חיים כפולים

פרק 41

המשכתי לשבת בשקט עד שהייתי בטוחה לגמרי שההורים של טאק הלכו.
כל תא בגופי זעק במחאה על כך שנתתי להם לברוח, אבל השכל הבריא שעדיין יש לי הבין שיש דברים שזקוקים להרבה יותר תכנון מקפיצה והסתערות. הם היו שניים ואני הייתי אחת, הם היו חמושים ולי הייתה רק מרין. כדי לנקום את המוות של טאק אני צריכה הרבה יותר ממזל. הדבר היחיד בו אני צריכה להתמקד כרגע הוא מציאת הדרקון.

"קדימה, סטאר, הגיע הזמן לזוז." נאנחתי והרמתי את האוכף שלה. היא צהלה במחאה ולקחה צעד אחורה.

"אל תהיי מפונקת," נזפתי בה. "מחכה לנו רכיבה ארוכה היום והאוכף יעזור."
היא נשפה אוויר אך נתנה לי לאכף אותה.

"ילדה טובה." ליטפתי את חוטמה המשיי וטיפסתי על האוכף, לא שוכחת לקשור את השק אליי קודם. "מוכנה?" לחשתי. היא הזיזה את ראשה ובטשה באדמה בפרסותיה, להוטה לרוץ. "יא!"

סטארלייט הרימה את שתי רגליה הקדמיות, החזירה אותן לקרקע ופרצה בדהירה. עבר הרבה מאוד זמן מאז הפעם האחרונה שנתתי לה לדהור בחופשיות כזו, ואני חושבת ששתינו התגעגענו לזה.

דהרנו כל היום עם הפסקות קצרות מדי פעם, ועד רדת החשכה כבר הגענו למערות הקריסטל, שם הדרקון אמור להתגורר. אף אחת מהמערות האלו לא הייתה גדולה במיוחד, דבר שגרם לי לחשוד מעט היות וחשבתי שהדרקון אמור להיות ענק.

לא ידעתי איך אני אמורה למצוא את הדרקון, הרי יש כאן עשרות מערות, אז ישבתי בחוץ עם סטארלייט וחיכיתי. בשלב מסוים העייפות שחשתי הכריעה אותי וגרמה לי לשקוע בשינה עמוקה ונטולת חלומות.

כשהתעוררתי בבוקר, הדבר הראשון אליו שמתי לב היה שסטארלייט נעלמה. הדבר השני והיותר בולט אליו שמתי לב היה דרקון גבוה ורזה בצבע כחול שישב ונעץ בי עיניים צהובות סקרניות.

צרחה נפלטה מגרוני ורגליי העמיסו עליהן את משקלי עוד לפני ששמתי לב שהדרקון לא עושה צעד אחד לעברי. הוא רק המשיך לנעוץ בי את אותו מבט סקרן.

"ש- שלום," גמגמתי.

הדרקון לא זז.

"אתה השומר של טבעת הנצח?" שאלתי.

הוא בהה בי לרגע ואז נעמד והלך.
"רגע!" קראתי והתחלתי לרדוף אחריו.

הוא אפילו לא הסתובב אליי.

"לאן אנחנו הולכים?"

כלום. הדרקון התעלם ממני באופן טוטאלי.

"איפה הסוסה שלי?" שאלתי. כל הדברים שלי היו עם סטארלייט.

הדרקון נכנס לאחת המערות ולאחר שנכנסתי גם אני הוא נכנס למנהרה קטנה שבסופה מערה ענקית. וואו, לא ידעתי שיש מערה כזו במערות הקריסטל.