הערה: שוב הפסקתי! אויש, אני נוראית. אני אנסה לשמור רצף עדכונים נורמלי, מבטיחה ♥
נקודת מבט של פיל:
לבית של דן יש תחושה של.. נו טוב, בית.
כבר מהדלת יכולתי להרגיש את החום הביתי הקורן ממנו. הדלת עשויה מעץ כהה, מלוטשת ומבריקה, עליה חריטה יפהפייה של עיצוב מרהיב. אפילו הדלת הייתה כמו פסל בעצמה. קרני אור זעירות ולבנות זחלו מתחת לדלת, מאירות אפילו לא במקצת את חדר המדרגות שכבר נפל עליו חושך, אלא רק גורמות לעצמן לזרוח עוד יותר. הן קצת סנוביות, משתמשות בחושך כדי לרומם את עצמן. וכבר משם, מהרגליים שעמדו על שטיח הכניסה שעליו היה רקום "Home", הייתי יכול להרגיש שדן גר במקום שהוא באמת בית.
"אמא לא בבית."
"פיל."
"פיל?"
"פיל!"
הרגשתי מכה חזקה בכתפי. עיניי נפקחו בבהלה, בוהות בדן כמו צבי שנלכד באורות מכונית.
"לא שמעת אותי?" הוא אמר, ונשמע קצת יותר מודאג ממעוצבן.
"כ.. כן." יופי. הייתי כל כך עסוק בלבהות בדלת שגרמתי לידיד היחיד שלי להתעצבן.
"אז למה לא ענית לי?"
"אני לא-"
"בכל אופן," הוא חתך אותי באמצע, מעביר נושא ומשנה מצברוח מהר כל כך באופן מדאיג, "אמרתי שאמא שלי לא בבית. אנחנו יכולים לעשות כמה רעש שאנחנו רוצים." הוא אמר בחיוך. אני רושם לעצמי ללמוד את תווי הפנים שלו. אני רוצה לדעת לפענח כל הבעה שלו ולדעת מתי הוא עצוב ומתי הוא מודאג ומתי הוא שמח ומתי הוא סתם משקר לי שהוא שמח. אני רוצה לדעת הכל.
החזרתי לו חיוך. אנחנו עומדים כאן כבר עשר דקות והוא עוד לא פתח את הדלת. הוא פשוט מגרה אותי לבהות בעיטורים היפהפיים שעל הדלת שלו שוב. לאמץ את עיניי באפלה עד כאב, ולעבור על כל קו וקו בעיניי, כמו לגלף אותו מחדש. הוא באמת פשוט מחזיק את המפתח בידו, ולא עושה כלום. הוא עומד שם, ונותן לחשכה לעטוף אותו, את שנינו, למרות שיש לו את האפשרות לפתוח את הדלת לאור.
"אתה מוכן?" הוא לבסוף שואל. אני מהנהן. זה חושך אימים, אבל הוא עדיין קלט את תנועת הראש הכמעט בלתי מורגשת שלי. ולפעמים אני תוהה, איך אפשר להרגיש תנועה דרך האוויר. האם זה חוט מיוחד שמקשר בין אנשים? אני בספק. אבל למדע יהיה הסבר לכל דבר, מתישהו. עד שלא ישאר בלתי-ידוע בעולם. זה לא יהיה מחר, ואני בספק אם גם בעוד אלף שנה, אבל מתישהו יאזל הבלתי-ידוע בעולם שלנו, וכל מה שישאר זה חוסר פחד מוחלט, וסכנת חיים לכל אדם שחי. קליק של מפתח. סיבוב של מנעול. חריקת דלת שנעה באיטיות על צירה, דלת של בית.
"ברוך הבא לאחוזת האוול."
---
THIS CHAPTER WAS SHORTER THAN FRANK IERO
אוקיי, זה היה די קצר.
מצטערת.
אבל אני מחבבת את הפרק הזה, אז אני מקווה שתחבבו אותו גם.
