revenge colder than ice / נקמה קרה מקרח

פרק 1

״לא את השמלה הזו״ קובעת כשראיתי את אותה שמלה שלבשתי בעבר לנשף הזה. פשוטה ושחורה, כמעט כמו שמלת אבלות.
״זה מה שיש״ אומרת פאני בחוצפה והתחלתי לצחוק, כנראה באמת שהתחרפנתי כיוון שידי מתחפרת בשיערה ומושכת את פנייה, מצמידה אותה אל הקיר ״חשבתי ששמעתי אותך לא נכון. את משרתת ואת מדברת ככה אל בת מלוכה? כנראה באמת הייתי עדינה מידי״ אני אומרת ומחזקת את אחיזתי ״זה שמשפחתי מתייחסת אליי רע לא אומר שלמשרתת פשוטה כמוך יש את אותה זכות, הבנת?״ אזהרתי ופאני הנהנה.
אני משחררת את אחיזתי והולכת, מתיישבת על הספה ולוקחת את כוס התה ״עכשיו תלכי ותכיני כרכרה עבורי, אני הולכת לסלון״

הארמון בן שהיתי היה הצד המערבי והנידח, הצד בו כמעט ואין משרתים או בכלל, ייחוס כלשהו אך כעת שאני חושבת על זה, זה לטובה. כעת אוכל להתארגן בלי שידעו מה איתי בכלל ולתכנן מה שאני רוצה מבלי עיניים מסביב.
הנסיעה בכרכרה לא הייתה ארוכה והגעתי אל הסלון הכי מפורסם בממלכה לבגדים - סטלינה.
היא מעצבת מקצועית, מוכשרת ויותר מהכל ממה שזכרתי מחיי הקודמים זה שהיא לא שופטת. כשראתה אותי עבור השמלת חתונה שלי היא הייתה נחמדה ואף רחמה על היחס שהעניקו לי.
כנראה בגלל שהגיעה מהשכונות העניות ביותר היא ידעה מה זה יחס רע וכמה לקשה לצאת משם.
״זו הנסיכה ויולה״ התחלתי לשמוע לחשושים כשירדתי מן הכרכרה והשומר שלי מאחוריי ״השיער שלה באמת שחור כמו של עורב, היא לא דומה בכלל לא לאימה ולא מלך״ בעודי נושמת עמוק ובשקט, מנסה להירגע אני נכנסת פנימה ורואה את העובדת של סטלינה מולי ״ברכות הנסיכה ויולה״ קדה בנימוס ושחררתי אותה ״לצערי אנחנו לא יכולים לקבל אותך, זו תהיה בושה עבור הסלון״ אמרה וגיחכתי, בהנפת אצבע מורה לפטריק לשלוף את חרבו ״את בטוחה שלהעליב את אחת מנסיכות הממלכה זה חכם?״ שאלתי והיא נפלה אל הקרקע ״אני מצטערת, חטאתי, בבקשה אל תהרגי אותי״ התחננה וסטלינה הגיחה מבפנים, כנראה שמעה סוף סוף את כל המהומה ״אוי אלוהים״ נבהלה מן הסיטואציה אך לא שכחה לקוד בכבוד ״אני מברכת את בואך הנסיכה ויולה״ שיערה חום וקצר בגלים, לבושה השמלה תואמת לירוק בעיניים ״אני מתנצלת בשם העובדת שלי, זה לא יקרה יותר, אנא סלחי על טיפשותה״
״זו הפעם האחרונה שאמחול״ ציינתי ״תניח את חרבך פטריק, תודה״ ביקשתי והקשיב לי היטב. פטריק קצת יותר מבוגר ממני והיה לצידי מאז שהפך לאביר. שיערו קצר בלונדיני ועיניו ירוקות, הוא נאה ומוכשר אך מסיבה מסוימת אבי לא רצה אותו לקרוב.
״באתי על מנת שתראי לי שמלות עבור הנשף שיתקיים הערב״ הסברתי ״יש לי שמלה שתתאים לך מאוד נסיכתי״ השיבה סטלינה והלכתי אחריה, רואה אותה חושפת שמלה אדומה כדם שאמורה להיות צמודה לגוף ועם מחשוף עמוק, דבר שלא היה רגיל בממלכתנו אך לפי השמועות בממלכות אחרות זה באופנה.
״היא גם פתוחה בגב״ הוסיפה סטלינה כשראתה שבחנתי את השמלה ״יש לך מבנה גוף מושלם נסיכתי ועם שיערך את תבלטי יותר ולטובה״ הסבירה וחייכתי ״מוצא חן בעיניי״ אמרתי והיא החלה להוריד אותה מן הבובה ולעטוף אותה שאקח.
״אשמח אם תשלחי לארמון שלי עוד שמלות על מנת שיהיו לי ליום יום, מה שיש לי כבר לא מתאים לי״ ביקשתי והיא חייכה ״בשמחה נסיכתי״

