Broken dreams

פרק 2

''מה זה אומר?'' זה היה קולו המודאג של זאין.

''יש לו חום אבל הוא בסדר'' אמר הבחור המבוגר ויצא מהחדר, התמונה נהייתה קצת יותר ברורה.

''היכן אני?'' שאלתי בשקט, שמישהו כבר יענה לי.

''בית חולים לואי'' נייל אמר, בית חולים? איך הגעתי לכאן?

''מה קרה?'' שאלתי והבטתי סביבי, המון מכשירים מצמצפים ודולקים, כולם פה סביבי, פנייהם דואגים.

''אתה לא זוכר?'' נייל שאל. ''אני אמור לזכור?'' שאלתי בבילבול.

''כן..לואי אתה נורת..''זאין אמר ודמעה נזלה מעיניו החומות על פניו העדינות.

''באמת?'' שאלתי בשקט. ''כן..אחרי ההופעה אתמול בלילה, אתה נעלמת ומצאו אותך ברחוב'' נייל אמר.

''אבל...איך?'' שאלתי, למה אני לא זוכר את זה?

''קיווינו שאתה תגלה לנו..'' זה היה קולו של ג'ף. ''מי מצא אותי?'' שאלתי, אולי מי שמצא אותי זה שפגע בי?

''מעריצה..'' זאין אמר. ואו.

''כואב לי כל הגוף..'' לחשתי. ''אני אגיד לרופא'' ליאן אמר ויצא מהחדר.

''אתה לא זוכר מה קרה? תנסה להיזכר לואי..'' נייל אמר וניסיתי לחשוב וכאב חזק תפס את ראשי.

''כואב לי הראש..'' אמרתי והחזקתי את ראשי חזק.

''אני אלך להודיע לכולם שאתה התעוררת'' נייל אמר ויצא מהחדר.

''הדאגת אותי כלכך'' זאין אמר חנוק וחיבק אותי חזק.

''מצטער?'' שאלתי ההיסוס והבחור המבוגר נכנס לחדר והזריק משהו לתוך האינפוזיה שלי ותוך כמה שניות הכאב הפסיק, כניראה שהוא הרופא.

''איך אתה מרגיש לואי?'' הוא שאל ולקח לי זמן לחשוב. ''איך אני אמור להרגיש? קצת כואב לי..'' אמרתי.

''אוקי..אוקי..אם כואב לך משהו תגיד לאחד מהם והוא ידאג להשיג אותי'' הוא אמר ויצא מהחדר.

''תסמוך עליי דוקטור'' זאין אמר והרופא יצא מהחדר.

''שמצאו אותי...היה חסר לי משהו?'' שאלתי.

''הארנק שלך, למה?'' דיויד שאל. ''זה מה שקרה לי..אני זוכר את זה במטושטש..שדדו אותי.'' אמרתי. ''מה?'' זאין שאל בבילבול.

''שדדו אותי...ידעו מי אני...הוא הכיר אותי..הוא ידע את השם שלי..'' אמרתי וניסיתי להיזכר.

''אתה רציני? אני הולך להגיד לבנים''  הוא אמר ויצא מהחדר, מתי כולם הספיקו לצאת?

זאין חזר לחדר יחד עם הבנים ויחד איתם גם אריק ורוב.

''היי לואי, איך אתה?'' רוב שאל ואריק החזיק פרחים בידיו.

''אני לא יודע, מבולבל.'' אמרתי והחזקתי את ראשי.

''איך שהם סיפרו לנו באנו..'' אריק אמר בחיוך וזאין עזר לי להתיישב במיטה, כאבה לי הבטן, כל כך כאבה.

''תודה..'' אמרתי בשקט. ''לואי טוען ששדדו אותו'' זאין אמר מיד.

''באמת?'' רוב שאל והנהנתי. ''כן..אני כמעט בטוח בזה..'' אמרתי בשקט.

''אז למה ירו בך?'' אריק שאל. ''כי התנגדתי..'' אמרתי.

''למה התנגדת?'' זאין שאל וליטף את ידי, ידו חמימה ותומכת..היא גורמת לי לרצות לחייך.

''אני לא יודע..לא ידעתי שיש לו אקדח'' לחשתי ועצמתי את עיניי.

''יכולת למות..'' זה היה קולו החנוק של זאין, חנוק מדמעות.

''נכון לואי..יכולת למות'' נייל אמר. ''מצטער'' פקחתי את עיניי שנית.

''הוא לא התכוון אתם יודעים..'' ג'ף אמר ונאנחתי.

''ממש קר לי...'' אמרתי וצמרמורת עברה בגופי. ''זה כי יש לך חום..בגלל הקליע'' נייל אמר.

''זה ממש לא מוצא חן בעיניי שירו בך..'' אריק אמר, אריק הוא חבר מאוד טוב שלנו, גם רוב..אבל אריק יותר מעורב איתנו.

''זה לא כאילו אני מאושר מזה'' אמרתי ונאנחתי מכאב.

''מישהו תפס אותך אחרי ההופעה, הוא ידע מי אתה..מנסים לשדוד אותכם כי אתם מפורסמים'' הוא אמר.

''מה אתה רומז?'' ליאם שאל, שקט התפרס ברחבי החדר.

''אני לא רומז...אני לומד לקחים..אתה הגעת לבית חולים בגלל שוד, אתה צריך שמירה'' אריק אמר.

''שמירה?'' כולנו שאלנו בבילבול.

''בדיוק, הולך להיות לך שומר ראש''