My light

22

*קיט*
אני מביט בבקבוק הוודקה הריק ותוהה איך הוא נגמר כל כך מהר, מבלי לשים לב, כמה שוטים היישר מהבקבוק אל תוך קיבתי הריקה, והכל נגמר.
הכל נגמר.
אוולין הלכה, עזבה לתמיד. משאירה כאוס ותסכול מאחוריה, משאירה אותי מובס. אני לא גבר שנוטה לשתות עד אובדן חושים, אך, מצד שני, אני לא גבר שמוסר את ליבו לבחורה, שמתמסר אליה לחלוטין, שנותן למישהי הזדמנות להתקרב ולגלות הכל, לגלות אותי. ובחיי, שהיא גילתה אותי, גילתה את הפגמים, את הסטיות , את כל מי שאני, לטובה ולרעה. והיא זאת שעזבה. לו היה נותר בי עוד כוח הייתי קם ולוקח בקבוק נוסף, אבל המחשבה על לקום מהספה הזאת נראית לי קשה מידי. לראות אותה בוכה ככה זה קשה מידי, לצפות בדמעות שזולגות על פניה היפיפיות זה מראה שייצרב במוחי לתמיד, ואף פעם לא יעזוב. כמו שהמראה שלה ישנה על מיטתי כמו מלאך קטן וזעיר, כששיערה הזהוב פזור על הכרית שלי כמו חוטי זהב, לא יעזוב אותי אף פעם. תמיד יהיה בי את הרצון להעביר את ידיי על גופה המרהיב, תמיד אני ארצה להיות זה שמגן עליה מכל פגע. אבל זה לא יקרה יותר, כנראה, שהשיחה בבוקר היא  השיחה האחרונה שלנו. נדמה כאילו עברו יובלים מאז שהייתי איתה, מאז שישנתי כשגופה מכורבל אל תוך גופי, שהתקלחתי איתה, שגרמתי לה לחייך.
הדבר הראשון שראיתי כשעליתי למעלה אחרי השיחה איתה, היה את הארון הריק. היא רוקנה את הארון מהבגדים שלה, לקחה כל דבר מוחשי שיכול להזכיר לי אותה. היא הותירה לי אך ורק את הזכרונות.
מזל שהחזרתי את לילה לבית שלה, המחשבה על לסבול אותה עוד רגע נוסף מעוררת בי בחילה. איך לעזאזל, נשים אחרות יוכלו למלא את החור שהיא פערה בליבי, כשאני לא מסוגל להיות עם אישה אחרת מלבדה? , כשהמחשבה על גוף עירום של אישה אחרת מעוררת בי סלידה.
אני לא יכול להמשיך לתפקד ככה, לא לעבוד, לישון עד הצהריים ולשתות כמו אלכוהליסט. אני חייב לחזור לשגרה, לפחות לנסות לשכוח אותה, להתגבר עליה. אני מתנשף בחדות וקם באחת מהספה ומועד במהירות על הרצפה, כשסחרחורת חזקה תוקפת אותי, גורמת לחולשה בגופי, השפעת האלכוהול הגיעה. כנראה שאני לא אחזור לשגרה ברגע זה. אני מגחך גיחוך אווילי, גיחוך של שיכורים ומנסה לקום שוב, מחליט שאם זה המצב שאני נתון בו כרגע, עוד בקבוק אלכוהול לא יכול להזיק יותר מידי.
אני קם בזהירות ומשתדל להסתכל על נקודה אחת כדי לא ליפול, הארון שבו בקבוקי הוודקה מאופסנים לוכד את עיניי, כמה מטרים בודדים ממני, אני יכול לעשות את זה. אני שולח את רגל ימין בזהירות ואז את רגל שמאל, בזהירות וביציבות אני מגיע אל הארון ופותח אותו בתחושת ניצחון, אני אוכל להפסיק מתי שיתחשק לי, רק עוד בקבוק אחד אחרון. אני שולח את ידי אל הבקבוק הראשון בשורה וחוזר אל הספה באותה דרך זהירה. אני מתיישב על הספה ונאנח בסיפוק, ״עוד רבע שעה של שכחון.״ , אני מלמל לעצמי בקול רם ופותח את הבקבוק. אני מרים את הבקבוק אל תוך פי, מדמיין את השריפה שארגיש כשהנוזל יחליק בגרוני, אך השריפה לא מגיעה.
