༻ נסיכה לוחמת ༺

פרולוג

אנה
״תעזוב אותי!״ התחננתי וצעקתי ״בבקשה-״ באתי להמשיך אבל הרגשתי את החגורה שלו מכה בי שוב ״תסתמי! זונה!״ צעק והתחלתי לבכות ולהתקפל לכדור הכי קטן שיכולתי כדי להגן עליי - מה שלא עזר כי כבר הייתי מכוסה בדם וחבורות - ״בבקש-״ נעצרתי כשהרגשתי בעיטה בבטן התכווצתי מכאב והשתעלתי דם. ״מה.. עשיתי..?״ אמרתי בקול שכמעט ולא עלה על לחישה מרוב כאב והרגשתי סחרחורת.
שמעתי זכוכית מתנפצת.
שמעתי צעקות.
הרגשתי הצלפות של חגורה.
הרגשתי את גופי נחתך מסכין.
הרגשתי שכל גופי שורף.
הרגשתי כאב שאף ילדה בגילי - ואף אחד בכללי - לא אמור להרגיש.
עברתי יותר מידי בזמן כל כך קצת.

הרגשתי ידיים מסביב לצווארי ולא הצלחתי לנשום
״בבקשה...״ התחננתי אבל היה מאוחר מידי.
כבר לא שמעתי כלום.
ראיתי שחור.
והתעלפתי.

למה זה מגיע לי?
מה עשיתי?
הייתי הכי טובה שיכולתי.
והוא בכל זאת הרביץ לי עד מוות כאילו הייתי שק אגרוף.
ואני רק בת שמונה.

אני מרגישה שאני גוססת.
והכל בגללו.
בגלל אותו אדם שכל שמונה השנים האלה נהגתי לקרוא לו
אבא

הרגשתי סטירה מצלצלת והתעוררתי מבולבלת.
איפה אני?
מה קרה?
אה נכון,
התעלפתי.
הסתכלתי לו בעיניים המלאות שנאה ולא האמנתי שהוא היה אבא שלי.
נמאס לי.
נמאס לי להיות הצעצוע שלו.
נמאס לי להיות השק אגרוף שלו.
אני חייבת לעשות משהו. ומהר.
לפני שיהיה מאוחר מידי.

דפיקות בדלת נשמעו ואב- סליחה, הבן זונה הזה הלך וניצלתי את הרגע. רצתי הכי מהר שיכולתי - בהתחשב בעובדה שאני בקושי יכולה לעמוד - מעדתי כמה פעמים אבל הצלחתי להגיע למטבח, הלכתי לטלפון וחייגתי מהר, עם היד השניה הוצאתי במהירות את הסכין הכי חדה שמצאתי.
אני לא הולכת להרוג אותו, חבל. אבל אני לא יכולה. זה רק כדי להגן עליי.
״משטרה שלום איך אוכל לעזור?״ שמעתי מהטלפון ופחד הציף אותי ״הצילו״ מלמלתי עם דמעות בעיניים כשמבטי נעוץ בכניסה למטבח עם הסכין ביד מוכנה לתקוף אם אצטרך.
״ילדה? הכל בסדר? אני צריכה שתספרי לי מה קורה״ אמרה האישה בטלפון ״אבא שלי..״ התחלתי להגיד ״מה איתו? הוא נפגע?״ אני נפגעתי! תעזרו לי! ״הוא.. הוא.. הוא ניסה..״ לא האמתי שאני הולכת להגיד את זה ״הוא ניסה להרוג אותי״ הוצאתי בבת אחת ושתיקה השתחררה בטלפון לכמה שניות ״איך קוראים לך?״ שאלה האישה וקולה נשמע קצת לחוץ ״אנה״ לחשתי ״בת כמה את?״ שאלה ״שמונה..״ לחשתי ושוב הייתה שתיקה של כמה שניות. ״אוקיי, היי אנה אני ריילי״
אם את תצילי אותי אני אקרא לילדה שלי ריילי.
״איתרתי את המקום שלך, יש ניידת בדרך אני רוצה שתישארי איתי על הקו״ אמרה מהר והקלה ופחד הכו בי ״אני לא יכולה.. הוא יחזור.. אם הוא יגלה שאני התקשרתי למשטרה הוא באמת ירצח אותי״ לחשתי והחזקתי את הסכין חזק יותר בפחד ״הכל בסדר אנה, הניידת עוד דקה מגיעה. איפה אבא שלך?״ ניסתה להרגיע אותי ״בדלת, דפקו והוא הלך לבדוק. אני מפחדת שיחזור״ לחשתי במלמול את המשפט האחרון ״יש משהו לידך משהו שתוכלי להגן עליך איתו?״ אני לא מאמינה שאני הולכת להגיד את זה, לשוטרת. ״אני.. יש לי.. סכין״ מלמלתי בפחד ״הכל בסדר, תנשמי עמוק הניידת מגיעה עוד שניה״ ניסתה שוב להרגיע אותי.
רעש הסירה של הנייד נשמע והקלה הציפה אותי.
אני סוף סוף אהיה חופשיה!
״אנה!!״ צעקה נשמע מהכניסה וכל התקוות שלי התנפצו.
פאק.
הוא שמע את המשטרה.
הוא יכעס.
אני הכעסתי אותו.
ועכשיו אני אשלם על זה בחיים שלי.
״אנה זה הוא? אבא שלך?״ שאלה ריילי מהטלפון ״כ-״ באתי לענות אבל אבא שלי עמד בכניסה למטבח והטלפון נפל מידי בבהלה. עיניו עברו על הסכין שהחזקתי ונזכרתי שהיא אצלי, חיזקתי את אחיזתי בה בשתי ידיי מוכנה לתקוף ובלעתי את רוקי ״אל תתקרב״ סיננתי באומץ שלא ידעתי שהיה בי והבטתי בו בזעם שהתאמצתי לעמוד על רגליי בלי לקרוס על הרצפה. ״את חושבת שאני מפחד ממך? את לא תצלחי לתקוף אותי״ אמר בזלזול וגיחך.
הוא צודק..
״הם הגיעו״ שמעתי את ריילי אומרת מהטלפון שהיה על הרצפה והקלה הציפה אותי ״אני לא,״ התחלתי לומר ושמעתי צעדים מתקרבים ״אבל הם כן״ המשכתי באומץ למרות שכל גופי רועד מפחד.
הסתכלתי מאחוריו והוא סובב את ראשו לאט ועיניו נפתחו בתדהמה ״אתה עצור בניסיון רצח והתעללות בקטינה, כל מילה שלך תשמש נגדך בבית המשפט״ אמר השוטר ושם עליו אזיקים.
תודה ריילי.
לחשתי בליבי תודה לריילי ובבת אחת קרסתי על הרצפה וראיתי שחור שוב.

פעם ראשונה שאני כותבת, הכתיבה תשתפר והפרקים היו יותר ארוכים, אשמח לשמוע את דעתכם ❤︎︎