It's Where My Demons Hide

Chapter 31

מאותו היום שלואי לקח אותי אל העיר ,התחברנו יותר מרגע לרגע ,ואני התאהבתי בו יותר ויותר. כל צעד שלו הקסים אותי מחדש ,כל מילה שלו ,כל מבט ריסק אותי. הוא החדיר בי ביטחון בנוכחות שלו ,והעזתי לדבר, העזתי לעשות. ליבי נשבר כשניסיתי את מזלי ונישקתי אותו. התאכזבתי מאוד, אבל לא התחרטתי.

הוא מילא את ההסכם שלנו. הוא הגן עליי, הוא שמר עליי מכל רע ,גם כשלא תמיד ראיתי את זה, לואי תמיד רצה בטובתי ומעולם לא הכריח אותי לעשות או לא לעשות משהו לטובתו. התרגלנו זה לזו ולמדנו לחיות ביחד ,הסתובבנו ביחד ,הכרנו חברים ועברנו חוויות מדהימות ועצובות שאני לעולם לא אשכח, את הכל עשינו ביחד.

היום שאני תמיד אזכור ,הוא היום שבו הוא סיפר לי שהוא אוהב אותי. אני יכולה להודות שליבי הושלם באותו היום. אני לא אשכח את המראה שלו יורד מהבמה בזרועות פתוחות ומחבק אותי ,ומודה באהבתו אליי. אבל ,מיד אחר כך ,ליבי שוב נקרע לגזרים. לואי סיפר לי שהוא זה שהרג את ההורים שלי. הייתי מאוד מבולבלת ,ותהיתי מה הוא מנסה לעשות כשהוא מספר לי שהוא אוהב אותי ואז שהוא זה שהרג את ההורים שלי. אבל כפי שאמר לי מאוד ממזמן ,הסיפור הזה מאחוריי ,ואם אני מכירה בפחד הכי גדול שלי לפני שאני יודעת באמת למה הוא הפחד הכי גדול שלי ,אני יכולה להתגבר עליו ,ואני התגברתי. כל הזמן הזה ,כל כך הרבה פעמים שנאתי אותו ,אבל בכל רגע ורגע אהבתי אותו.

היום הוא הלך. היום לואי עזב אותי ,היום לואי ויתר על ההזדמנות שלו להתחיל חיים חדשים ,כדי שאני אחיה. ואני לבד, ואני מתגעגעת אליו ,ואני רוצה לבכות ולצרוח ולהתמרמר על החיים שלי ולהזכר בכל רגע ורגע בחודשים האחרונים ,ואני אעשה את זה כשאהיה במקום שבו אף אחד לא יוכל לשמוע אותי. אני אעשה את זה כשאשכב במיטה מתחת לחלון שלי ואשקיף לכוכבים ,ואני אזכר בלואי ששמר עליי בכל לילה וחיבק אותי והסתכל עליי ,וגם כשאני אבכה ואצרח הלילה ,הוא יסתכל עליי ואני אדע שהוא איתי ,וגם בלילה שמחר ובלילה שאחריו.

איך אני יכולה להמשיך מכאן הלאה? איך אני יכולה להמשיך? אני הכרתי טוב מאוד את אכזריותו של לואי. והוא אכזרי ,והוא היה אכזרי גם אליי ,זה אכזרי להשאיר אותי כאן לבד כשהוא יודע כמה אני לא רוצה שהוא יילך. הלוואי ויכולתי להחזיר את הגלגל לאחור ,ללפני כמה חודשים ,כשרק פגשתי אותו ,ואני אכיר אותו מחדש ,ואבלה איתו שוב ,ואחיה איתו שוב ,ארגיש אותו.

"אני מתגעגעת אלייך. אתה שומע אותי נכון?" לחשתי בקולי החנוק כששכבתי על המיטה שעליה ישב לואי לפני כמה דקות. "אתה מתנה נפלאה לחיים לואי ,אני אספר עלייך לילדים שלי ,ולנכדים שלי" חייכתי לעצמי וניגבתי את דמעותיי. "תודה שהיית איתי ,חיזקת אותי". רציתי כל כך עוד כמה דקות איתו ,לא נהניתי מספיק מהאהבה שלו. "אתה מדהים ,אתה המלאך שלי, אתה המלאך השומר שלי ,תמיד היית ,ואתה תמיד תהיה ,אני יודעת" נשמתי עמוק. קמתי מהמיטה והנחתי את רגליי על הרצפה. סידרתי את השמיכה עליה ודחפתי אותה חזרה אל התא ,סגרתי את הדלת והצמדתי את ראשי אליה ,מנגבת דמעות אחרונות. דמיינתי את עצמי מסתובבת כדי לצאת מהחדר הזה ,ושלואי יעמוד מאחוריי ,משלב ידיים ויחייך אליי את החיוך הזה שלו ,ויספר לי שהוא יכול להשאר איתי. אבל פחדתי להסתובב, ופחדתי להתאכזב. אבל לא היתה לי כל כך ברירה. עצמתי עיניים והסתובבתי אל הדלת ,משאירה הכל מאחור ,את כל הסיפור שלי ושל לואי שנגמר בנקודה הזאת. פקחתי את עייני ולא עמד מולי שום דבר שציפיתי לו. לואי לא עמד מולי כמו שרציתי.

"את בסדר?" שאל טום כשיצאתי מהחדר. "כן ,בוא נלך" דיברתי חלש ,טום אחז בידי ותמך בי כשהלכנו במסדרון ,מתרחקים מחדר המתים. פחדתי שכשאני אצא מפה ,אני לא אדע לאן ללכת ,לא אדע איך להמשיך ,איך להתחיל את החיים שלי בלי לואי ,אבל ידעתי שהוא יעזור לי ,כמו שאמר ,לבחור בבחירות הנכונות ,וכל דבר שאעשה ,אני אדע שלואי עזר לי, והוא היה איתי.

אני לעולם לא אשכח אותך ,אני אוהבת אותך לואי.

"גם אני אוהב אותך".

אז כאן מסתיימת העונה הראשונה של IWMDH. כן ,כן, הולכת להיות עונה שנייה שאני כותבת ממש בימים האלו ,אני אעלה את הפרק הראשון בעוד כשבוע-שבוע וחצי, תהיו פה? אני מקווה מאוד. תודה רבה לכולכם (יש בנים בקהל?) שקראתם ואהבתם אני מקווה את העונה הראשונה ,ושאתם מוכנים לצאת לדרך לעונה השנייה ,כי מחכה לכם משהו שונה לגמרי, במסגרת שונה ואנשים שונים ,הכל הולך להשתנות.

אני אשמח מאוד לשמוע חוות דעת על העונה ועל הסיפור בכלליות ,אני מעריכה אתכם מאוד ,זה ממש לא מובן מאליו.