1/ איך להכיר אויבים

1.9K 160 16
                                    

לורי בדיוק מסיימת להכניס את הדברים האחרונים לתיק הגב האפור שלה, ונאנחת בשקט כשסקיי קוראת לה בצעקה כהרגלה.

"לורי, תזיזי את התחת שלך לכאן!" קולה נישא מהמסדרון לתוך הכיתה הריקה למעשה.

"אני אזיז את התחת שלי לאן שארצה, מרי." לורי עונה, מדגישה את שמה האמיתי של סקיי שהחליטה עוד בשלהי כיתה ח שמרי זה לא שם שבאמת מייצג את מי שהיא, והודיעה לכולם שיקראו לה סקיי מעתה ואילך.

בהתחלה לאנשים היה קשה לקבל את העובדה הזאת, כי לסקיי היו שיגעונות חולפים ודרישות מוזרות מדי פעם, אבל נראה שדווקא בעניין הזה סקיי החליטה להתמיד והחליטו פשוט לקבל את המצב כעובדה קיימת. ספק היה שמישהו בכלל זוכר ששמה האמיתי היה מרי. חוץ מלורי, שגילתה על העניין כשרק הגיעה בסוף השנה שעברה, אבל אהבה להציק בקשר אליו.

"אני מצטערת, סקיי," נאנחה לורי בייאוש בהתנצלות כנה, ועברה בראשה על המנטרה הקבועה של לא להיות כלבה ולכבד רצונות של אחרים לא יהרוג אותך, לורי!

"זה בסדר, לא כזה משנה לי." סקיי חזרה לנימת הקולה הרגילה ואז הסתכלה לרגע סביב. "כל עוד אף אחד לא נמצא בסביבה כדי לשמוע את זה." היא הוסיפה לאחר רגע של מחשבה.

"תקשיבי, האמת היא שהמטרה העילית שלי היא להרוס את חיי התיכון שלך ולאט לאט להוציא את כל השלדים שלך מהארון." לורי אומרת בעודן יורדות במדרגות.

"חה,חה- כל כך מצחיקה!" סקיי דוחפת אותה קלות בכתפה, בצורה שלא תהיה תוקפנית, אך גם לא בדיוק תהיה ידידותית, ואז ניצוץ קטן עולה על פניה, ולורי מבחינה בו שנייה אחת מאוחר מכדי להבין את הטעות שלה. "אם כבר שלדים בארון, מה קורה איתך ועם סת'?" קולה זדוני אך חברותי.

"מה קורה איתנו?" לורי שואלת בתמימות, אבל כוונתה של סקיי ברורה לה לחלוטין, וממש אין לה כוח לשיחה הזאת עכשיו. או בכלל, אם להיות כנה.

"האם מימשתם כבר את אהבתכם, זוג ציפורים מתסכל שכמוכם?" סקיי אף פעם לא ראתה בסקס משהו מיוחד, ולא מאמינה בקונספט של בתולים, דבר שלורי יכלה להסכים איתו, אבל היא גם אף פעם לא הבינה את ההתלהבות המיוחדת ממנו, ועל אף שסקיי לא רואה בזה משהו מיוחד, היא עדיין מתנהגת כאילו זה מצרך חשוב לחיים.

טוב, טכנית זה באמת מצרך חשוב לחיים, אבל רק אם את רוצה להמשיך חיים.

"הראש שלך באמת כחול כמו השמיים, הא?" הוא כל מה שלורי עונה.

"לורי, אני אומרת את זה מכל הכוונות הטובות - את צריכה להשתחרר." היא ממשיכה בחיוך מתנצל, אבל משדל.

"אולי את צריכה לשחרר את ה-" המשפט של לורי נקטע (כנראה במזל רב) כשהיא נתקעת במישהו- מישהי, וגורמת לכך שהספרים שהחזיקה יתפזרו על הרצפה, מנסים לברוח מהסיטואציה המביכה שהם עצמם יצרו.

שמועות מורעלות (גמור ותחת עריכה)Tahanan ng mga kuwento. Tumuklas ngayon