עוד סיכוי לאהבה

פרק 35- מחשבות, בכי, ושקרים :)

דילגתי על ארוחת הערב היום, לא רציתי להתקל בליאו.
מייקל לא מבין במחזור וכל הדברים האלה של הבנות, אז הוא בטוח שבגלל המחזור כאבה לי הבטן ובגלל זה בכיתי.
הוא חזר לחדרנו, כשאני שכבתי במיטה לאחר מקלחת חמה והייתי לבושה בפיג'מה, ובידו כמה דברים.
"זה כל מה שמצאתי," הוא אמר, פיזר את הדברים על השמיכה ונשכב לידי בצד שלו.
הסתכלתי בדברים הפזורים על המיטה.
היה שם חבילת שוקולד חלב, עוד כמה שוקולדים, וחבילת כדורים.

חייכתי למראה המחווה הקטנה הזאת, שעשתה לי קצת טוב ביום החרא הזה.
היום הגרוע בחיים שלי.
"תודה." הנחתי את כל הדברים בשידה שלצד המיטה.
מייקל חייך אליי והנחתי את ראשי על כתפו.
זרועותיו מצאו את מקומן, מכסות את שלי ועוטפות אותי בחום וביטחון.
וככה נרדמנו, מחובקים ומכורבלים זה עם זה.

***
"כמה סוכר?" שאל ג'ייסון את רוברטו שישב בספה יחד איתנו. היינו בקומה השנייה שגם שם יש ספה, ושם נמצא המטבח, וגייסון הכין לרוברטו קפה לפני הצילומים שלנו.
"באמת, ג'ייסון, אנחנו מכירים כבר שבע עשרה שנים ואתה לא יודע שאני לא שותה עם סוכר?" צקצק רוברטו בלשונו.
"מה בלי סוכר, מה אתה בעונש?" ג'ייסון הוציא את קופסאות הסוכר מהארון וכפית מאחת המגירות.
"בסדר, אז תעשה כפית אחת." נכנע.
ג'ייסון הכניס את הכפית לקופסאת הסוכר ושפך את הסוכר לתוך הקפה, לאחר כמה דקות הגיש אותו לרוברטו.

"היום יהיו בגדים שונים בצילומים?" שאל מייקל.
"אני חושב שכן." ענה רוברטו, הוא קירב את כוס הקפה לפיו ולגם ממנה, פניו נעוותו למבט נגעל והוא ירק את הקפה חזרה לכוס. "ג'ייסון, בפעם הבאה בבקשה תבדיל בין המלח לסוכר." הוא ביקש והניח את הכוס על השולחן הקטן והעגול, וניגב את פיו עם מפית.
"זה יעזור אם אני אגיד אופס?" מלמל ג'ייסון, וניסה לא לצחוק.
"זה יעזור אם תזיז את הרגליים שלך ותלך לצילומים." רוברטו החווה בידו אל הדלת. "ביל מחכה לכם בחוץ."

יצאנו החוצה והמכונית של ביל קיבלה את פנינו.
נכנסנו אליה והוא התחיל בנסיעה למקום הצילומים.
הנסיעה הייתה שקטה, ואף אחד לא דיבר.
אני הבטתי בחלון והסתכלתי על הנופים החולפים, וניסיתי שלא לחשוב על אתמול.
אבל זה היה בלתי אפשרי.
מה אם לא הייתי בועטת בו?
דמותו של ליאו נאנק מכאבים על המיטה הבהבה בראשי, והמחשבות על 'מה אם' דהרו במוחי.
השתדלתי שלא לבכות, כי התירוץ שלי כבר לא יהיה אמין.

ולמרות זאת דמעה ברחה מעיני.
ניגבתי אותה במהירות ווידאתי שאף אחד לא ראה זאת, למזלי לא בגלל שהייתי עם ראשי פונה לחלון.
איך אני אמורה להתנהג כאילו הכל כרגיל, כשהכל לא כרגיל?
אתמול הביאו לנו את הטקסטים לסצנה של היום להתאמן, עם כל מה שקרה לא הספקתי, אבל הזיכרון שלי זוכר את זה גם ממה שקראתי בחזרות אתמול אחרי הסצנה.

