The Wolf//הזאב

פרולוג

~לפני 10 שנים~

"ואז סינדרלה והנסיך חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה."אמא שלי סיימה לספר לי את הסיפור האהוב עלי.

רק הסיפור הזה היה עוזר לי להעביר את המחשבות הרעות המתרוצצות לי בלילות האחרונים.

כל לילה אני חולמת על אותו חלום אישה בשימלה לבנה רצה לה ביער ואחריה שיירה של זאבים שרודפים אחריה.

"את רואה בסוף הכל מסתדר."אמא שלי ניסתה להרגיע אותי וחייכה לי את החיוך האהוב שלה.

אני יודעת שיהיה בסדר אני חושבת ככה לפחות..

היא נישקה לראשי ובאה לצאת מהדלת אבל באותו רגע עצרתי אותה.

"אמא אם זה לא היה ניגמר טוב? והנסיך לא היה מוצא את סינדרלה?" שאלתי מחכה לתשובה מאימי בקוצר רוח.

"חמודה שלי, אני בטוחה שהנסיך היה עושה הכל כדי למצוא את הנסיכה."אימי אמרה ואני הנהנתי.

חשבתי לעצמי האם גם לי יהיה את הנסיך הזה כמו סינדרלה?

כשהייתי מתעניינת יותר בסיפור ושואלת את אמא שאלות לגביו אמא הייתה עונה את התשובה הרגילה שלה "כשתגדלי תביני כמה האהבה זה דבר הכי יפה שתיראי"

"את ואבא לא תעזבו אותי נכון?"הוספתי בתקווה.

והיא פשוט היסתכלה עלי המשיכה לחייך ואמרה.

"אנחנו לעולם לא נעזוב אותך."אמרה ויצאה מהדלת.

~~~

"אליסון חמודה..."אמר אבי בזמן שהוא מתקדם לכיוון מיטתי.

כשניסתי לישון אחרי השיחה עם אימי חזר החלום שחלמתי כבר חודשים אבל הפעם ביותר ברור.

הפעם ראו את הפנים של האישה היא הייתה עם שיער חלק וקצת גלי למטה היו לה עניים כחולות שממש הזכירו לי את שלי ונקודת חן בדיוק מעל השפה.

משהוא בה היה מאוד דומה לי אבל לא נתתי לזה כל כך חשיבות ביגלל שזה רק חלום. נכון?

"קומי יש אוכל שאת מאוד אוהבת. אמא הכינה פנקקים"אבי הוסיף בחיוך.

"ישש"אמרתי מתלהבת קמתי במהירות בזמן שאבא שלי מחייך וצוחק למראה המתלהב שלי.

"אבא אתה לא בא?"שאלתי מחזירה לו חיוך אוהב.

"בטח! אחרייך מתוקה."הוא אמר קם מהמיטה ומתקרב לכיוון היציאה מהחדר שלי.

"היי קמת ישנונית."שמעתי את אימי אומרת מהכיוון של המטבח כשראתה שאני ואבי מתקדמים.

"כן הייתי חייבת. אני לא אוותר על פנקייק" אמרתי שולחת לאימי קריצה וכתוצאה מכך אני מקבלת מימנה ציחקוק שהצחיק גם אותי.

"טוב. בואי תוכלי לפני שאבא יטרוף לך הכל!"

אמא אמרה צוחקת.

ישבנו כל המשפחה לאכול דיברנו וצחקנו אני אוהבת את ההורים שלי הארוחה איתם תמיד תהיה נעימה ולא כמו שאר המשפחות שכל ההורים עסוקים בעבודה.

~~~

לאחר מספר דקות שמעתי רעשים באים מהקומה השנייה.

"אתן שומעות את זה?"אמר אבי.

"אבא,אמא אני מפחדת."אמרתי להם בכנות.

תמיד החלום יופיע לי בראש בכל מיקרה אני חייבת להוציא אותו מהראש שלי.

"אליסון חמודה שלי אין לך מה לפחד...

תישארי פה לשנייה, ואני ואמא נילך לבדוק מה יש למעלה בסדר?" אבא שלי אמר בזמן שהוא שם את ידו על הלחי שלי ככה רק הוא יכול להרגיע אותי מכל הלחץ.

"אבא אני רוצה לבוא גם."אמרתי.

"מה פתאום חמודה שלי את נישארת פה.

אנחנו לא יודעים מה יש למעלה... את יכולה להיפגע תישארי כאן ואל תבואי."הוא ביקש ואפילו שמעתי קצת התחננות בקולו.

אבא ואמא עלו למעלה ואני נשארתי סקרנית.

בזמן שאני רועדת בכל הגוף ודפיקות לב שלי. נשמעות בכל מקום.

משהוא אחד עצר אותי מלזוז.

הצרחה של ההורים שלי רצתי לכיוון הצרחות מתעלמת ממה שאבי אמר לי לפני מספר שניות.

ומה שראיתי פשוט היה מחריד כמו תמונה שבה מתארים לי את הדבר הכי נורא שקרה לך בחיים.

ראיתי את אמא שלי בוכה על אבא שלי שכול הבגדים שלו ספוגים בדם.

"אמא מה קרה לאבא? למה הכל מלא דם?"שאלתי הרגשתי כבר את הדמעות על הלחיים שלי.

"אליסון אני מצטערת..."היא אמרה ושמתי לב שלא רק אבא שלי נפצע אלא גם אמא שלי שהסתירה את הפציעה הנוראה שהייתה לה בבטן.

ואחרי זה לא היה נישאר לי משהו אחר לעשות חוץ מלבכות..

"קחי את זה."אמא שלי אמרה בקול צרוד והושיטה לי שרשרת.

"לא משנה מה תמיד תשימי אותה עלייך. זה יגן עלייך מפניהם." היא אמרה.

"מפני מי אמא?"אמרתי בוכה.

"מהזאבים." היא אמרה ובלי שהספיקה להוסיף עוד היא פשוט התמוטתה ולא שמעתי מימנה עוד.

"אמא!" צעקתי פוחדת, נסתי לקרוא לעזרה אבל כלום לא עזר.

ומאותו הרגע הבנתי שאין לי הורים יותר...

~~~~~~~~~~~~~
היי לכולם!
אשמח לדעת מה אתם חושבים על הסיפור שלי עד עכשיו...
כל דעה שלכם חשובה לי מאודד!!❤❤❤