revenge colder than ice / נקמה קרה מקרח

פרולוג

״את היית אמורה לדעת שזה יקרה אחותי היקרה״ שומעת את קולה של אמיליה מגיח מתוך החשכה. עיניי מכוסות בבד אך מרגישה שהיא קרובה אליי ״אחרי שהיית לנו לשימוש טוב עכשיו הגיע הזמן להיפטר ממך, הרי מקומי לצד קיליאן״.
קיליאן הוא מלך פאלוטו, הארוס שלי אך הכל הייתה תוכנית מרושעת שלו ושל משפחתי. הם רצו להיפטר ממני והוא שיתף פעולה על מנת שירוויח את מכרות היהלומים של משפחתי. הם הפילו עליי את הרצח של אהובתו האמיתית אבל מי שהרגה אותה בפועל לא אחרת מאשר אמיליה. בין אם הוא יודע את האמת או לא הוא רצה להוציא את זעמו על מישהו ועל כך שהם הסגירו אותי הם ניצלו לשמור על מעמדם ויותר מזה.
אני לא יודעת כמה זמן אני כבר בתא עינויים הזה אך לפי היובש בגרוני ובטני המתהפכת כנראה שזמן רב. אמיליה מורידה את כיסוי העיניים ואני רואה אותה מולי, מחויכת מאוזן לאוזן ולבושה בשמלה מהודרת ורודה כששיערה הבלונדיני מפוזר.
״הוא מאוד כועס ולהרעיב אותך זה לא מספיק על מנת להפיג את זה לכן הוא הגיע לשעשע את עצמו״ וברגע שסיימה את דבריה הוא נכנס. בעודי מנסה לדבר אני מבינה שהם חתכו את לשוני ועיניי מתמלאות בדמעות ״הממ, הממ!״ מנסה בכוח להוציא משהו, לדבר כשעמד מולי אותו גבר אכזר בעל השיער האדום כאש ועיניי הזהב שלו שהביטו ישירות אליי.

אני ויולה, הנסיכה השלישית והבת של הפילגש של אבי המלך צ׳ארלס. אימי לא הייתה מישהי שאהב כיוון שהוכרח לקחת אותה מן ממלכת ברי בתור ״פרס״ וחיזוק הקשר בין הממלכות אך הדבר גרם לקרע גדול בין יחסיהם של אבי והמלכה רוז.
אחי רפאל ואמיליה ירשו מן אבי את סממן המלכות - השיער הזהוב והעיניים הכחולות בעוד שאני בעלת שיער שחור כעורב ועיניי אפורות בהירות עם שמץ של סגול.
כולם טוענים שאני מקוללת, כמו עורב או פרח הויולה השחור - מבין כל הצבעים היפים שיש לפרח השחור הוא הרע מכולם.
כל ילדותי הייתי מסתתרת בין הספרים, קוראת את זמני או מסתובבת ביער עד החשכה על מנת להתחמק מעיניהם הרעות של כולם. המשרתות לא היו טובות אליי למרות מעמדי ולאף אחד גם א היה אכפת, לא שינה אם אכלתי או לא אכלתי כיוון שלא זכיתי לשבת עם כולם.

