פרק 1

470 34 21
                                    

***
אני מתהלכת בבית הקברות, האויר הקר פוגע בגופי הדקיק.
עד שאני מגיעה לקבר שלו יש לי כל כך הרבה לומר לו, לספר לו, מה המצב בבית? , ואיך בלימודים? , ומהם הציונים?,
ומה שלום אייזיק?
ולכמה שאני מתגעגעת למילים החמות, לחיבוקים, לטיולים.
אני מרגישה נוזל על פני. אני מרימה את ידיי ונוגעת בנוזל, הוא מחליק על פני ונעצר בשפתי. אני מרגישה את הטעם המלוח שאליו כבר התרגלתי.
בעודי חושבת עד כמה אני רוצה אותו חי ונושם, האדמה מתחתי רועדת. והקבר נפתח, ולאט לאט יוצא הארון.
***
אנה..אני מהמהמת , 'קומי יקירה' אני מתחפרת בפוך החמים שלי ומתעלמת.
"גברתי הצעירה". אני בת שבע עשרה אמא. אני ממלמלת, ומעלה את השמיכה מעל ראשי. 'לקום מיד'! אולי מחר..

זהו זה! אני שומעת עקבים מטקטקים על רצפת הפרקט בחדר, במהירות היא מסירה את הפוך מעל גופי.
אני גונחת בעצבים וקמה מהמיטה.
אני מרגישה כמו זומבי מהלך לעזאזל!
אנה קדימה. שמעתי קרצייה! כמובן שאת זה שמרתי לעצמי.., אני מדריכה את עצמי לאמבטיה ומסתכלת אל הראי.

אותה אנה כבר שנתיים. הגוף הצנום שלי לא יכול להיות טיפה יותר מלא? נו באמת בסה"כ ביקשתי להיות מידה D! האם זו בקשה מוגזמת?!
ואת העינים שלי מעטרות שקיות שחורות ,אני נאנחת,
ושוטפת פנים ומצחצחת שיניים.

אני חוזרת אל החדר וכבר מרגישה יותר עירנית, אני צועדת לארון ומהרהרת. זה או זה? בעצם מה יש לי להרהר?!
אני יוציאה סוודר לבן עם ציור ארנב חמוד מכיון שכבר החורף בשיאו, וסקיני שחור.
אני אוספת את השיער קוקו הדוק וגבוה.
ומבליטה את שפתי הורדודות בליפסטיק אדום כהה. אני מניחה את המשקפיים שלי על קצה אפי יש לי עדשות אבל חרא! זה לא נוח!! אין לאף אחד זכות לשפוט אותי, אני יפה בכל דרך שהיא.

בעודי מוציאה את נעלי הבלנסטון שלי מהארון, השיר האהוב עלי sweater weather נשמע מהגלאקסי שלי אני מרימה את הנייד ובוהה במסך מספר לא מזוהה? אני עונה וקול צרוד ומפחיד אומר :"אנה תרדי למטה"
היי בנות אני אהב וזה הסיפור הראשון שלי מקווה שתאהבו!!❤
ממשיכה ב10 כוכבים ו5 תגובות

love and crimesWhere stories live. Discover now