כשהגענו למבנה, אותו אחד מאתמול, יצאנו מהמכונית וניגשנו לדפוק בדלת.
"איחרתם." ציינה אמנדה במבט חמוץ כשפתחה את הדלת.
קצת נרתעתי מההתקפה המהירה שלה על הבוקר,
כולם נראו מעט מובכים.
"סתם, צוחקת איתכם." היא גיחכה. "הקדמתם בעשר דקות."
נשמתי לרווחה וכולם צחקו.
נכנסנו לבפנים, והכל היה כמו אתמול; הצוות עם האוזניות ישבו במחשב, מצלמות מוצבות ברחבי החלל, והספה שמולנו.
"אתם יודעים את הטקסטים בעל פה, או צריכים להתאמן עוד כמה דקות?" שאלה אמנדה ולקחה פנקס ועט מהשולחן שבצד החדר. היא רפרפה בדפי הפנקס.

הסתכלנו אחד על השני והנהנו.
"כולם מוכנים." ענה מייקל.
"מעולה," היא כתבה משהו בפנקס וסגרה אותו. היא התחילה להסביר שוב מה עומד לקרות. "בקטע של היום הבנות," היא הסתכלה עליי ועל סטייסי, והעבירה את מבטה אל מייקל וג'ייסון, "פוגשות את הבנים." היא הניחה את הפנקס על השולחן וחזרה אלינו.
הנהנו שוב.
"ואני רוצה שנספיק היום גם את הנשיקה של מייקל וסטייסי." היא הביטה בהם.
עיני עברו אליהם במהירות, ומבטי הצטלב עם של מייקל.

סיכמנו שזה בסדר שנעשה את זה בשביל הסדרה, אבל בכל זאת, יהיה מאוד מוזר לראות את החברה הכי טובה שלי והחבר שלי מתנשקים.
"אני שמחה שבסוף הסכמתם למרות מה שקורה ביניכם במציאות." היא פנתה לכולנו.
משום מה היינו שקטים מהרגיל היום.
"אוקיי, חכו פה אני אביא לכם את הבגדים של היום." היא נעלמה באחד החדרים.

לאחר כמה דקות היא חזרה כשבידה בגדים תלויים על קולב.
היא הושיטה לבנים סינר עם השם של חנות השייקים ולנו סתם ג'ינס וחולצה פשוטה, מפני שבסצנה הזאת אנחנו לא בחקירה, אלא הולכות לחנות השייקים של הבנים.

נסענו למקום הצילומים הראשון-החנות.
היא נראתה כמו חנות שייקים רגילה, היה דלפק, שמאחוריו הבנים עמדו והכינו את השייקים, היה בלנדר, פירות, שולחנות עם כיסאות בר ללקוחות. בקיצור, חנות שייקים.
כל הצלמים עמדו במיקומים עם המצלמה מכוונת וגם אנשי התאורה, אני וסטייסי עמדנו מחוץ לחנות, מוכנות לרגע שלנו להכנס.
אמנדה הכריזה שהסצנה מתחילה, ונכנסו לחנות כשהמצלמות עוקבות אחרינו ומצלמות.
הגענו עד הדלפק, שבו הבנים עמדו.

"היי, אני אשמח לשייק תות." ביקשתי,
"ואני שייק אננס." ביקשה סטייסי, הבנים הנהנו וניגשנו לשבת בשולחן הבר.
כמה שניות לאחר מכן הם הגיעו אלינו עם השייקים.

בקטע הזה מייקל אמור לשפוך על סטייסי את השייק, וככה הוא עשה.

"עכשיו כל החולצה שלי מלוכלכת!" צעקה עליו סטייסי.
"מצטער, זה על חשבון הבית." אמר מייקל והלך חזרה לדלפק, כשחזר עם מגבון הוא התחיל לנגב את החולצה שלה.

הסצנה המשיכה בכך שאוליבר (מייקל) הציע לקיילי (סטייסי) לצאת לאנשיהו כפיצוי, והיא הסכימה.
"הייתם מצויינים!" הכריזה אמנדה.

------------------------
היושששש
מסכנה אוליביהההה
מה אתם חושבים שיקרה בהמשךךך?
מייקל יגלה על זה? ואם כן, איך הוא יגיב?
איך אתם חושבים שאוליביה תתנהגגג?
אל תשכחו להגיב ולהצביע לפרקקק
נפגש בפרק מחר 3>
לוב יו🤍