Destiny-גורל

פרק 11

נ.מ זואי

"ניקולל כמה זמן לוקח לך לבוא?!" כן אני וניקול עדיין החברות הכי טובות היא הייתה איתי לאורך כל ההריון ותמיד עזרה לי
מאז אני פשוט לא עוזבת לה תתחת ואני חושבת שאם הייתה לה אפשרות היא הייתה בוחרת חברה אחרת .. חברה שפויה
אבל אין לה אפשרות
"מה את צועקת מטורללת ? היה פקקים " ענתה קצרות רגילה להתנהגות הלא בסדר שלי
"אוקיי אז מה היה כל כך חשוב שדורש אותי פה ?" שאלה בסקרנות
"קרטר , דייט .. לא בטוחה , בגדים , מוכנה בשבע וחצי " אמרתי בחוסר סבלנות ובקצרה בזמן שאני מושכת אותה למעלה בעקבותיי נכנסתי לחדר ניקול אחריי ניגשתי ישר לארון מתחילה להוציא בגדים וזורקת אותם על ניקול
"רגע עצרי" היא צועקת "את יוצאת עם קרטר לדייט??" שאלה בבלבול
"אני לא בטוחה שזה דייט " אמרתי בהיסוס
"מה הוא אמר?" שאלה
"אם אני רוצה לצאת איתו לארוחת ערב ושהוא יבוא לאסוף אותי בשבע וחצי " עניתי לה "אוקיי זה דייט קדימה צריך להכין אותך"
מה שהלך בשעה הבאה היה פשוט טרור אחד גדול בגדים נזרקו לכל עבר , עשרות זוגות עקבים בכל מקום ואין צורך שהפרט בקיצור
בלגן ענק
בסופו של דבר הוחלט שאני ילבש את השמלה הסגולה החסרת שרוולים שמתיישבת מושלם עליי
ואת העקבים השחורות את השיער השארתי פזור והלכתי על מראה חסר איפור .חוץ מגלוס שקוף לא היה לי כלום
והנה זהו אני מוכנה לדיי.. פגישה עם קרטר אני מתקנת את עצמי לא מפתחת ציפיות
לחץ נבנה בי וחשבתי שאני לקראת התעלפות כן אני קצת דרמתית
השעה כבר שבע ועשרים ואני יודעת שבקרוב קרטר יהיה פה
פניתי לניקול שהייתה ישובה על הספה ברוגע כאילו החברה הכי טובה שלה לא עוברת התמוטטות עצבים כרגע "ניקול עזרה!" אני אומרת בקול מעצבן וצעקני " איזה עזרה את עוד צריכה ?את מוכנה לגמרי ". אוףף לפעמיים אני באמת לא מבינה איך הפכנו לחברות הכי טובות או חברות בכלל
"אני עוברת התמוטטות כרגע ואת לא מועילה" אני מאשימה אותה
"אני אמורה להועיל?" שואלת בשעשוע
"בתור החברה הכי טובה שלי את אמורה" אני כבר מגיעה למצב של כסיסת ציפורניים מלחץ "אוקיי.. "אומרת ברוגע ונעמדת
היא מתקדמת אליי ואני לא מבינה איך היא הולכת להוריד לי תלחץ
"תתאפסי על עצמך זה רק פאקינג דייט מזויין" אומרת בזמן שהיא מנערת אותי
" דייט מזויין עם האבא של הילדה שלי !!" אני אומרת בהתגוננות
"ניסיתי להועיל אבל המצב חמור יותר ממה שחשבתי" ניקול אומרת ונאנחת בדרמטיות
זהו שבע וחצי ובדיוק נשמעת דפיקה על הדלת
זהו אני מתעלפת אם לא עכשיו שאני יפתח את הדלת בטוח אולי אני צריכה לבטל הכל לחזור לחדרי לשים פיג'מה ולישון עד הבוקר
כן זה מה שאני יעשה אני כבר מתחילה להתקדם לחדרי יד עוצרת אותי ומונעת ממני להמשיך "אין מצב שאת בורחת השקעתי מאמץ כדי להפוך אותך לסינדרלה" על מה היא מדברת היא אפילו לא איפרה וסירקה אותי איזה מאמץ ? בחירת בגדים? תעשו לי טובה "לא סיבה טובה מספיק בשביל ללכת" אני ממלמלת וממשיכה להתקדם
"הוא כבר פה אל תהרסי את זה הוא התארגן ,הוא נסע כל הדרך לכאן ואת בשיא חוצפתך חושבת על להבריז?" כן זה בדיוק מה שאני חושבת
אוףף לעזאזל עם רגשות אשמה
אני לוקחת נשימה עמוקה והופכת צד לכיון הדלת ולא לעבר המיטה הבטוחה שלי
"צודקת " אני אומרת בשקט ופוסעת לעבר הדלת אני שומעת את ניקול ממלמלת מאחוריי "זאת זואי שלי !" בקריאת ניצחון קטנה וגורמת לי לגחך מעט ולפתוח תתדלת לקרטר הוא עומד שם מושלם מתמיד עם חולצה כפתורים לבנה שהשרוולים שלה מכופלים עד מרפקיו וגינס שחור
מושלם !
"היי" אני אומרת בקול שקט ומחייכת כלפיו "היי זואי את נראת נפלא" אומר בחיוך
"גם אתה בעצמך לא רע "אני מקניטה אותו
"אני נראה מדהים " אומר בגיחוך זחוח כן אני יודעת חמור קטן אך אפשר שלא לראות
"בואי "הוא אומר ותופס בזרועי לוקח אותי לכיון האוטו חשבתי שעוד אני יספיק להפגיש אותו עם ניקול לא נורא פעם הבאה
רגע תיהיה בכלל פעם הבאה? אויי על מה אני חושבת בכלל !!
הוא פותח לי תדלת כמו גבר אמיתי אני מתיישבת ומחכה שיגיע מהצד השני ויכנס לאוטו הוא נכנס ומתניע תאוטו ואז פונה אליי בחיוך גדול "אז לאן תרצי ללכת בדייט הראשון שלנו? "
מה לעזאזל?? הוא כןן מחשיב את זה כדייט , ומה זה אומר הראשון?? הוא מצפה לעוד??
הערב הזה הולך להיות ארוך..