אני שומע טריקת דלת חזקה ושאגה אימתנית,
״קיט!!!!!!״ , שמי נאמר בקול חזק ומאיים, קול של מישהו שלא יוותר לי וממש לא ישמח לראות אותי במצב הזה. פסיעות רגליו הכבדות נשמעות ברחבי הקומה, עוד כמה שניות הוא יעמוד מולי ויראה עד כמה גרוע מצבי. עוד 1, 2, 3.
והנה הוא נעמד מולי, מתנשף ועצבני, שיערו השחור פרוא לגמרי, נדמה שהוא ארך מאז הפעם האחרונה שראיתי אותו. עיניו השחורות משוטטות לאורך גופי, מסיקות מסקנות ואז ננעצות בעיני בחדות. שיט.
״אתה נראה נורא ואיום.״ , ג׳ייק אומר בגסות, מניד בראשו באכזבה.
״תודה רבה לך, ידידי.״ , אני אומר בהתחכמות ומגהק גיהוק גדול ותוך כדי מפיל את הבקבוק על הרצפה. אוי חבל, רציתי לשתות את זה, אני חושב לעצמי, מביט בצער קל על הבקבוק המנופץ על הרצפה, הנוזל השקוף נוזל לכל מקום. מי ינקה את זה?
אני צוחק לעצמי בקול רם , תופס בבטני ואומר בטיפשות, ״לו ידעת כמה מאמץ השקעתי כדי לקום אל הבקבוק המזויין הזה!״ , במהרה הצחוק נקטע ותחושת זעם מציפה את כולי, ״ואתה פשוט בא וגורם לי להפיל אותו!״ , אני שואג עליו, מוציא עליו את התסכול והעצבים. ג׳ייק מגלגל את עיניו ואומר בכעס, ״חזיר שתיין. זה מה שאתה. אתה צריך להודות לי שמנעתי ממך לשתות את הבקבוק הזה, זה לחלוטין, הדבר האחרון שאתה צריך כרגע.״ , אני עוצם את עיני בתסכול, אני לא אסתכל עליו, ואז אולי, ורק אולי, המזל ישחק לטובתי, והוא פשוט ייעלם.  אני מניח את ידי על מצחי ומתנשף בכבדות, ״אוולין!״ , אני צועק, ״מה עשית לי?״ , קול שיכור ומכוער יוצא מתוכי, כל המרמור והזעם צפים. אני מרים את ראשי אל ג׳ייק ואומר בגמגום, ״א-אל תסמוך על נשים בחיים ש-שלך. זה אסור!״ .
אני צופה בג׳ייק מניד בראשו ונאנח, ״קיט, חבר יקר שלי, כל כך קיוויתי שלא תגיע למצב הזה.״ , הוא מתקרב אלי ואומר, ״אתה לא יכול להמשיך ככה יותר, אתה יודע שזה יהרוס לך את החיים אפילו יותר. כל האלכוהול הזה, אני מניח שיש גם זיונים.״ , אני מגחך ואומר, ״זיונים? , זה הדבר האחרון שיש לי. יש לי רק חור בראש. ובלב.״ , אני צוחק בסוף המשפט ומעביר את אצבעותיי על הספה המפוארת והרכה, ״תגיד לי, ידידי, מה שווה כל הכסף הזה, כל ההון והשפע, כשאין לי עם מי לחלוק אותו?״ , אני שואל ומביט בתוך עיניו השחורות של החבר הכי טוב שלי, של האדם שהיה איתי בכל רגע קשה וצרה בחיי. הוא מתיישב על הספא שלידי ואומר בקול שקט, ״הכסף לא שווה כלום מול האהבה. אני יודע את זה. אבל גם אם נדמה לך שזה נגמר, אתה צריך להיאבק, קיט. תיאבק! , אתה לא יכול להפסיק לעבוד ולשתות עד אובדן חושים באמצע היום. אתה צריך לנסות להחזיר אליך את אוולין, תניח את האגו בצד, זאת המהות של גבר אמיתי.״ , אני מביט בגבר הזה, שזכה בהכל, באהבה נצחית ובאישה מסורה, וכל מה שאני רוצה שימצא לי פתרון. שיציל אותי מהמצב שנקלעתי אליו, שיחזיר לי את החיים שלי.
