פרק 3

''זאין?'' שאלתי והוא לא ענה, מה לעזאזל?

הרגשתי צל על עיניי ופקחתי אותן, לא הספקתי להבין מה קורה וכרית בית החולים הונחה חזק על פניי, ניסיתי להרים את הכרית מפניי אך ללא הצלחה, לא משנה כמה זזתי וכמה התנגדתי אני לא הצלחתי, האויר בגופי אזל, לא הצלחתי לקחת אויר חדש, אני נחנק, ראשי התחיל לכאוב מחוסר חמצן בגוף, התשישות של הגוף, חוסר הכוח להמשיך להילחם נגד הכרית החונקת, חוסר התקווה...

'' לואי? לואי? לואי?!'' שמעתי והכרית הורפתה מפניי והאויר חזר לגופי, התחלתי להשתעל ופקחתי את עיניי בעודי משתעל.

''לואי?!'' זאין שאל בבהלה וזזתי ממנו, הוא ניסה לרצוח אותי?!

''אתה בסדר? התחלת להשתעל!'' הוא אמר בלחץ וראיתי שהכרית הנוספת מונחת על המיטה השניה ולא הוזזה בכלל..

''הכרית..'' לחשתי ונעצתי בכרית מבטים. ''לא נוח לך? אתה רוצה עוד כרית?'' זאין שאל הרים את הכרית והשיט אותה לכיווני.

''לאלאלאלא!!!'' צרחתי מיד ועצמתי את עיניי חזק וזאין הרחיק את הכרית ממני במהירות.

''הכל טוב? אתה מדאיג אותי..'' זאין אמר וכאב ראש נוראי תפס את כל גופי.

''הראש שלי..'' נאנחתי מכאב וזאין קם לקרוא לרופא והוא נכנס לחדר ביחד עם הרופא שהכניס לי לפה את המד-חום והוציא אחרי דקה.

''39.4 מעלות, המעלות שלו עולות...הוא צריך מנוחה מוחלטת..'' הרופא אמר והסתכלתי עליו מבולבל.

''הוא ישן..אני לא זזתי מהחדר..הוא רק ישן'' זאין אמר מיד.

''לואי אתה זוכר מה חלמת?'' הרופא שאל והנדתי לראשי, שקר.

''זה היה חלום רע?'' הוא שאל והנהנתי, אני כמעט מתתי בחלום.

''אז הייתה לך הזייה כנראה, בגלל החום..'' אמר הרופא.

''איך אני יכול לשלוט בחלומות האלה?'' שאלתי מהסס. ''איך לך דרך עד שהחום שלך ירד..אנחנו נותנים לך אנטיביוטיקה והוא אמור לרדת, בינתיים כל פעם שהחבר פה שלך יראה שאתה חולם חלום רע הוא יעיר אותך'' הרופא אמר והסתכלתי על זאין.

''אין בעיה, תודה דוקטור'' זאין אמר והרופא יצא מהחדר.

''תודה שאתה דואג לי ככה'' אמרתי לזאין בחיוך, לחשוב ששניה לפני כן חשבתי שהוא ניסה להרוג אותי.

''אין בעד מה, בשביל מה יש חברים?'' הוא שאל בחיוך והתיישב שוב ליד המיטה שלי.

''לילה טוב זאין'' אמרתי. ''לילה טוב לואי'' הוא אמר והרגשתי שוב את מגע ידו על ידי, הוא שילב את אצבעותיו באצבעותיי ועצמתי את עיניי באיטיות..הפעם לקח לי קצת יותר זמן להירדם אבל דיי במהרה שוב מצאתי את עצמי באותו ערפל, אותו חושך, אותו דיכאון, שוב הרגשה שאין שימחה בעולם, רק עצב ופחד.