״תפשיטו אותה״ דורש מן השומרים ואמיליה נראת נרגשת מן הסיטואציה. השומרים מקימים אותי ומורידים ממני את פיסת הבד המטונפת והיחידה שהייתה על גופי, חושפת את גופי החלק והחלבי.
קיליאן החל לאזוק כל זרוע שלי לשרשראות שהגיעו מן התקרה, גורם לזרועותיי להימתח לצדדים ולגופי להיות מעל הקרקע וגבי אליו.
״תביא לי את זה״ שוב אותו טון דרשני שאחריו הגיעה צליפה מלאה בכאב שגרמה לעיניי לפעור לרווחה ולהישרף מן הדמעות, כל גופי רועד מכאב והמקום בו הצליף בגבי שרף ועיקצץ.
אמיליה פלטה צחוק מתגלגל ״תלכי מכאן״ אמר ושומעת לאחר מכן את עקביה ואותה מלמלת ״הורס שמחות״.
כמה אכזר אפשר להיות? אמנם אנחנו מאימהות שונות אך אנחנו עדיין משפחה, או בכלל בני אדם, זה רע מידי.
סגרתי את עיניי כשהרגשתי את הצליפות האחרות מגיעות, מרגישה דם נוזל על גבי ״אני הייתי מעדיף אותך על אחותך למען האמת, היא מעצבנת מידי״ אמר קיליאן לפתע והתקרב, מרגישה אותו מחבק את גופי העירום מאחור ״חבל רק שאין לך כוח בממלכה הזו למרות שאת נסיכה בדיוק כמוהה אחרת לא היית נופלת בפח הזה״ הרגשתי את שפתיו על צווארי, מנשק ונושך, נמלאת בגועל וממשיכה לבכות בשקט. רק שיהרוג אותי כבר.
הוא שחרר את גופי ונעמד מולי ״תסתכלי עליי״ דרש וסירבתי לפקוח את עיניי, להביט ברוע הטהור הזה.
הוא תפס בפניי, מכריח אותי לישר את פניי אליו ״תסתכלי עליי״ קולו זועם והרגשתי שעוד רגע הלסת שלי מתפרקת מאחיזתו הקשה. פקחתי את עיניי, רואה ישירות מולי את עיניו הזהובות מלאות השעשוע.
קיליאן פתח את מכנסיו ותפס ברגליי, מפסק אותן ״הממ!״ מנסה למחות וזזה במעט כוח שנותר לי, מבינה לאן זה הולך.
כשלא נותרו בי עוד כוחות הוא ניצל את זה והחל לבצע בי את רצונו עד שהתעלפתי.

פוקחת את עיניי משתנקת בבהלה ורואה את החדר שלי. קמה ורצה אל המראה, מביטה בגופי מכוסה בכותנת לילה העלובה שלי ומוציאה את הלשון, בודקת אם היא שם.
״זה היה סיוט?״ שואלת את עצמי וחושבת שזה לא הגיוני, הכל הרגיש כל כך אמיתי. הרגשתי כאילו חייתי את זה וחוויתי על בשרי. החלטתי להתפשט, מחפשת את הפציעות מן הצליפות אך גבי נקי מכל פגע.
״השתגעתי?״ נפלתי אל הקרקע ומרגישה את הדמעות בעיניי, זה לא יכול להיות. אני עדיין מרגישה איך חילל אותי כאילו זה היה לפני כמה רגעים ולפתע רואה בפנים הירך השמאלי שלי מן צלקת בצורה של פרח קטן.
הדלת נפתחת וזיהיתי את הפרצוף של המשרתת נכנסה, פאני.
״מה את עושה על הרצפה עירומה?״ שאלה מזועזעת ובטון המזלזל הרגיל שלה ״חשבתי שהיה עליי משהו״ תירצתי וקמתי ״היום יש נשף חשוב ולמזלך את זוכה ללכת אליו רק כי כל משפחת המלוכה חייבת להיות נוכחת״ אמרה והכינה את האמבטיה.
״איזה נשף?״ שאלתי מבולבלת ונכנסת לאט פנימה כשהחוותה לי כשמוכן ״המלך מכריז היום על הפיכתו הרשמית של הנסיך רפאל כיורש העצר ועל נישואיו ולכן מגיעות משלחות מכל הממלכות״ סיפרה פאני והבטתי אל מחוץ לחלון. אם היום הנשף הזה אז זה אומר שחזרתי בזמן ובאמת הכל קרה, לא השתגעתי.
מזכרוני אבי יכריז שרפאל יינשא לנסיכת העצר של ממלכת טרקדיה המזרחית, הוא רוצה להרוויח כמה שיותר שליטה ולהינשא למלכה מיועדת זה לקבל עוד ממלכה בחינם, נשים לא יכולות למלוך לבדן.
מה שעוד קרה הוא שאבי הציג אותי לקיליאן - הדבר שאני חייבת להימנע ממנו יותר מהכל. קיליאן הגיע עם אהובת ליבו אשלי, בחורה תמימה בעלת שיער ברונטי ועיניים כחולות טובות, נרצחה רק בעקבות הבצע של משפחתי. היא ביתו של דוקס בממלכתו ומשפחתו גם כן לא מרוצה מכך ולכן רקמו תוכנית עם אבי ואחותי להיפטר ממני ולגרום לו להינשא לאחותי ובנוסף להפיל הכל על הבת הנטושה - אני.

ברגע זה החלטתי שאני משנה את גורלי, לא משנה מה יקרה אני לא נשארת כאן.