״איך אני יכול להחזיר אותה אלי, איך לעזאזל?״ , אני שואל במרמור, ״היא בגדה בי עם דרייק, הרסה אותי. איך אני אוכל אי פעם לסלוח לה?״ , הוא מביט בי במבט פלדה, מבט קשה שמרתק אותי למקומי,
״אתה תסלח לה, קיט. אתה חייב. אתה לא מצליח לתפקד בלעדיה, אלו לא חיים, קיט. אני מתחנן בפניך, תתאפס על עצמך. תיתן לי לעזור לך.״ , הוא אומר בתחנונים, אך כל מה שהוא אומר לא משנה,
״היא לא תסלח לי בחיים, ג׳ייק. דברים קשים נאמרו,״ , הוא קוטע אותי באמצע המשפט ונובח עלי, ״בשעת כעס, דברים קשים נאמרים, זה קורה לכולם. אתם צריך להתגבר על זה. שניכם.״ , אני מביט בו, תוהה אם כדאי להסביר לו עד כמה המצב קשה. אני מותח את גופי הארוך ואומר, ״אמרתי לה שמקומה ברחוב, שהיא כפוית טובה. היא מצאה אותי אתמול עם אישה אחרת, ולמרות הכל, נתנה לי את ההזדמנות לאסוף אותה אלי, לשכוח הכל ופשוט להמשיך הלאה, להתקדם ולהתמודד. אך לא יכולתי. השתפנתי ונסוגתי. אני לא מצליח לשכוח את המראה שלה ושל דרייק. זה צרוב במוחי היטב.״ .
ג׳ייק שותק למשך כמה רגעים ארוכים, נדמה כאילו הוא נזכר, חווה דברים מחדש, דברים שרודפים אותו עד היום.
הוא מפנה את מבטו אלי ואומר, ״כשדניאל שלי נכנסה להריון, הריון שהיה לא מתוכנן, היא נבהלה לגמרי, היא לא רצתה אותו, אך לעומתה, אני רציתי אותו בכל ליבי, דמיינתי את החיים שלנו כמשפחה גדולה ומאושרת.״ , הוא עוצר ושואף אוויר. החלום הכי גדול שלי הוא שאוולין ואני נקים משפחה, נגדל את ילדינו, ונזדקן ביחד. אני מבין עד כמה ג׳ייק רצה את התינוק.
״היא פחדה מלהיות אמא, פחדה לאכזב אותי, לאכזב את התינוק. פחדה לאכזב את עצמה. היא לא הייתה מוכנה נפשית לכך, ורצתה לבצע הפלה. אני התנגדתי לכך לחלוטין. נפרדנו, נתתי לה ללכת לרחוב, לדירה הקרה והריקה שלה, לא מנעתי ממנה ללכת, לא עצרתי בעדה. לא הראתי לה עד כמה אני אוהב אותה, עד כמה אני מעריץ ומאמין בה. לא הוכחתי לה ששום דבר לא יפריד בינינו. עשיתי טעות.״ , אני מביט בו בהלם, נדמה שהשפעת האלכוהול התפוגגה וכל מה שנותר זה הלם ומחנק בגרון.
״אני מתחנן בפניך, קיט אל תחזור על הטעויות שלי. חיים את החיים המזויינים האלה רק פעם אחת, תדאג שזה יהיה מספיק.״ , הוא אומר לי, מחדיר בי כוח ואמונה.
אני פותח את פי ואומר ברגע של הבנה וקבלה,
״ מה שווים החיים מבלי אהבה? , מבלי אדם שיחלוק איתך את הימים והלילות, את רגעי הצחוק והאושר?״
הוא שולח אלי חיוך קל ואומר ברגש,
״כלום.״
אני קם ממקומי, משתדל שלא לדרוך על הזכוכיות ואומר, ״תחכה לי, חבר יקר. אני אתקלח ונלך אליה, אני אעשה את כל מה שביכולתי כדי להחזיר את אוולין אלי.״