״חוזרים כעת לארמון הנסיכה ויולה?״ שאל פטריק והנדתי בראשי ״לא, הולכים אל הגילדה״ משיבה, שמה את הברדס שלקחתי מסטלינה ונכנסת לבר שהיה מלא חיים. 
״הגעתי לשח - מט״ אמרתי לברמן שהנהן ״ימינה ולמטה״ השיב, שמה לו מטבע זהב על הבר וניגשת לאן שציין, יורדת אל מסדרון ארוך וחשוך שבקצה דלת עם סימן מלך השח ומקישה על הדלת פעמיים - פעמיים. 
״היכנסו״ שמעתי קול מבפנים ונכנסת, רואה בחור צעיר בעל שיער ברונטי אסוף ועיניים ירוקות עם שמץ של צהוב, שחום וצלקת ארוכה לצווארו. 
״איך אפשר לעזור?״ שואל והתיישבתי על הספה, מורידה את הברדס ״אני צריכה להיפגש עם הבוס שלך, היילוס״ משיבה ורואה את עינייו נפערות ״איך את יודעת את שמו? מי את?״ שואל ולא הופתעתי שאינו יודע מי אני. לא הופעתי הרבה בחברה הגבוהה ובאירועים למינהם וכמובן שלא הופעתי ברכילויות במיוחד. 
״לפנייך הנסיכה השלישית ויולה״ הציג אותי פטריק לפני שהספקתי לומר משהו ״תנהג בחוכמה״ הופעתי מרצינותו אך זה גם שעשע אותי, שימח אותי שמישהו כן לוקח אותי ברצינות. 
״מחילה נסיכתי״ אומר הבחור במהרה וקד ״שמי תיאודור, אני אגיד לבוס מיד שאת כאן״ 
״תודה תיאודור״ אומרת בחיוך חזרה ופטריק מזג לי מן התה שהיה, לוקח ולוגמת בשלווה בזמן שאני ממתינה.
״נסיכתי, אם יורשה לי לשאול שאלה״ שומעת את פטריק ומביטה אליו ״שאל״ הוא מכחכח בגרונו ״את לא מתנהגת כהרגלך, האם הכל בסדר?״ שואל והבנתי עד כמה זה מוזר לו, עבורו עד אתמול הייתי הנסיכה השקטה שלא אומרת מילה, נותנת לכולם להתעלל בה וחסרת תקווה אך עבורי זו הזדמנות לשנות הכל, כבר חייתי הכל. 
״אני בסדר יותר מתמיד פטריק, הגיע הזמן להחזיר אותו מטבע במשחק שלהם לא?״ עונה ורואה שהופתע מתשובתי ״כן נסיכתי״ פטריק בחור טוב ותמיד כשראה שקורה לי משהו הוא ניסה להתערב אך חטף בעצמו וטיפל בי כשיכל, אנחנו מכירים מגיל צעיר והיינו זה לזו חברים בצורה משונה. 
״אני מברך את הנסיכה ויולה״ שמעתי קול שנשמע כמו ליטוף כמעט, עמוק אך לא מחוספס. מסיטה את מבטי מפטריק ורואה את הגבר שנכנס דרך הדלת מסתורין שהייתה שם. שיערו ארוך וחצי ממנו שחור וחצי לבן וכך גם עיניו - האחת כסופה והאחת שחורה כפחם, עגיל ארוך מחוטי כסף יורד מאחת מאוזניו ולגופו בגדים שחורים אלגנטים. בחיי לא ראיתי גבר כה יפה כמוהו בחוסר שלמות שיש בו. 
הוא גבוה ובעד מבנה גוף נראה חטוב לפי מה שלבש, הולך וניגש אל מולי ״חיכיתי לבואך נסיכתי״ אמר וירד על ברך אחת, לוקח ונושק לגב ידי בכבוד מה שהפתיע אותי אף יותר. 
״חיכית לי?״ שאלתי מבולבלת והיילוס חייך, לא עוזב את ידי אך מציץ אל עבר פטריק ״אני חושב שזו שיחה שצריכה להיעשות בארבע עיניים״ משיב ומהנהנת לאישור לעברו של פטריק, מחייכת אליו שלא ידאג ״זה בסדר פטריק, תחכה לי בחוץ״ הוא קד קלות ויוצא החוצה.
״עכשיו איזו שיחה לדעתך אנחנו אמורים לעשות היילוס?״ שואלת ומביטה אל תוך עיניו